הר אפרים הוא אזור הררי בנחלת שבט אפרים שמוזכר במקרא כמה פעמים. האזור חופף כנראה לכל הרי השומרון - הרי אפרים והרי מנשה, וקרוי כך משום ששבט יוסף מכונה אפרים בשל שבט אפרים הדומיננטי[1]. הוא הכינוי המקראי למה שקרוי היום הרי השומרון[2]. יש המביאים הוכחה מובהקת לכך שמדובר ברכס הרים ולא בהר בודד על פי האזכור במקרא "הר צמרים אשר בהר אפרים" (עליו עמד המלך אביה במלחמה מול עשרת השבטים), אך אין צורך בכך, מאחר שלפי המקרא הן שכם[3] והן הרמה[4] מצויות בהר אפרים, במרחק עשרות קילומטרים זו מזו[5].
בשנות הקמת המדינה כונו רמות מנשה הרי אפרים.
אזכורים בתנ"ך
הרכס מוזכר לראשונה בספר יהושע כמקום המתפרס הן על נחלת שבט אפרים והן בנחלת מנשה, מאחר שיהושע אומר לכל שבט יוסף[6]: ”וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם” (יהושע, י"ז, ט"ו).
על סמך הפסוק ביהושע:
”ויקדשו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה” (יהושע, כ', ז')
עולה מהפסוק כי הר אפרים חופף לכל הרי השומרון, מאחר שעולה מהכתוב ששלושת חלקי ההר בארץ מובאים בפסוק, הרי הגליל - הר נפתלי, הרי השומרון - הר אפרים, הרי יהודה - הר יהודה[7].
על סמך ישיבת תולע בן פואה גם בהר אפרים – מוכח כי מדובר על רכס הרים רבים, שבהם גם "שמיר", מקום מושבו של תולע.
דבר בדברי הימים ב', י"ג, ד': "ויקם אביה מעל להר צמרים, אשר בהר אפרים ...": הר צמרים נמצא בהר אפרים, כלומר ברכס אפרים.
הגבול הצפוני של הר אפרים הוא עמק יזרעאל והעמקים שלידו.
הר אפרים מופיע גם בספר שופטים – סיפור דבורה הנביאה: ”ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שפטה את ישראל בעת ההיא; והיא ישבה תחת-תמר דבורה בין הרמה ובין בית-אל בהר אפרים ויעלו עליה בני ישראל למשפט” (שופטים, פרק ד פסוק ד–ו).
מלחמת אביה מול עשרת השבטים
בדברי הימים מסופר על מלחמת אביה מלך יהודה מול עשרת השבטים, אשר לפני ירידתו למלחמה עמד מעל הר צמרים ונשא נאום מול שבטי ישראל:
וַיָּקָם אֲבִיָּה מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח. וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְרֹד עַל אֲדֹנָיו. וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיִּתְאַמְּצוּ עַל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם. וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת ה’ בְּיַד בְּנֵי דָוִיד וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים. הֲלֹא הִדַּחְתֶּם אֶת כֹּהֲנֵי ה’ אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כָּל הַבָּא לְמַלֵּא יָדוֹ בְּפַר בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שִׁבְעָה וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹהִים. וַאֲנַחְנוּ ה’ אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ וְכֹהֲנִים מְשָׁרְתִים לַה’ בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת. וּמַקְטִרִים לַה’ עֹלוֹת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה’ אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ. וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל תִּלָּחֲמוּ עִם ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם כִּי לֹא תַצְלִיחוּ
החוקר יהודה קיל מזהה את הר צמרים כ"ראס א-טחונה" שמצפון לאל-בירה.[8]
גבריאל ברזילי טען כי הר אפרים יכול להתייחס גם לרכס בעבר הירדן, ולטענתו מעשה אהוד בן גרא ובריחתו להר אפרים היו מזרחה לעבר הירדן.[9]
ערים ברכס
עם הערים בהר אפרים נמנית שכם, עיר בנחלת אפרים שהועברה אל בני לוי בין שאר ערי הלויים אשר חולקו להם במשכן שילה על פי הגורל (יהושע, כ"א, כ'–כ"א). גם העיר תמנת חרס, שבנחלת אפרים מצפון להר געש (מקום קבורת יהושע – שופטים, ב', ט'), מקומה בהר אפרים.
בהר אפרים נמצאים גם מקומות השייכים לגבול הצפוני של בנימין: בית-אל (שופטים, ד', ה', יהושע, י"ח, י"ג) והרמה (שופטים, ד', ה', מלכים א', ט"ו, י"ז).
אנשים מהר אפרים
הערות שוליים
