בשנת ה'תשס"א (2001) הוקמה בשכונת נווה שאנן בחיפה ישיבת ההסדר אור וישועה על ידי הרב ד"ר אליהו זייני, הישיבה היא הישיבה הציונית הראשונה בעיר. הישיבה ממוקמת במתחם מוסד הילדים אומנה לשעבר, ב"בית חנניה" ע"ש חנניה ועקנין ובבית המדרש "היכל בנימין" ע"ש הרב פרופ' בנימין זאב בנדיקט.
רבים מבוגרי המחזור הראשון שסיים בשנת ה'תשס"ז, המשיכו ללמוד בטכניון, בין היתר במטרה להישאר קרוב אל הרב זייני.
בנוסף לרמי"ם, גם ראש הישיבה מלמד שעורים כלליים בתחומים שונים, כמו סוגיות בתלמוד, שעורי הגות החל מתקופת חז"ל והוגי דעות בני זמנינו. שעורים בהתמודדות עם שאלות בפילוסופיה כללית, תורה ומדע, פוסט מודרניזם, ביקורת המקרא וביקורת התלמוד. נושאים נוספים הנלמדים בישיבה הם תנ"ך, הגות ומחשבה ולימודי רשות להסמכה לרבנות.
סביב הישיבה התבססה קהילה, שעיקרה הוא גרעין של משפחות בוגרי הטכניון שנקשרו לרב זייני וקבעו בגללו את מקומם בחיפה. קהילה זו גדלה מאז הקמת הישיבה, כאשר חלק מבוגרי הישיבה והטכניון נותרו באזור.
בישיבה פועלים גם גני ילדים. גני הילדים פתוחים לציבור הרחב ומלמדים בהם קריאת אותיות מגיל 3. הילדים בני ה-5 אף עולים לתורה וקוראים את ההפטרה בקרב הציבור הספרדי.
בישיבה מופעלים גם חוגי ההעשרה לכיתות הנמוכות, וכן מתקיים קשר עם תנועת אריאל[1] בשכונה שהפעולות והמפקדים של התנועה לרוב מתקיימים במתחם.
במפעל הוצאת הספרים שותפים תלמידי הישיבה בהגהה ועריכה.
הישיבה במלחמת לבנון השנייה
במהלך מלחמת לבנון השנייה, קרא הרב זייני לתלמידיו ולאנשי קהילתו שלא לברוח מן העיר. הוא המשיך בשיעוריו הקבועים בבית הכנסת של הטכניון והכפיל את שיעוריו בישיבה, במקום הר"מים המגויסים. לדבריו של הרב זיני, הישיבה הייתה היחידה שנשארה בעיר חיפה במשך כל זמן המלחמה.[2] הרב זייני עודד את תלמידיו לחלק מצרכים במקלטים, ולבקר את פצועי צה"ל שאושפזו בבית החולים רמב"ם. על פעילות זו הוענקה לישיבה תעודת הוקרה מטעם משרד ראש הממשלה.
