המפלגה נוסדה באוקטובר 1918 והצטרפה לקומינטרן ב-1923. המפלגה לא הייתה חוקית ופעלה באופן מבוזר, עם הנהגה שכללה מזכירות משותפת. החל מ-1921 ניצב בראש המזכירות שלה קרוליס פוז'לה (Karolis Požela), שהיה הבכיר היחיד במזכירות ששהה בשטחי ליטא. בין השנים 1926–1940 פעל בליטא שלטונו הדיקטטורי של אנטאנס סמטונה, שאסר כל פעילות מפלגתית ופעילותה של המפלגה עברה למחתרת. בכירי המפלגה נאסרו ונשפטו כבוגדים. פוז'לה, יחד עם עוד שלושה בכירים, הוצא להורג. במקומו נשלח ממוסקבה אנטנס סנייצ'קוס על מנת להנהיג את המפלגה ולהמשיך את קיומה. בשנת 1940, לאחר כיבוש המדינות הבלטיות על ידי ברית המועצות התאחדה המפלגה הליטאית רשמית עם המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והפכה למפלגת-לוויין המנוהלת ממוסקבה. בעת שלטון גרמניה הנאצית בליטא, נאסרה פעילות המפלגה והיא פעלה במחתרת בפעולות התנגדות לנאצים. מ-1944 ועד 1989, השנים בהן הייתה ליטא רפובליקה סובייטית, פעלה המפלגה כסניף של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות וכמנגנון הפוליטי היחיד. במהלך אותה עת כיהן מזכ"ל המפלגה, שהיה תמיד ממוצא ליטאי, כמושל המדינה בפועל וסגנו היה תמיד רוסי שקיבל מינוי ממוסקבה.
ב-1989 הודיעה המפלגה, תחת הנהגתו של אלגירדס ברזאוסקאס, על עצמאות ממפלגת האם הרוסית ושנה לאחר מכן הפכה למפלגת העבודה הדמוקרטית של ליטא (Lietuvos demokratinė darbo partija, LDDP), שהתמזגה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. חלק קטן מן המפלגה המקורית, בהנהגתו של מיקולס בורוקביצ'יוס ( Mykolas Burokevičius), המשיך להתקיים כמפלגה קומוניסטית וסייע לרוסים במאבקה של ליטא לעצמאות בינואר 1991. לאחר הקמת ליטא העצמאית הוצאה המפלגה מחוץ לחוק ופעילותה נאסרה.
