שלט ברח' יעל רום בפתח תקווהמרכז מסחרי "רום" ברח' יעל רום בפתח תקווהכיכר רום ברחוב פינסקר בהרצליהסמל בית הספר היסודי ע"ש יעל רום ברמת השרון
יעל רום (נולדה בשם יעל פינקלשטיין, 10 באוקטובר[1]1932 – 24 במאי2006) הייתה בוגרת קורס הטיס החמישי של חיל האוויר הישראלי, והטייסת הראשונה שעברה קורס טיס צבאי מלא במסגרת חיל האוויר. היא הוסמכה לקברניטה בחיל האוויר, ושירתה כטייסת דקוטה DC-3. במהלך שירותה השתתפה רום במבצע קדש, והייתה הטייסת הראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב. כמו כן, היא הטייסת הראשונה שהטיסה מטוסים בחברת תעופה אזרחית ישראלית (ארקיע).
ביוגרפיה
יעל רום (לבית פינקלשטיין) נולדה ב-1932 בנווה צדק וסיימה את בית הספר התיכון ביולי 1950. בעת שהמתינה לקורס מפקדי פלוגות גדנ"ע ועבדה בחדר האוכל של בסיס הגדנ"ע בשייח מוניס, גילתה מפי שני טייסים שהדריכו בגדנ"ע אוויר כי התנדבות לקורס טיס תבטל ניתובה לקורס מפקדי הגדנ"ע. הם הציעו לה להצטרף לקבוצת הגדנ"עים שיצאו למבדקי טיס בבסיס תל נוף. רום עברה את המבדקים וסופחה לבית הספר לטיסה, יחד עם עוד 29 גדנ"עים שלמדו במעמד של נספחים.
רק שבעה גדנ"עים עברו את השלב המכין, שארך שלושה חודשים, והמשיכו לקורס הראשוני בו טסו במטוסי סטירמן. לאחר טיסת הסולו, נותרו רק שלושה. בתום שלבי הקורס הראשוניים, הוצע לשלושת הגדנ"עים להתנדב לחיל האוויר. בסיום קורס הטיס, שבין מסיימיו דורגה רום שנייה, צורפה לקורס הסבה למטוסים דו-מנועיים, לקראת שיבוץ כטייסת במטוסי קרב-הפצצה מסוג מוסקיטו. בתום קורס ההסבה, הוכשרה רום כמדריכת טיסה. היא נשלחה להדריך בגדנ"ע אוויר, במסגרת התוכנית המקורית לפיה צורפו הגדנ"עים לקורס הטיס.
במשך חצי שנה ניסתה רום לעבור חזרה לחיל האוויר כטייסת תובלה ונדחתה בתירוצים שונים, עד שעברה. בשנת 1953 הגיעה לטייסת הפילים, טייסת של מטוסי תובלה מסוג דקוטה DC-3 עליהם צברה 1,500 שעות טיסה. לאחר השחרור משירות הקבע, המשיכה רום לטוס בשירות מילואים מלא, גם לאחר שנישאה והפכה לאם.
מן המטוס שהטיסה צנחו רפול, קצין המודיעין שלו ומפקד הפלוגה. 48 שעות לאחר ההצנחה, חזרה כדי לחלץ פצועים. רום שימשה כטייסת גם בהצנחה בא-טור (3 בנובמבר1956), בה הטיסה כוח צנחנים בפיקודו של מוטה גור לפעולה מעבר לקווי אויב. כמו כן שימשה רום גם כטייסת משנה של המטוס הראשון שנחת בשדה שארם א-שייח'.
לאחר מבצע סיני, ב-1957, החלה לעבוד כטייסת בארקיע "בתנאי שהנוסעים לא יתלוננו". רום עבדה בחברה כשלוש שנים, שנים רבות לפני שחברות תעופה מערביות החלו להעסיק נשים כטייסות. בשנת 1962 שוחררה משירות המילואים, חרף רצונה, לאחר שצה"ל גילה שהפכה לאם.
על מטוס הדקוטה אמרה רום: "דקוטה זה בית. זה מקום שמרגישים בו הכי נוח והוא נשאר בתוכך גם אם החלפת כתובת. הדקוטה תמיד שירתה אותי בנאמנות והחזרתי לה באותה מידה".
ב-1986, במלאת 30 שנה למבצע קדש, התראיינה רום לעיתון "מעריב" וסיפרה על קורותיה כטייסת במלחמה[2]. ראיון זה עורר פולמוס כאשר, מפקד טייסת התובלה ב-1956, יעקב אבישר, שרום שימשה כטייסת המשנה שלו, כתב מכתב תגובה ל"מעריב". במכתב טען כי כל תפקידה של רום בטיסה היה לחזור על פקודותיו, כי בכל המלחמה לא נגעה כלל בהגאי המטוס וכי צוותה לטוס איתו כיוון שלא חפץ להחליש את צוותי המטוסים האחרים, בשל היות רמתה המבצעית ירודה, מאחר שגויסה במילואים ולא התאמנה עם הצוותים על מתווה המבצע[3]. יעל רום ענתה לו כי כן הטיסה את הרמטכ"ל במשך מספר דקות[4]. אבישר וותיקים נוספים בחיל האוויר ענו לה וטענו כי "אם היא לא הייתה אישה - כלל לא היו זוכרים אותה"[5][6].
פעילויות אזרחיות
בשנותיה המאוחרות, ניהלה יעל רום את חברת אידורום, מדע וטכנולוגיה בע"מ, הייתה יושבת הראש של ועד שכונת דניה בחיפה, והייתה פעילה גם בנושא אנטנות סלולריות. בשנות ה-70, ניהלה רום את היחידה לקידום סטודנטים בטכניון. יחידה זו הייתה אחראית על סיוע לסטודנטים בעלי צרכים מיוחדים הנובעים ממוגבלויות או משירות מילואים ממושך, כמו גם על קידום סטודנטים משכבות סוציואקונומיות חלשות.
את שנותיה המאוחרות הקדישה רום לקידום נשים בישראל. היא יזמה את פרויקט נעל"ה (נערות ללימודי הנדסה), אשר הפך ברשת אורט לפרויקט בשם "נערות אורט למאה ה-21". במסגרת הפרויקט אותרו נערות בעלות יכולת במדעים בגיל חטיבת הביניים ולימודיהן בתחומים אלה תוגברו במטרה להביאן לבחור במסלול בגרות הכולל לימודי פיזיקה ומתמטיקה בהיקף של חמש יחידות לימוד. שיטת התגבור כללה גם התמודדות עם דימוי עצמי נמוך, בין היתר דרך שינוי סטיגמות שלעיתים קיימות אצל הורים ואצל מורים בקשר ליכולת מתמטית פחותה של נשים. מטרתה של רום לא הייתה רק עידוד נשים לכיוונים טכנולוגיים, כי אם עידוד נשים להובלה ומנהיגות באופן כללי.
