השמורה ההסכמית היא מקטע ממדבר יהודה שנמסר במסגרת הסכם ואי לידי הרשות הפלסטינית במעמד של שטח B, שפירושו שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית. לפי ההסכם, השטח שנמסר הוגדר כשטחים ירוקים או שמורות טבע.[1]
ביולי 2024 חתם אלוף פיקוד מרכז על "צו תיקון למנשר בדבר יישום הסכם הביניים" הקובע כי "כל הכוחות ותחומי האחריות, לרבות כוחות חקיקה, שיפוט ומנהל, הנוגעים לתחום התכנון והבנייה בשמורה הסכמית יהיו נתונים בידי מפקד כוחות צה"ל באזור ויופעלו רק על ידו או על ידי מי שיתמנה לכך על ידו או יפעל מטעמו".
בספטמבר 1993 נחתמו הסכמי אוסלו, במסגרתם חולקו שטחי יהודה ושומרון לאזורי A, B ו-C, כאשר שטח A נתון לשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית, שטח B נתון לשליטה ביטחונית ישראלית ומוניציפלית של הרשות, ושטח C נתון לשליטה ביטחונית ומוניציפלית ישראלית. כחמש שנים לאחר מכן, במסגרת הסכם ואי, הוחלט בין השאר להעביר 12% משטח C לשטח B, כאשר 3% מתוך שטח B זה יוגדרו כשטחים ירוקים או שמורות טבע. הצד הפלסטיני הודיע שיפעל בהתאם לסטנדרטים מדעיים מבוססים, ולא יחולו שינויים במעמד של השטחים האלה, מבלי לפגוע בזכויותיהם של התושבים המתגוררים בשטחים אלה כולל בדואים; בעוד שסטנדרטים אלה אינם מתירים בנייה חדשה בשטחים אלה, תחזוקתם של כבישים ובניינים קיימים תוכל להמשך.[1]
מצב
עד יולי 2024, מכיוון שהשמורה מוגדרת כשטח B, לא היה למנהל האזרחי סמכות לפעול בה, ואילו פעילות של המשטרה הפלסטינית בה דורשת תיאום ביטחוני עם ישראל.[2][3][4] כתוצאה מכך, שררה באזור הפקרות שלטונית, שאפשרה הרס נרחב ופגיעה בטבע. סיורים של אנשי רשות הטבע והגנים בשטחי השמורה ובסביבתה מראים שבאזור יש אתרי פסולת וחציבה פלסטיניים פיראטיים, ציד בהיקף נרחב וזיהום נחלים.[5]
כבר בשנת 2006 דווח כי מסביב לנחל ערוגות נפרצו דרכי עפר על ידי פלסטינים העוסקים בכרייה ובחציבה, תוך פגיעה בנוף ובבעלי החיים.[5] חומרי הכרייה והחציבה מועברים למנסרות פלסטיניות הפועלות באזור, ואבק המנסרות מכסה שטחים נרחבים ומזיק לצמחייה. בצמוד לשטחי שמורת הטבע פועלים אתרי פסולת פיראטיים שבהם משליכים ושורפים הפלסטינים פסולת, בהיעדר אתרים מוסדרים.[5]
בשלהי 2016 ניסתה הרשות הפלסטינית להקים מפעל מלט במעלה נחל חצצון בשטח 3,500 דונם, אולם לאחר התנגדות של בני השבט הבדואי המקומי, שבט רשאידה, ופנייתם לרשויות בישראל, לעמותת רגבים ואף לירדן, הניסיון סוכל.[6][7][8][9]
ב-2017 משאיות של חברה העוסקת בפינוי, מיון, טיפול ומיחזור של פסולת בניין, שפכו את הפסולת בלב שמורת הטבע בנחל ערוגות.[10]
באותה שנה התבצעה באזור נחל דרגה עליון שבמדבר יהודה פעילות חציבה אינטנסיבית שגרמה נזק סביבתי הן בשל החציבה עצמה והן בשל זיהום הנחל כתוצאה מפסולת העפר. המנהל האזרחי החרים לחוצבים שני טרקטורי זחל ובאגר, לאחר שבקשות מהרשות הפלסטינית למנוע את ההרס לא נשאו פרי.[11]
בנייה פלסטינית בתוך השמורה ההסכמית. ספטמבר 2023.
בניית עיר פלסטינית
לפי דו"ח של עמותת רגבים, מאז 2009, בה פרסם סלאם פיאדראש הממשלה הפלסטיני, את תוכנית פיאד, החלה הרשות הפלסטינית בבנייה מאסיבית של יחידות דיור וסלילת כבישי גישה אליהן ברחבי השמורה ההסכמית, במטרה להקים עיר פלסטינית במקום ותוך פגיעה אקולוגית בשמורה, וזאת בניגוד להסכם ואי.[12] על פי העמותה, עד שנת 2020 נבנו מעל 500 מבנים בשמורה, ועד 2022 נבנו סה"כ כ-2,000 מבנים לא חוקיים.[13]
בראשית 2024 הרשות הפלסטינית המשיכה לבנות באופן מואץ את העיר החדשה בשמורה, כולל הקמת מתחם נופש עם צימרים לתיירות פלסטינית.[17][18] ב-21 במאי 2024 ועדת החוץ והביטחון התכנסה לדיון המשך בנושא הבנייה הבלתי חוקית בשמורה ובדרכים לבלום אותה.[19]
ב-27 ביוני 2024 כחלק משורת סנקציות כנגד הרשות הפלסטינית אושרה בקבינט החלטה למשוך מידי הרשות את סמכות האכיפה במקום. ולפעול להריסת המבנים הבלתי חוקיים שבמקום[20] ב-18 ביולי 2024 חתם אלוף פיקוד מרכזאבי בלוט על צווי אכיפה המאפשרים הריסה של מבנים שהוקמו באופן בלתי חוקי בשמורה.[21]
אכיפה
ב-12 בדצמבר 2024 קציני המנהל האזרחי ואנשי יחידת הפיקוח, לצד כוחות הביטחון הישראלים, ביצעו לראשונה פעילות אכיפה נרחבת בשמורה ההסכמית.[22]
מאחזים
השמורה ההסכמית נמצאת בשטח B, שעל פי הגדרתו בהסכמי אוסלו אין בו התנחלויות ישראליות. למרות זאת, במהלך שנת 2024 הוקמו בה חמישה מאחזים על ידי נערי גבעות. לדברי עיתון הארץ, בחלק מהמקרים הם התגוררו במבנים שפלסטינים נטשו בראשית מלחמת חרבות ברזל, בעקבות התנכלויות של נערי גבעות. לטענת מקימי המאחזים נם נועדו לבלום את התפשטות הבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית במקום. המאחזים נהרסו על ידי המנהל האזרחי וכוחות הביטחון מספר פעמים, נבנו מחדש ונהרסו שוב.[23][24]
