לודוביק הלוי נולד בפריז. אביו, ליאון הלוי (1802–1883), היה עובד מדינה וסופר חכם ורב-תכליתי שניסה כמעט כל ענף של ספרות – פרוזה ושירה, וודוויל, דרמה, היסטוריה – מבלי להשיג הצלחה מכרעת בשום דבר. דודו, ז'אק פרומנטל הלוי, היה מלחין ידוע של אופרות; מכאן הקשר הכפול והמוקדם של לודוויק הלוי עם הבמה הפריזאית. אביו המיר את דתו לנצרות לפני נישואיו עם אלכסנדרין לבאס, בתו של אדריכל נוצרי.
בגיל שש, אפשר היה לראות את הלוי מנגן ב-Foyer de la danse שעשה אותו מוכר וכשהיה ילד בן שתים עשרה, הוא היה לעיתים קרובות, ביום ראשון בערב, בדרכו חזרה תיכון לואי הגדול ומביט אל האודיאון, שם הייתה לו כניסה חופשית, וראה את המערכה הראשונה של מחזה חדש. בגיל שמונה עשרה הוא הצטרף לשורות הממשל הצרפתי ומילא תפקידים שונים, האחרון היה זה של מזכיר-המדקטור (אנ') ב-Corps Législatif (הרשות המחוקקת). בתפקיד זה, הוא נהנה מהחסד המיוחד ומהידידות של הדוכס המפורסם ממורני (אנ'), אז נשיא האספה הלאומית.
כרזה ליצירה של אופנבך אורפאוס בשאול
ב-1865, הפופולריות הגוברת של לודוביק הלוי כסופר אפשרה לו לפרוש מהשירות הציבורי. עשר שנים קודם לכן, הוא התוודע למוזיקאי אופנבך, שעמד להקים תיאטרון קטן משלו בשאנז אליזה והוא כתב מאין פרולוג, Entrez, messieurs, mesdames, לערב הפתיחה. הפקות קטנות אחרות באו בעקבותיו, בא-טא-קלאן היה הבולט מביניהם. הם הופקו תחת השם הבדוי של ז'יל סרווייר. שמו של לודוביק הלוי הופיע לראשונה על הכרזות ב-1 בינואר 1856. זמן קצר לאחר מכן, ההרצה חסרת התקדים של Orphée aux enfers, פרודיה מוזיקלית, שנכתבה בשיתוף עם הלבריתן אקטור קרמיה (אנ'), הפכה את שמו למפורסם. באביב 1860, הוא הוזמן לכתוב מחזה למנהל ה-Variétés בשיתוף עם וודוויליסט אחר, למבר-טיבוס (אנ').
הלוי נשאר מבקר באדיקות באקדמיה, בקונסרבטוריון, בקומדי פרנסז ובאגודת הסופרים הדרמטיים, אבל כשנפטר בפריז ב-7 במאי 1908, הוא כבר לא כתב כמעט שום דבר חדש במשך שנים רבות לפני כן.
הרומן האחרון שלו, קארי קארי, הופיע ב-1892. יומנו פורסם בצורת ספר ב-1935 וכן פורסם בדפי ה-Revue des Deux Mondes בשנים 1937–1938.
פילמוגרפיה
Films based on Die Fledermaus (The operetta Die Fledermaus is based on the play Le Reveillon)
Frou-Frou [it], directed by Eugene Moore [it] (1914, based on the play Frou-Frou)
Bettina Loved a Soldier, directed by Rupert Julian (1916, based on the novel The Abbot Constantine)
A Hungry Heart, directed by Émile Chautard (1917, based on the play Frou-Frou)
Frou-Frou [it], directed by Alfredo De Antoni [it] (Italy, 1918, based on the play Frou-Frou)
Fanny Lear, directed by Robert Boudrioz and Jean Manoussi (France, 1919, based on the play Fanny Lear)
Frou-Frou, directed by Otto Rippert (Germany, 1922, based on the play Frou-Frou)
Frou-Frou, directed by Guy du Fresnay (France, 1924, based on the play Frou-Frou)
The Abbot Constantine, directed by Julien Duvivier (France, 1925, based on the novel The Abbot Constantine)
So This Is Paris, directed by Ernst Lubitsch (1926, based on the play Le Reveillon)
The Abbot Constantine, directed by Jean-Paul Paulin (France, 1933, based on the novel The Abbot Constantine)
La Vie parisienne, directed by Robert Siodmak (France, 1936, based on the operetta La Vie parisienne)
Parisian Life, directed by Robert Siodmak (English version, 1936, based on the operetta La Vie parisienne)
The Toy Wife, directed by Richard Thorpe (1938, based on the play Frou-Frou)
Tricoche and Cacolet, directed by Pierre Colombier (France, 1938, based on the play Tricoche et Cacolet)
La Goualeuse [fr], directed by Fernand Rivers (France, 1938, based on the play La Goualeuse)
Les Petites Cardinal [fr], directed by Gilles Grangier (France, 1951, based on the novel Les Petites Cardinal)
Sköna Helena, directed by Gustaf Edgren (Sweden, 1951, based on the operetta La belle Hélène)
Die schöne Helena, directed by Axel von Ambesser (West Germany, 1975, TV film, based on the operetta La belle Hélène)
Parisian Life, directed by Christian-Jaque (France, 1977, based on the operetta La Vie parisienne)
.svg){kind=logo}
