PROFILBARU.COM

ז'אק פרומנטל הלוי
**Fromental Halévy**
לידה	27 במאי 1799; former 7th arrondissement of Paris, צרפת
פטירה	17 במרץ 1862 (בגיל 62); ניס, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
מוקד פעילות	צרפת
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה ליטורגית
שפה מועדפת	צרפתית
בן או בת זוג	ליאוני הלוי
צאצאים	ז'נבייב הלוי
פרסים והוקרה	פרס רומא (1819); מפקד בלגיון הכבוד (30 ביולי 1858) ;
	פרופיל ב-IMDb

ז'אק-פרנסואה-פרומנטל אליהו הלוי (בצרפתית: Jacques-François-Fromental-Élie Halévy; ‏27 במאי 1799 – 17 במרץ 1862) היה מלחין יהודי-צרפתי.

קורות חייו

הלוי נולד בפריז, בנו של החזן אלי חלפון הלוי, שהיה מזכיר הקהילה היהודית של פריז, סופר ומורה לעברית. השם פרומנטל, שבו נודע בדרך כלל, נקרא על שמו של יום הולדתו בלוח המהפכה הצרפתית. הוא התקבל לקונסרבטואר של פריז בגיל תשע או עשר (הרישומים נחלקים בנושא זה) בשנת 1809 והיה תלמידו של לואיג'י כרוביני ובהמשך בן חסותו. אחרי שני ניסיונות שהביאוהו למקום השני, זכה בפרס רומא בשנת 1819 על הקנטטה "ארמיני".

עם שובו לפריז, כתב לפי הזמנה מארש אבל עברי "ממעמקים" (ע"פ תהילים ק"ל), לשלושה קולות ותזמורת לטקס אזכרה לדוכס הנרצח דה ברי, שהתקיים ב-24 במרץ 1820. יצירה זו פרסמה את שמו ברבים.

הלוי היה מנצח מקהלה בתיאטרון האיטלקי ותוך כדי כך השתדל להביא אופרה שלו לידי ביצוע. בעקבות הצלחתה הצנועה מאוד של "ל'ארטיזן", באופרה קומיק בשנת 1827 התקדם הלוי לתפקיד מנצח מקהלה באופרה. אותה שנה התמנה לפרופסור להרמוניה וליווי בקונסרבטואר, ובהמשך לפרופסור לקונטרפונקט ופוגה בשנת 1833 ולקומפוזיציה בשנת 1840. הוא נבחר לאינסטיטוט דה פראנס בשנת 1836.

ב"היהודיה", בשנת 1835, לא זו בלבד שהלוי נחל לראשונה ניצחון בינלאומי גדול, אלא גם הגיש לעולם יצירה, שהייתה לאחת מאבני הפינה ברפרטואר הצרפתי למשך מאה שנה, שבמהלכן תפס תפקיד אלעזר את מקומו כאחד התפקידים הנבחרים בעיני טנורים כמו אנריקו קארוזו. האריה הגדולה היא "Rachel, quand du Seigneur la grâce tutélaire:" "רחל, כאשר האל ברוב חסדו מסר בידי את עריסתך". הריטורנלו התזמורתי שלה הוא הציטוט היחיד מן המוזיקה של הלוי שברליוז כלל ב"תורת התזמור" שלו, בשל השימוש התזמורתי הראשון הנעשה בו בקרן הצרפתית בעלת השסתומים. קרוב לוודאי, מכל מקום, שהאריה הזו הוכנסה לאופרה אך ורק לבקשת הטנור הגדול אדולף נורי, ששר את התפקיד בהצגת הבכורה וייתכן שהציע את הטקסט לאריה. "היהודיה" היא אחת האופרות המפוארות ביותר בז'אנר ה"גראנד אופרה" ויש בה בלט רשמי, מקהלות גדולות, תהלוכת ראווה במערכה הראשונה וחגיגות מרשימות במערכה השלישית. האופרה מסתיימת בכך, שהגיבורה משליכה את עצמה אל תוך חבית שמן רותח במערכה החמישית. מאהלר ביטא את הערצתו הגדולה אליה במילים: "אני המום ונפעם כולי מן היצירה הנפלאה, המלכותית הזאת. אני רואה בה את אחת האופרות הנהדרות ביותר שנוצרו ביום מן הימים."

אחרי "היהודיה" היו להלוי הצלחות מעטות, יחסית, אם כי לפחות שלוש אופרות, "מלכת קפריסין (אנ')" (על קתרינה קורנארו), L'eclair ו"שרל השישי" ראויות להיזכר. כפי שאמר היינה, הלוי היה אמן, אבל "ללא זיק מזערי של גאוניות". עם זאת, הוא היה לביורוקרט מוביל של האמנויות, כשהתמנה למזכיר האקדמיה ועמד בראש ועדות לקביעת הגובה התקני של ה-לה בתזמורות, לחלוקת פרסים לאופרטות וכדומה. הצייר דלקרואה מביא דיוקן מצמרר של התדרדרותו של הלוי ביומניו (5 בפברואר 1855): "הלכתי אל בית הלוי, שלהט עד להחניק בחום התנור שלו. אשתו עלובת הנפש מילאה את הבית עד לעייפה בקישוטים חסרי ערך וברהיטים ישנים, והסוף יהיה, שהטירוף הזה ידחף אותו לבית חולים לחולי נפש. הוא השתנה ונראה קשיש בהרבה, כמו אדם הנגרר הלאה בניגוד לרצונו. איך הוא יכול לבצע עבודה רצינית במהומה הזאת? משרתו החדשה באקדמיה ודאי גוזלת חלק גדול מזמנו ומקשה עליו יותר ויותר למצוא את שלוות הנפש והשקט, שהוא זקוק להם לעבודתו. הסתלקתי מן הגיהנום הזה מהר ככל שיכולתי. האוויר ברחוב נראה בפירוש משיב נפש."

הלוי מת לאחר פרישה בניס, שנוספה זמן לא רב קודם לשליטת צרפת.

משפחת הלוי

אחיו של ז'אק הלוי היה הסופר וההיסטוריון ליאון הלוי, שכתב ביוגרפיה מוקדמת של אחיו והיה אביו של לודוביק הלוי, ליבריתן של אופרות צרפתיות רבות, ביניהן כרמן של ביזה.

אשתו של הלוי, ליאוני (צר'), גם היא ממוצא של מגורשי פורטוגל, הייתה צעירה מבעלה בכ-20 שנה וסבלה מבעיות נפשיות קשות בתקופת נישואיהם. אחרי מותו התאוששה והייתה לפסלת מוכשרת. בתם ז'נבייב נישאה למלחין ביזה, שהיה מתלמידיו של הלוי בקונסרבטואר. אחרי מות ביזה נישאה בשנית והייתה לאשת חברה פריזאית. מרסל פרוסט השתמש בדמותה כמודל לדוכסית דה גרמנטה בסדרת ספריו, "בעקבות הזמן האבוד".