החרם הערבי, או חרם הליגה הערבית נגד ישראל, הוא חרם כלכלי נגד מדינת ישראל שהוטל על ידי הליגה הערבית. החרם כולל איסור על קשרים כלכליים ישירים של חברות הליגה עם מדינת ישראל וחרם שניוני על חברות המקיימות קשרים כלכליים עם מדינת ישראל. החרם מהווה אמצעי ללוחמה כלכלית בו משתמשות מדינות ערב כחלק ממאבקן במדינת ישראל. החרם החל בינואר 1946 עוד לפני הקמת מדינת ישראל.[1] בשנת 1951, בעקבות החלטה של הליגה הערבית כי אף מדינה ערבית לא תקיים יחסים כלכליים עם חברות המקיימות יחסים כלכליים עם מדינת ישראל, הוקם בדמשק משרד המעקב של החרם.[2][3] בשיאו, הוטל החרם על כ-8,500 חברות (כולל פורד וקוקה-קולה), אך כיום השפעת החרם נמוכה ביותר.
היסטוריה
מאמצים להטלת חרם על עסקים בבעלות יהודית החלו עוד בשנת 1921.[4] החרם המקורי אסר על קיום קשרים עסקיים עם עסקים יהודיים בארץ ישראל. חלק מהערבים-הפלסטינים שלא הקפידו על קיום החרם הותקפו פיזית במהלך מאורעות תרפ"ט. חרמות נוספים הוטלו על ידי הקונגרס הסורי-פלסטיני, אשר הוקם ב-1921 על ידי גולים פלסטינים וסורים ומטרתו להשפיע על תנאי המנדט שניתן באזור ארץ ישראל[5] (1933), איחוד העבודה הערבי (1934) והנהגת הערבים הפלסטינים (1936). בדצמבר 1945 הוכרז חרם רשמי מטעם מועצת הליגה הערבית[6] על סחורות המיוצרות בארץ ישראל על ידי יהודים[1] שניכנס לתוקפו ב-1 בינואר 1946. המטרה הרשמית הייתה תמיכה בערבים הפלסטינים מול הציונות, אולם בפועל נעזרו המדינות הערביות בחרם כדי למנוע הפצה של מוצרים יהודיים בשטחן, הפצה אשר מנעה התפתחות של הכלכלות המקומיות. נטען כי אף שהחרם היה מיועד כלפי מוצרים יהודיים הרי שבפועל נמנעו באותן ארצות מקבלת מוצרים ערביים שמקורם בארץ ישראל.[דרוש מקור]
היקף החרם
החרם חל על שלושה סוגי חברות:
- חרם על חברות ישראלית - איסור ייבוא של סחורות ישראליות למדינות ערב. למרות החרם, סחורות ישראליות מגיעות למדינות ערב דרך מדינה שלישית, המוצרים המיוצאים אינם מסומנים ככאלה שיוצרו בישראל ולעיתים מסומנים ככאלה שמיוצרים במדינה אחרת. קשה לאמוד את היקף הסחורה המיוצאת דרך מדינה שלישית. אחת המדינות הבולטות שמשמשות ליצוא למדינות ערב היא קפריסין.
- חרם על חברות המנהלות קשרי עסקים עם ישראל - מטרת החרם היא צמצום קשרי המסחר בין ישראל לבין שאר מדינות העולם שאינן מדינות ערב. משרד המעקב מנהל "רשימה שחורה" של חברות שמנהלות קשרי מסחר עם ישראל ויש להחרימם. הרשימה מופצת לחברות הליגה הערבית. אחד מהישגי החרם היה ביטול החוזה של חברת "רנו" הצרפתית עם חברת "קייזר-אילין תעשיות" הישראלית להרכבת מכוניות "רנו" בישראל.[7] עד תחילת שנות התשעים לא נמכרו בישראל מכוניות יפניות מהחברות הגדולות כמו הונדה, ניסאן, מזדה וטויוטה. דבר שהביא לפריחה במכירת החברה (אז חברה קטנה) סובארו שנמכרה בישראל החל מסוף שנות ה-60[8] לצד דייהטסו וסוזוקי היפניות שנמכרו בישראל החל בשנות ה-80. חברת קוקה-קולה נכנעה ב-1966 ללחץ נגדי של בעלי עסקים בארצות הברית שאיימו להפסיק לשווק את משקאות החברה-בעקבות הודעת החברה על פתיחת מפעל בישראל, משרד החרם הוסיף את החברה לרשימה השחורה ואיים לסגור את מפעליה בכל מדינות ערב, איום שהחברה לא נכנעה בפניו. חלק מרשתות המזון האמריקאיות הגדולות נמנעו מפתיחת סניפים בישראל עד לשנות התשעים ובהן חברת פפסיקו יצרנית המשקאות פפסי ופיצה האט.
- חרם על חברות, המנהלות עסקים עם חברות, שיש להן קשרי עסקים עם ישראל והוכנסו לרשימה השחורה - ממד זה של החרם לא פעל מעולם, קרוב לוודאי בגלל הקושי לישמו.
ארצות הברית
ערך מורחב – חקיקה נגד חרם (ארצות הברית)
ב-1977 אושר בארצות הברית חוק לפיו נאסר על חברות אמריקאיות להשתתף בחרם של מדינה זרה על מדינה אחרת, אלא אם ארצות הברית משתתפת אף היא בחרם זה. יעד עיקרי של החוק היה מניעת חרם על ישראל. למען המעקב אחר יישום חוק זה, נפתח בארצות הברית משרד בשם Office of Antiboycott Compliance, המהווה חלק ממשרד המסחר האמריקני.
התפוררות חלקית של החרם הערבי
פורמלית, מעטות ממדינות ערב ביטלו לחלוטין את החרם הערבי אולם ההקפדה על החרם ובמיוחד על החרם הלא ישיר (המימד השני והשלישי) נמוכה בהרבה מכפי שהייתה עד תחילת שנות התשעים. בעקבות הסכמי השלום עם מצרים וירדן, הופסק החרם מצידן. הראשונה לחתום, מצרים, גורשה מהליגה הערבית לתקופה של 10 שנים. מלחמת המפרץ גרמה לביטול החרם הלא ישיר לגבי חברות אמריקאיות במדינות המפרץ, וזאת בשל ההגנה האמריקאית על האזור כנגד עיראק. גם הסכמי אוסלו תרמו להתפוררות החרם, כאשר מדינות ערב הרחוקות מישראל, החלו להתעלם חלקית מהחרם, ומקצתן אף פתחו משרדי אינטרסים בישראל.
בחריין
כדי להקל על אישור הסכמי סחר חופשי בין בחריין וארצות הברית הכריזה ממשלת בחריין באוגוסט 2005 על הפסקת השתתפות המדינה בחרם הערבי (אך ללא הסדרת היחסים עם מדינת ישראל). ההתנתקות מעזה נתנה לבחריין כיסוי להקפאת החרם. למרות ההתנתקות, ההחלטה נתקבלה בביקורת קשה בציבור בבחריין, וב-11 באוקטובר 2006 הפרלמנט הבחרייני הצביע (בהצבעה לא מחייבת) בעד חזרת בחריין להשתתפות בחרם.[9] כחלק מהסכם בחריין–ישראל ב-2020 כוננו המדינות יחסים מלאים ובוטל החרם.
ערב הסעודית
עם הצטרפות ערב הסעודית לארגון הסחר העולמי ב-11 בדצמבר 2005, התחייבה ערב הסעודית לציית לחוקים של הארגון, ביניהם האיסור על קיום חרם על מדינות אחרות החברות בארגון, בהן ישראל. התחייבות זאת ניתנה לאחר 12 שנים של משא ומתן על תנאי ההצטרפות.[10]
איחוד האמירויות הערביות
כחלק מן ההבנות לקראת החתימה על הסכם איחוד האמירויות-ישראל, ב-29 באוגוסט 2020 הסיר נשיא איחוד האמירויות הערביות, ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן, את החוק משנת 1972 שעוסק בחרם הכלכלי על ישראל. אאל נהיאן חתם על צווים שמאפשרים הסכמים מסחריים וכלכליים עם חברות בבעלות ישראלית.[11] אחרי חתימת הסכמי אברהם, הליגה הערבית לא פרסמה הודעה נגד בחריין והאמירויות. מזכיר הליגה גונן על ההיגיון שמאחורי ההסכמים בריאיון שהעניק לערוץ סקיי ניוז בערבית, המופעל מהאמירויות.[12]
מרוקו
בשנת 1994 הפסיקה מרוקו את השתתפותה בחרם הערבי, בעקבות הסכמי אוסלו וכינון היחסים בין ישראל למרוקו, אך בשנת 2000 חידשה מרוקו את החרם על ישראל, בעקבות ניתוק היחסים בין המדינות ופרוץ האינתיפאדה השנייה.[דרוש מקור]
ב-22 בדצמבר 2020 ההשתתפות המרוקאית בחרם על ישראל בוטלה בשנית בעקבות הסכם ישראל-מרוקו וחידוש היחסים בין המדינות.
סודאן
עם היווסדה, הצטרפה סודאן לליגה הערבית. בשנת 1958 עיגנה סודאן בחוק את החובה לציית להוראות החרם הערבי אבל לא הפעילה כל מנגנון לאכיפתו. כחלק מהסכם ישראל–סודאן ב-6 בינואר 2021, הביעה סודאן נכונות לנורמליזציה של היחסים עם ישראל[13] ואף הביעה נכונות לבטל את חוק החרם במדינה בעת ביקורו של שר המודיעין אלי כהן במדינה. בתאריך 6 באפריל 2021 אכן ביטלה ממשלת המעבר הזמנית של סודאן את חוק החרם על ישראל.[14]
מאוריטניה
מאוריטניה מעולם לא השתתפה בחרם על ישראל. היא כוננה יחסים עם ישראל לאחר הסכמי אוסלו, וניתקה אותם ב-2009 לאחר מבצע עופרת יצוקה.
מדינות נוספות
לאחר הסכמי אוסלו, עומאן, קומורו וקטר ביטלו את השתתפותם בחרם על ישראל וכוננו יחסים עימה, אך לאחר שנים חזרו בהן. עומאן חזרה לחרם לאחר האינתיפאדה השנייה וניתקה יחסים עם ישראל, קטר עשתה זאת לאחר מבצע עופרת יצוקה, וקומורו עשתה זאת לאחר המשט לעזה ב-2010.
עם זאת, כל אותן מדינות עדיין נחשבות למתונות ביחסן לישראל לעומת שאר מדינות ערב. אל על טסה לעיתים קרובות בשטחה האווירי של עומאן, בנוסף לכך קומורו אף מאפשרת לישראלים להיכנס לשטחה.
תוניסיה ואלג'יריה מעולם לא אכפו את החרם. תוניסיה קיימה יחסים עם ישראל לאחר הסכמי אוסלו וניתקה אותם לאחר האינתיפאדה השנייה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 ערבים קונים בתל-אביב כמקודם, הצופה, 3 בינואר 1946
- ^ דוד ליפקין, מזרח תיכון חדש?, באתר nrg, 20 בדצמבר 2005
- ^ ליאור גרינבאום, העולם הערבי מתעלם מאיומי החרם על חברת נסטלה, באתר גלובס, 10 ביולי 2006
- ^ Divest-from-Israel Campaigns Violates the Federal Antiboycott Law, כתבה באתר Boycott Watch, 28 ביולי 2004.
- ^ Syrian–Palestinian Congress, אתר וויקיפדיה האנגלית
- ^ הליגה הערבית הטילה חרם על תוצרת יהודית, המשקיף, 4 בדצמבר 1945
- ^ ישראל נוימן, חברת "רנו" נכנעה לחרם הערבי וניתקה קשריה עם ישראל, דבר, 18 באוקטובר 1959, המשך
- ^ בן-עמי שילוני, יפן המודרנית: תרבות והיסטוריה, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, מהדורה מתוקנת ומורחבת, עמ' 282
- ^ Bahrain Parliament Against Normal Trade Ties With Israel
- ^ סעודיה מבטלת את החרם הכלכלי על ישראל, באתר ynet, 15 בנובמבר 2005
- ^ אילנה אושומירסקי, איתמר אייכנר, לקראת הטיסה ההיסטורית: איחוד האמירויות הסירה רשמית את החרם הכלכלי על ישראל, באתר ynet, 29 באוגוסט 2020
- ^ גל ברגר, סעודיה העמידה כיתת יורים נגד רמאללה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 באוקטובר 2020
- ^ נוסח ההצהרה עליה חתמה סודאן במסגרת הסכמי אברהם, אתר מחלקת המדינה של ארצות הברית
- ^ רועי קייס, אחרי 63 שנה: סודאן ביטלה את חוק החרם על ישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 6 באפריל 2021
