רבי יהושע בן יוסף, מחבר ספר "מגיני שלמה", וילנה של"ח, לערך 1578 – קראקא כ"ז מנחם אב ת"ח, 1648) היה מרבני פולין וליטא.
נולד בווילנה לרבי יוסף בנו של ר' שמשון אחי מהר"ל מפראג. למד תורה מחכמי וילנה וכן בלובלין אצל המהר"ם לובלין. כיהן ברבנות בטיקטין, ובגרודנא ובפרמישלא, ובלבוב ובהמשך כיהן כראש ישיבה ורב בקראקא במקומו של הרב נתן שפירא בעל "מגלה עמוקות", ושם נקבר, בבית הקברות היהודי העתיק. נודע כחריף מופלא.
בין תלמידיו הרבים היו רבי שבתי כהן ('הש"ך'), רבי גרשון אשכנזי בעל "עבודת הגרשוני", ורבי אריה לייב "הארוך" מקראקא.
הרב יהושע חיבר ספר שנקרא "מגיני שלמה" המגן על רש"י מקושיות התוספות. בהקדמתו כתב כי רש"י נגלה אליו בחלום והודה לו על כך. כן כתב גם ספר בקבלה, ביאור על ספרו של הרמ"ע מפאנו "עשרה מאמרות".
לאחר פטירתו יצאה לאור באמסטרדם אסופה של שאלות ותשובות בשם "פני יהושע", בידי נכד המחבר וקרוביו,[1] בדומה לשם ספר החידושים הנודע פני יהושע של נינו, הרב יעקב יהושע פאלק,[2] שנקרא על שמו (השם יעקב נוסף לו מאוחר יותר עקב מחלה).
דרכו בפסיקת ההלכה הייתה להתבסס בעיקר על דברי התלמוד והפוסקים הראשונים, מקורות אלו היו לחם חוקו, אף שנהג להסתמך גם על פסיקות האחרונים: השולחן ערוך והרמ"א, זאת שלא כגאונים אחרים מדור זה, ובהם רבו מהר"ם מלובלין שהתנגדו לספר השולחן ערוך. יחד עם זאת, במקום שהיה נראה לו אחר העיון שאין דברי השולחן ערוך נכונים לפי הדין לא היסס לחלוק על דבריהם. בדבריו לידידו הרב שמואל זיינהוויל, אב"ד ניאסוויז', שתמה על שחלק על השולחן ערוך, השיב לו רבי יהושע: ”כי הלא ידעתי גם ידעתי כי אלמלי אמרה יהושע בן נון לא צייתא ליה לפי מנהג חכמי מדינתנו יצ"ו בדבר שנדפס בשלחן ערוך אין לשנות חס ושלום כתורת משה אפילו דברים המוכרחים מחוייבים לעייל פילא רבא בקופא זעירא דמחטא שלא להודות ח"ו לחכם אחד שחדש דבר... רחמנא ליצלן מהאי דעתא, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ויפתח בדורו כשמואל בדורו... ומובטח אני בהגאון החסיד הרב הבית יוסף זצללה"ה שלא ירע בעיניו”[3]. אף על הראשונים הוא חולק לעיתים, ובמקום אחד כתב על דברי התוספות: "לא יצאו דברים אלו מפי התוספות כלל אלא אחד מן המתחילין כתבן..."[4]
שושלת בית דוד: מכיוון שהיה מיוחס לרבינו תם וסבו רש"י, על פי עדותו, וספרו עסק במיוחד בכך, ומכיוון שרש"י מיוחס לדוד המלך דרך רבי יוחנן הסנדלר, הפך הרב יהושע העשיל לאחד מה"עוגנים" בעצי המשפחה של משפחות רבניות, על מנת לייחס עצמם לדוד.[5]
לדעת רוב חוקרי המשפחה כיום היו לו אחד עשר ילדים מאשתו היצל.[6][7]
אחיו רבי מרדכי, כיהן ברבנות ובראשות ישיבה בטומשוב ונרצח בפרעות ת"ח ות"ט.