פירוש לספר ויקרא של הרב יוסף בכור שור תרומות לתולדות יהודי רומניה "מונוגרפיית בית הכנסת הכוראלי" "רפואת הרבנים התאומטורגים במאה ה-18" ניהל את השנתון "סיני" בבוקרשט יחד עם ברב אפרים לנדאו
הוא נודע כרב בעל השכלה רחבה, פרשן של התורה וכהיסטוריון, בעיקר של הרפואה היהודית ושל יהדות רומניה, מחבר מונוגרפיות שהפכו לקלאסיות על קהילות יהודיות חשובות ברומניה, במיוחד בוקרשט ויאש. הרב הלוי נמנה עם תומכיה הנלהבים של תרבות היידיש[3].
משפחתו ולימודיו
מאיר אברהם הלוי נולד ב-4 באפריל 1900 בפיאטרה ניאמץ שברומניה. אביו, אברהם הלוי (אברם יוסוּב חכמוּ), היה בעל השכלה רבנית, ואמו, סימה דסקלו, הייתה בת למשפחה של תלמידי חכמים.
הלוי למד בתיכון "פטרו רארש" בעיר הולדתו והיה חניך של הישיבה החסידית "בית ישראל" בבוהוש, אחד ממבצרי החינוך התורני של היהדות האורתודוקסית הרומנית, שהשתדל, לפי דרישת השלטונות הרומנים, לשלב לימודי תלמוד עם כמה מקצועות של לימודי חול[4]. הישיבה נסגרה בשנת 1916, שנת כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה. שנתיים אחרי תום המלחמה, בגיל 20, נסע הלוי להמשיך את לימודיו בצרפת. שם למד בבית המדרש הרבני של צרפת ובמקביל, כנהוג ביהדות הקונסיסטוריאלית של צרפת, נרשם גם ללימודי חולין - באוניברסיטת סורבון, בבית הספר היישומי ללימודים גבוהים, ובבית הספר לארכאולוגיה של מוזיאון הלובר. בתום לימודיו, בשנת 1925, קיבל תואר דוקטור בספרות והסמכה לרבנות[5].
פעילותו כרב ברומניה
הרב הלוי התחיל לכהן ברבנות ביאשי בשנת 1925, בבתי הכנסת "לופו שוורץ" ו"ראשית דעת". שנה מאוחר יותר התבקש לשרת לזמן קצר את קהילת היהודים הספרדים בבוקרשט, למרות היותו אשכנזי. בהמשך שימש כרב בבתי הכנסת הגדולים של בוקרשט, קודם בבית הכנסת הגדול והחל משנת 1936 היה לרב של בית הכנסת אחדות הקודש. אחרי שבפברואר 1940 נכשל מול הרב ד"ר אלכסנדר שפרן בבחירות לתפקיד הרב הראשי של רומניה, שימש הרב הלוי בין השנים 1940–1941 כרבו של בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט, מרכז חיי היהדות הדתית של בירת רומניה. בתקופת הדיכוי הפאשיסטי נעצר הרב הלוי כמה פעמים בידי השלטונות מפני שסייע לאסירים פוליטיים. בשנים 1946–1963 חזר לכהן כרב בבית הכנסת "אחדות הקודש".
כרב בעל השקפות ליברליות[6], ד"ר הלוי העריץ את הגותו של יום-טוב ליפמן צונץ, אחד מאבות מדעי היהדות (חכמת ישראל)[7]. הוא ראה את גירוש המלבי"ם, ראש הפלג השמרני בקהילת בוקרשט באמצע המאה ה-19, אירוע חיובי. הוא תקף את האורתודוקסיה המסורתית ושיבח את הרפורמה ביהדות ובאופן חלקי גם את הנאו-אורתודוקסיה[8]. בחייו הפרטיים הקפיד על שמירת מצוות. לדברי אחד מקרובי משפחתו הוא עשה זאת בשל כבוד חמיו, הרב אפרים לנדאו[9]. הרב הלוי וחמיו כתבו מאמרים בחלק העברי של כתב העת "סיני" שהלוי הקים לקידום חקר היהדות ברומניה.
פעילותו כאיש תרבות והיסטוריון בין שתי מלחמות העולם
ד"ר הלוי שיחק תפקיד חשוב ביותר בכתיבת תולדות יהודי רומניה ותולדות הרפואה היהודית, כמו כן. הוא כתב ברומנית, בצרפתית, בעברית וביידיש וכתביו הופיעו ברומניה, בצרפת, בפולין, בארצות הברית ובישראל.
בכך הוא המשיך מסורת של כתיבה היסטורית שכללה את תרומותיהם של יוליו באראש, יעקב פסנתיר, הרב משה גסטר, האחים שוורצפלד ואחרים.
הלוי שימש כעורך של מספר כתבי עת יהודים חשובים ביאשי ובבוקרשט. הוא היה בין מייסדי החברה ללימודים יהודיים ברומניה, מייסד ומנהל המכון להיסטוריה היהודית-רומנית ואוצר של ספריית המוזיאון והארכיון ההיסטורי של בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט.
כמו כן ייסד וניהל את השנתון "סיני", אחד מכתבי העת ליהדות בעלי רמה גבוהה באירופה, שהתפרסם בשנים 1926–1927 ביאשי וב-1936–1939 בבוקרשט. יחד עם הרבנים הוותיקים גסטר, בק ונימירובר, והרב אלכסנדרו שפרן, בן דורו, היה פעיל בהרצאות ובכינוסים במכון התרבות של הבית הכנסת הכוראלי בבוקרשט ופרסם ב"עלון ספריית המוזיאון והארכיון ההיסטורי של בית הכנסת הכוראלי" (1936-1939).
הלוי היה בנוסף חסיד נלהב של תרבות היידיש והשתתף בכינוסים של יידישיסטים, למשל במסגרת הארגון ייווא, על יד ההיסטוריון שמעון דובנוב, יעקב לשצ'ינסקי ואחרים.
פעילותו הציבורית והמחקרית בשנים שלאחרי מלחמת העולם השנייה
כאמור, בשנת 1940 הציג הרב הלוי את מועמדותו לתפקיד הרב הראשי של רומניה. הוא זכה בכ-50 קולות בלבד, מול 76 שזכה בהם הרב אלכסנדר שפרן.
אחרי 1944, בשנים הראשונות לכיבוש הסובייטי ברומניה ובתקופת המעבר אל השלטון קומוניסטי, עלה מחדש נושא מועמדותו מול הרב שפרן ומאוחר יותר מול הרב דוד משה רוזן.
בגלל שאיפותיו התפתה הרב הלוי לשתף פעולה בהקמת ארגון אופוזיציוני שנקרא "איחוד היהודים הדמוקרטים" בראשות זלצר סרציאנו שלמעשה היה יכול לשמש כלי בידי השלטון החדש על מנת לחסל את האיחוד הוותיק והפופולרי יותר של היהודים הרומנים בהנהגתו של ד"ר וילהלם פילדרמן, שהואשם באופי "בורגני" ו"ריאקציוני". כחבר בועד הדמוקרטי היהודי, ארגון-בובה שהוקם בעידוד הקומוניסטים, הרב הלוי עשה עוד כמה צעדים שנויים במחלוקת כשהציע, לפי עדותו של הרב אלכסנדר שפרן בזכרונותיו, את ביטול תפקיד הרב הראשי של יהודי רומניה והקמת מעין "איגוד מקצועי של משרתי הדת". ככל הנראה היה מדובר ב"הסתדרות הרבנים ומחזיקי התורה" שקמה באוגוסט 1947[10]. צעדים אלה, שביקשו ככל הנראה למצוא חן בעיני השלטונות ולהצר את צעדיו של הרב הראשי שפרן, לא הועילו לאיש, אף לרב הלוי עצמו[11].
בהמשך לא חסכו ממנו השלטונות הקומוניסטים הטרדות ואי נעימויות.
עם זאת, בין השנים 1950–1963 התאפשרה עבודתו כחוקר בתחום המזרחנות, בלימודים הקלאסיים והנומיסמטיקה במסגרת מוסדות האקדמיה הרומנית, שאז נקראה אקדמיית הרפובליקה העממית הרומנית. יתרה מזו בין השנים 1955–1963 היה הרב הלוי גם מרצה לתולדות הרפואה ופעל במסגרת החברה הרומנית לתולדות הרפואה. הוא נמנה עם מייסדי החברה הרומנית למזרחנות.
בגלות צרפת
בשנת 1963, לאחר קשיים רבים ובעקבות התערבויות לטובתו של אישים רבים (ביניהם הכומר הפרוטסטנסטי הגרמני הידוע מרטין נימלר), התאפשר לרב הלוי להגר מרומניה לצרפת תמורת פדיון כספי.
בהגיעו לשם מונה לפרופסור לתולדות עם ישראל בבית המדרש לרבנים של צרפת, שהוא נמנה עם בוגריה. כמו כן מונה כרב ראשי (רב גדול) (grand rabbin) ("קונסיסטורי") בבית כנסת פריזאי של יהודים יוצאי צפון אפריקה, שנהג לפי נוסח הספרדים[12][13][14][15]. מדובר בבית הכנסת ברחוב טורנל, שלפי ממדיו היה בית הכנסת השני בעיר. במקור אשכנזי, בית כנסת זה שרת כבר בעיקר יהודים שבאו מצפון אפריקה, ונוסח התפילה היה ספרדי. הרב הלוי נפטר בפריז ב-15 באפריל 1972.
הובא לקבורה בבית הקברות באנייה בפריז (Bagneux).
חייו הפרטיים
הרב הלוי ואשתו, רבקה הלוי, בת לבית הרב לנדאו, הולידו שני בנים: סיימון הלוי (יליד רומניה 1929),רופא מרדים, פרופסור ב אוניברסיטה הממלכתית של ניו יורק[16] וז'וזף הלוי, החי בבריסל, ששמר את ארכיון אביו.
יש לו נכד דניאל אברהם הלוי, רופא פנימאי ונפרולוג בניו יורק.
כתביו
א.מחקרים ראשונים:
פירוש לספר ויקרא של הרב יוסף בכור שור, פרשן צרפתי מימי הביניים(1924) (Le Commentaire sur le Lévitique de R. Joseph Bekhor-Schor, exégète français du Moyen-Age")
קטלוג כתבי היד והאיקונבולים של בית המדרש הרבני של צרפת
("Catalogue des Manuscrits et Incunables de l'École Rabbinique de France"), 1924
אגדות יהודיות אפוקריפיות על חיי משה
(Légendes juives apocryphes sur la vie de Moïse, 1925
משה בהיסטוריה ובאגדות
(Moïse dans l'histoire et dans la légende ,1927
ב.בתחום תולדות יהודי רומניה
(פורסמו בשנתון "סיני" ובכתבי עת אחרים)
הקהילות היהודיות ביאשי ובבוקרשט- כרך א
vol .1 Communităţile Evreilor din Iaşi şi Bucureşti
Benjamin, Lya. Dr. Meir Avram Halevy (1900-1972). Note biografice. Bibliografie selectivă. In: BCMA, 2004, nr. 10, p.81-83. ליה בנימין - ד"ר מאיר אברהם הלוי (1900–1972). ריקומים ביוגרפיים. ביבליוגרפיה מובחרת. ב BCMA, 2004, מס.10
Goldstein, Ţicu. [Centenar] dr. M. A Halevy - o viaţă dedicată iudaismului (Une vie dédiée au judaisme). In: BCMA, 2000, nr. 6, p.12-16. ציקו גולדשטיין - (מאה שנים להולדתו של דר מאיר אברהם הלוי - חיים מסורים ליהדות, BCMA, מסת6, ע 12–16, 2000
Iancu, Carol. Chief Rabbi Meyer Abraham Halevy Exegete and Historian. In: SH, 2002, 2, p.287-305 קרול ינקו - הרב הראשי מאיר אברהם הלוי, פרשן והיסטוריון. ב
Măriuca Stanciu - Meyer Abraham Halevy - in The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, 2010
מאיר אברהם הלוי - רעיון הצדקה בדת היהודית - בכתב העת לתולדות הרפואה היהודית מס. 91, (שנה 24 - מס.1, מרץ 1971) אחרי השתתפות המחבר בסימפוזיון בהיידלברג בנושא תולדות בתי החולים היהודים באירופה 12 -14 פברואר 1970 en Revue d'histoire de la médecine hébraique nr,91, année 24 nr.1, mars,1971 - L'idée de charité dans la religion juive
^Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, "Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, עמ' 67.
^Ed. Gad Freudenthal, Samuel Kottek - Mélanges d'histoire de la médecine hébraïque - études choisies de la Revue d'histoire de la Médecine hébraïque (1948-1985) Brill,2002, Leyden עמ' 523, (מחקרים נבחרים מכתב העת לתולדות הרפואה היהודית 1948–1985 - על מ.א. הלוי]
^ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 עמוד 269
^Evreii din România în texte istoriografice + Antologie (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפים - אנטולוגיה), הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2004 עמודים 498-499
^ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 עמוד 269 - ציטוט ברומנית: ... el avea să laude expulzarea rabinului M. L. Malbim din România, să afirme că aceasta ar fi avut în exclusivitate urmări pozitive şi să atace ortodoxia tradiţională, lăudând reformismul şi - parţial - neoortodoxia sau ortodoxia modernă ובתרגום לעברית: "...הוא שיבח סילוקו של הרב מ. ל. מלבי"ם מרומניה, טען שלכך היו רק תוצאות חיוביות ותקף את האורתודוקסיה המסורתית בעודו משבח את הרפורמיסם ו - חלקית - נאו-אורתודוקסיה או אורתודוקסיה מודרנית"
^Prezenţe rabinice în perimetrul romînesc מאת ברוך טרקטין ולוסיאן-זאב הרשקוביץ', הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, עמוד 269. ציטוט ברומנית: "Totuşi, din respect şi prietenie pentru socrul său cu care a colaborat ulterior în domeniul publicisticii şi cercetării istorice, acasă, în viaţa particulară, respecta cu sfinţenie cele 613 porunci ale Torei, ca un rabin ortodox. (Mărturie a regretatului Moşe Kreisel, publicist de limba română din Ierusalim, nepot de soră a rabinului doctor M. A. Halevy) ובתרגום לעברית: "בכל זאת, מתוך כבוד וידידות עבור חמיו איתו שיתף פעולה בתחום הפובליציסטיקה והמחקר ההיסטורי, בבית, בחייו הפרטיים, כיבד באדיקות את תרי"ג מצוות התורה, כמו רב אורתודוקסי. (עדות של משה קריזל, פובליציסט ירושלמי בשפה הרומנית, בן אחותו של הרב דוקטור הלוי.)"
^דו"ח של משרד המודיעין II של המטה הכללי עמ' 303, שבה שולבו מספר רבנים, כלי קודש ועסקנים יהודים אחרים.
^Alexandru Şafran - Un tăciune smuls flăcărilor- Memorii, Hasefer, Bucureşti, 1996 (אלכסנדר שפרן, אוד מוצל מאש - זכרונות, בתרגומו לרומנית של ציקו גולדשטיין, הספר, בוקרשט, 1996, עמ' 184, 193
