מונטיאק העלה (שם מדעי: Muntiacus putaoensis; ידוע גם כמונטיאק פוטאו), הוא מין של אייל קטנטן ולא מוכר בסוג מונטיאק החי בדרום אסיה. הוא התגלה בשנת 1997 על ידי הביולוג אלן רבינוביץ, אשר חשב בתחילה שמדובר בעופר של מין אחר, ולבסוף כאשר התברר שמדובר בנקבה בוגרת, הוא קיבל מעמד של מין נפרד בשנת 1999; זהו בין מיני המונטיאק האחרונים שהתגלו. שמו הרשמי - מונטיאק העלה, נובע מכך שהמקומיים שדיווחו עליו לראשונה סיפרו שממדי גופו קטנים מהרגיל עד שניתן לעטוף את כל גופו בעלה גדול אחד של עץ הפהריניום (Phrynium; מסדרת הזנגבילאים). שמו המדעי putaoensis מרמז על המקום שבו התגלה לראשונה - סביבות העיר פוטאו בצפון מיאנמר.
תיאור ואנטומיה
מונטיאק העלה מחזיק כיום בתואר "המונטיאק הקטן ביותר", שכן גובהו הממוצע הוא פחות מ-50 ס"מ ומשקלו לא יותר מ-15 ק"ג (המשקל הממוצע הוא כ-12 ק"ג). יש המכנים אותו גם מאובן חי בשל העובדה שממדי גופו מפגינים תכונות של איילים קדומים קטנים כדוגמת האיילוניים מאשר איילים מהעת המודרנית. האורך של ראשו וגופו עומד על כ-80 ס"מ בממוצע ואורך זנבו כ-10 ס"מ. ילידי מיאנמר נהגו לקרוא לו "אייל העלה" מאחר שניתן לכסות את גופו בעלה גדול וזה הוביל לשמו הנוכחי.
למונטיאק העלה יש מבנה גוף קומפקטי ועגלגל, עם אוזניים מעוגלות בעלות אורך ממוצע של 7.1 ס"מ; האוזניים עשויות להיות חתוכות ופגועות לעיתים קרובות בשל מאבקי הנשיכות ביניהם. על המצח, יש למונטיאק שיער ארוך וסבוך היוצר ציצה על הראש בדומה לצביון. באופן כללי, למונטיאק העלה יש מראה הדומה למדי למונטיאק מצוי, כאשר לפרוותו יש גוון צהבהב-אדמדם וכתמים שחורים על הרגליים. יש להם סימוני פנים כהים בצורת V שנמשכים לעבר המצח שלהם, ופרוות הגחון שלהם לבנה. צבע הפרווה עשוי להשתנות מפרט לפרט, בין בוגרים לצעירים, ובין עונות השנה (ידוע שפרוותם מתכהה בתחילת האביב או בקיץ); הווריאציה בצבע עשויה להיות הסתגלות לסביבה מיוערת וחשוכה כדי למנוע זיהוי על ידי טורפים. העופרים נולדים עם פרווה בצבע ערמון עשיר, אולם בניגוד למונטיאק מצוי ולמונטיאק הסיני, אין עליה כתמים בהירים. עם התפתחות העופר, הצבע הערמוני של הפרווה נמוג בהדרגה לחום-צהבהב או אדמדם כשל הבוגרים. העופר מגיע לגודל המלא כבר בשנה הראשונה לחייו, אך למשקל המלא הוא עשוי להגיע רק לאחר מספר שנים.
אף על פי שהזכר והנקבה של מונטיאק העלה אינם מפגינים דו-צורתיות זוויגית בגודל הגוף, הם ניכרים בנוכחות או בהיעדר הקרניים: הזכרים הם היחידים שמצמיחים קרניים, אשר מזכירות יותר קוצים במבנה הפשוט שלהם, ואורכן נע בין 1 ל-6 ס"מ. בדומה למונטיאקים אחרים, גם אצל מין זה הקרניים גודלות בקצה זוג גבעולים ארוכים (עצמות בולטות וארוכות המחופות בפרווה); עם זאת, הגבעולים אצלו צומחים בצורה אנכית ועקומה לאחור ולא ישרה כאצל שאר המינים, מה שגורם להם להיות בקו ישר עם המצח המשופע. הקרניים נושרות בפעם הראשונה בגיל 20 עד 22 חודשים, אולם בניגוד לאיילים רבים הנשירה אינה קבועה, והיא נפוצה בעיקר אצל זכרים מבוגרים. מאפיין זה מייחד את שבט המונטיאקים משאר איילי העולם הישן.
תכונה של מונטיאק העלה אשר נפוצה רק אצל מינים מסוימים בסוג, היא הנוכחות של בלוטות גדולות בחזית הפנים. תכונה ייחודית נוספת אשר מאפיינת את כל המינים, היא נוכחות של זוג ניבים מוארכים הבולטים מהשפה ומהווים את סימן ההיכר של המונטיאקים. לניבים הללו יש אורך ממוצע של 2.4 ס"מ, והם לעיתים קרובות פגומים או מגוידים בשל השימוש הרב בהם כנשק. אורך הגולגולת המרבי של מונטיאק העלה הוא 20 ס"מ, ורוחב האף הממוצע הוא 4.7 ס"מ. מספר השיניים שלו עומד על 34.
תפוצה ובית גידול
בעוד שרוב המונטיאקים "החדשים" שהתגלו נפוצים בחלק המזרחי והמרכזי של הודו-סין, מונטיאק העלה לעומתם מצוי דווקא בחלק הצפון-מערבי. המין התגלה לראשונה ביערות העבותים של צפון מיאנמר (בורמה), באזור עמק הוקאונג הסמוך לצפון מזרח פוטאו, והוא נפוץ משם עד ליובל נאם-טאמאי של נהר האק מאי (מוגבל כנראה לתחומי מחוז קאצ'ין). הקיום שלו בהודו השכנה דווח לראשונה בשנת 2002 באזור לאויט במזרח ארונאצ'ל פרדש, ובמהלך אותה שנה הוא גם דווח כמצוי בשמורת הטיגריס נאמדאפה (אף היא במזרח ארונצ'ל פרדש). עד שנת 2009 נמסר שהוא נוכח באזורים נוספים בארונצ'ל פרדש, וכן בנגלנד. על פי נתוני התפוצה שלו במיאנמר והודו, נראה שהוא מצוי גם במשולש הגבולות של הודו-מיאנמר-סין העממית, כשבאחרונה הוא מצוי אולי ביונאן ובמחוז האוטונומי הטיבטי. IUCN אמנם כולל את האזורים הללו במפת התפוצה הרשמית של המין, אך אינו מזכיר את סין בנתוני התפוצה שלו. ההסתברות לנוכחותו בסין גבוהה למדי, בהתחשב במספר בעלי חיים האנדמיים למשולש הגבולות הזה (גוראל אדום, טאקין מישמי, מושק כהה, ועוד).
מונטיאק העלה חי במגוון בתי גידול מיוערים באזורים הרריים מבודדים. הוא מאכלס מגוון רחב של סוגי יערות, כולל: יערות גשם טרופיים, יערות-גבעה תת-טרופיים, ויערות גשם ממוזגים לחים או קרים. הוא נצפה החל מגובה 450 מטר ביערות טרופיים, ועד גובה 3,000 מטר ביערות ממוזגים. כן הוא נפוץ באזורי חפיפה בין היערות הללו. המונטיאק דווח כנפוץ לאורך המדרונות המערביים של מחוז יונאן בסין בעלי צפיפות פרחונית גבוהה. על פי IUCN, מגבלת הגובה התחתון שלו היא 702 מטר, ומגבלת הגובה העליון 1,228 מטר. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת גבוהה מאוד: 5,000-1,000 מילימטר לשנה (במיוחד בטווח ההודי שלו).
ביולוגיה
מונטיאק העלה הוא בעל חיים בודד כקרוביו, ויש הסוברים שהדבר מצביע על היותו שריד לאיילים מתקופות עתיקות: האבות הקדומים של האיילים היו כנראה קטנים, חיים בבדידות וניזונים מסוגי צמחייה הנפוצים ביער; רק בתקופה המאוחרת מיני האיילים הפכו אולי לגדולים וחברותיים יותר והחלו לחיות גם בחורשים פתוחים. הניבים הגדולים של המין, כמו גם האוזניים הפצועות שלהם, מובילות להשערה שמפגשים בין הזכרים כוללים התנהגות אגרסיבית של דקירות ונשיכות. עובדה מעניינת, שנקבות מין מתאפיינות אף הן בניבים גדולים ובסימני פגיעה על האוזניים; אף על פי שסימנים אלו פחות תכופים מאצל הזכרים, הנוכחות שלהם מצביעה על כך שנקבות מונטיאק העלה אגרסיביות יותר מנקבות מינים אחרים וככל הנראה הן נאבקות על גישה למזון. לא ידוע על שעות הפעילות המדויקות של מונטיאק העלה; קרוביו - המונטיאק המצוי והמונטיאק הסיני - מפגינים שיא פעילות בשחר ובין הערביים, ונראה באופן כללי שהם פעילי יום. דפוס פעולה זה עשוי לכלול אפוא גם את מונטיאק העלה בהתחשב בדמיון בסוג בית הגידול ובהרכב התזונה.
אין מידע לגבי ההתנהגות של מונטיאק העלה; ייתכן שהביולוגיה שלו קשורה באופן הדוק למינים אחרים. בקרב המונטיאק המצוי, ידוע על אורח חיים בבדידות או בזוגות ורק לעיתים רחוקות בקבוצות של 4 פרטים. המונטיאק המצוי פעיל בשטח קטן יחסית וכנראה הדבר זהה לגבי מונטיאק העלה, שכן הימצאותו ביערות עבותים דורשת ממנו להכיר היטב את שטח הפעילות שלו כדי לדעת לתמרן בין הצמחייה במקרה של סכנה. טרם תועדו בטבע נביחות של מונטיאק העלה, אך סביר להניח שאף הוא משמיע אותם כאזהרה לשאר בעלי החיים באזור מפני טורפים; נביחות אלו חיוניות במיוחד ביערות הסבוכים שבהם הראות מוגבלת מאוד. טרם ידוע על טריפה של מונטיאק עלה, אך בהתחשב בתפוצה שלו, סביר להניח שטורפיו הם נמר ערפילי מצוי, נמר הודי, טיגריס בנגלי, דול מצוי ודוב שחור אסייתי.
ניתוחי תוכן הקיבה של מונטיאק העלה חשפו שהוא בעל חיים אוכל פירות; מרבית הפירות שנמצאו בקיבתו היו מעוכלים למחצה. מכיוון שלא ניתן להסתמך על הפירות כמקור מזון בלעדי, המונטיאק ניזון גם מפרחים, ניצנים, וקצות העלים. מקורות צמחיים אלו עשירים בחלבונים ונעדרי סיבים מיותרים. המורפולוגיה של מונטיאק העלה משקפת את סוג התזונה שלו: הוא בעל לשון ארוכה ושיניים חותכות קטנות המיועדים יחדיו לכרסום פירות מאשר ללעיסת עשבים ועלים. המונטיאק נע באיטיות בזמן השיחור אחר המזון, כשהאף צמוד לאדמה ומרחרח אחר פריטי מזון.
בעוד שאצל רוב בני משפחת האייליים, הזכר משיר את קרניו בזמן קבוע ואינו מתרבה שוב עד שהללו יצמחו מחדש, לקרני המונטיאקים אין עונת נשירה קבועה. כתוצאה מכך, עונת הרבייה אינה קבועה כאצל מרבית האיילים ועשויה להתרחש לאורך השנה (אם כי עדיין יש שיא בתקופות מסוימות). האם היא המטפלת היחידה בעופר, והוא שוהה בשבועות הראשונים לחייו במסתור בצמחייה ללא תנועה.
מצב
הרשימה האדומה של IUCN לא הצליחה לקבוע את מצב שימורו של מונטיאק העלה, בשל חוסר ודאות לגבי הטקסונומיה, התפוצה, גודל האוכלוסייה והשפעת האיומים. אף על פי שמאז גילויו הוא תועד באזורים מסוימים מאוד, טווח התפוצה שלו עשוי להיות גדול בהרבה. אם המין פגיע לרמות הציד הגבוהות באזור, סביר להניח שהוא נתון בסיכון, ומאידך, אם יתברר שהוא מצליח לסבול את לחץ הציד בדומה למונטיאק המצוי הנפוץ מאוד באזור, מצבו עשוי להיות קרוב לסיכון (NT) או אפילו ללא חשש (LC). מאז הסיווג שלו ב-2008 ועד הסיווג המחודש ב-2015, טרם התקבל מידע יוצא דופן העשוי לשפוך אור על מצבו, ולכן בשלב זה הוא מסווג כמין חסר נתונים (DD). מכל מקום, מגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה.
האיום העיקרי על מונטיאק העלה הוא הציד הנרחב של יונקים קטנים עד גדולים ברחבי הטווח ההודי והבורמזי שלו, אך בבירור אין ציד ממוקד דווקא על מין זה. לא ידוע על חוסנו של המין לציד. הטווח ההודי המשוער שלו סובל מאובדן בית גידול מהיר והתפשטות אנושית לשטחי היער, בעוד שהיערות בטווח הידוע שלו בבורמה מראה יציבות מרשימה נכון ל-2007. עם זאת, המצב בבורמה עשוי להשתנות במהירות בדומה ליערות רבים בצפון מחוז קאצ'ין אשר נהרסו בזמן קצר. הביולוג אלן רבינוביץ שגילה את המין, טען בשנת 1999 שמונטיאק העלה תופס מגוון מצומצם יותר של בתי גידול ממינים אחרים בהתחשב בטווח התפוצה שלו המוגבל יחסית; עם זאת, אחרים ערערו על כך והביאו ראיה ממונטיאק מצוי ומונטיאק סיני התופסים מגוון בתי גידול. לטענתם, אי איתור המונטיאק באזורים נוספים נובע מדלות הסקרים באזורים הללו.
מכיוון שהמידע על מין חדש זה מוגבל מאוד, יש צורך במידע נוסף על הביולוגיה והאקולוגיה שלו, על מנת לנסות להעריך בוודאות את השפעת האיומים ומגמות האוכלוסייה. בתחומי הטווח הידוע שלו ידועים כמה אזורים מוגנים גדולים, וככל הנראה הוא נמצא בתוכם. בגדים מעורות מונטיאקים נפוצים מאוד בכל רחבי צפון מיאנמר, אך לא ניתן לקבוע אלו מינים משמשים לייצורם. אין מידע מהותי על גודל האוכלוסייה העולמית של המין, אולם מנתוני מצלמות נסתרות ברחבי היערות בצפון מיאנמר ניתן לומר שהוא נפוץ יחסית בדומה למונטיאק המצוי. המקומיים טוענים שהוא נפוץ בשפע, אך אוכלוסייתו מתחילה לרדת. עם זאת, לא ניתן להסתמך על הנתונים הללו באופן גורף, שכן ייתכן שזווית הצילומים מובילה להנחה שגויה אודות מין המונטיאק, וכן טענות המקומיים עשויות להיות שגויות בשל אי ידיעה ברורה אודות המין שניצוד או נצפה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_doe_and_fawn_(19723516843).jpg)
