הַזּוֹרֵעַ הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן במערב עמק יזרעאל, למרגלות רמות מנשה, על כביש חיפה-מגידו, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו. זהו הקיבוץ היחיד שנוסד על ידי בוגרי תנועת הנוער היהודית גרמנית "ורקלויטה" (Werkleute - אנשי המעשה/עבודה), תנועה שהייתה במקורה בעלת אוריינטציה ליברלית-סוציאליסטית, והפכה לציונית עם עליית הנאצים לשלטון.
היסטוריה
הקיבוץ עלה על הקרקע למרגלות הכרמל ליד יקנעם, בשנת 1936. השטח כלל 20,000 דונם שנקנו על ידי חברת הכשרת היישוב ויועדו למושבה פרטית. 5,000 דונם מתוכם נמכרו לקרן הקיימת לצורך התיישבות קיבוצית של עולי גרמניה, אולם בגלל בעיות הקשורות לפינוי האריסים מהקרקע ניתן היה להתיישב רק על מעט מהקרקע[3]. מייסדי הקיבוץ היו מגרעין של עולים שהתגבשו בחדרה במהלך 1934. רובם הפסיקו לימודים אקדמיים או לימודי מקצוע ויצאו להכשרות לקראת עלייה. בחדרה נבחר השם הזורע, שביקש לסמל את הקשר לאדמה ולהתחדשות בארץ ישראל.
במשך קרוב לשלוש שנים ישבו חברי הגרעין על חלקת אדמה קטנה באורך 300 מטר ורוחב של 60 מטר[4] באוהלים וצריפים ארעיים וסבלו מהתנכלויות בתקופת המרד הערבי הגדול. במהלך הזמן נעשו ניסיונות להגיע להסדר פינוי עם הבדואים האריסים שישבו על אדמתם, אך הדבר לא התאפשר בגלל לחץ של קיצונים ערביים. ב-6 בספטמבר 1938 פונו הבדואים מהקרקע על ידי משטרת המנדט[5] והועברו לקרקע חלופית של חברת הכשרת היישוב. בדצמבר 1938 הונחה אבן הפינה למבנה הקבע הראשון של הקיבוץ, בית הילדים.[6]
בשנות השלושים הצטרפו לקיבוץ קבוצת חלוצים מגרמניה שעד לעלייתם ארצה הוכשרו בחווה הציונית החלוצית גוט וינקל ליד ברלין. בשנת 1942 הצטרפה לקיבוץ קבוצה של יוצאי גרמניה, רובם יוצאי ה"וורקלויטה", שעזבו את קיבוץ שמיר. כן קלט הקיבוץ קבוצת נוער מבולגריה שלא מעטים מבניה התגייסו מיד לאחר מכן לפלמ"ח ולצה"ל, ונפלו במלחמת העצמאות. זמן קצר לאחר מכן נקלטה קבוצת ילדים בני מרוקו, וכן נערים שעלו מסוריה ולבנון. לאחר מלחמת העצמאות קיבל הקיבוץ תוספת אדמה שהייתה לפני כן אדמות הכפרים קירי ואבו זריק[7].
בהמשך נקלטו בקיבוץ עולים מארצות רבות שהגיעו תחילה לאולפן העברית שפעל בו משנת 1956 ונסגר ב-2006.
בספטמבר 2013 התקבלה בקיבוץ הזורע החלטה על שינוי אורחות החיים, מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מופרט. הפרטה זו, יחסית להפרטות אחרות בתנועה הקיבוצית, לא הייתה אגרסיבית והצליחה לשמור על רשת ביטחון כלכלי רחבה ולשמר את חיי התרבות והקהילה של הקיבוץ.
בקיבוץ נמצא מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הכולל אוסף של אמנות המזרח הרחוק, שתוכנן על ידי האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי ויינראוב. בחודש אוגוסט 2020 התבצע שוד במוזיאון שבו נגנבו עשרות פריטי אמנות בשווי של כשני מיליון שקלים[8].
בתחום הקיבוץ נמצא בית הספר היסודי האזורי "פלגים", בו לומדים ילדי הקיבוץ עם ילדים מיישובים שכנים. בית הספר התיכון האזורי אליו שולח הקיבוץ את ילדיו הוא בית הספר מגידו בעין השופט.
בתחום הכלכלי, בצד המשק החקלאי, ניתן למצוא בקיבוץ את "פלסטופיל", מפעל לייצור יריעות פלסטיק, חברת מ.ב.א לבקרת איכות וכן ענפים חקלאיים: בריכות לגידול דגי נוי, גידולים באמצעות הידרופוניקה וגידולי שלחין. כמו כן, ישנם עסקים קטנים של חברי הקיבוץ ועסקים השוכרים שטח בקיבוץ. בשטח הקיבוץ גם נמצאת תחנת דלק דור-אלון כולל חנות נוחות 'אלונית' במתחם המסחר הסמוך לקיבוץ, לצד כביש 66.
ממצאים ארכאולוגים
בשנת 1964 התגלה בגדה הדרומית של נחל השופט בתחומי הקיבוץ, לוח אבן ששימש כיסוי של קבר מתקופת הברזל הקדומה ולידו מספר כלי חרס בהם קערות, קדרות וקנקנים.[9]
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
- קיבוץ הזורע 1936–1996: מעגלי יחיד ויחד. עורכת, רוני כוכבי. הוצאת קיבוץ הזורע, 1996
- הזורע : עשר השנים הראשונות ; התהוותו של קבוץ, יוסף שתיל, קיבוץ הזורע: המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה, 1977
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור
סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור
סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ ביקנעם המתרחבת, דבר, 27 במרץ 1936
- ^ קבוץ הזורע ביקנעם, דבר, 1 ביולי 1936
- ^ נדב מן, הפינוי משדות עמק יזרעאל, באתר ynet, 6 בינואר 2006
- ^ בית ראשון לקיבוץ "הזורע" ביקנעם, דבר, 5 בדצמבר 1938
- ^ אתר קיבוץ הזורע
- ^ בשווי של מליונים: פריטים נדירים נגנבו ממוזיאון בקיבוץ הזורע, באתר מאקו, 19 באוגוסט 2020
- ^ אלי ינאי, קבר מתקופת הברזל הקדומה בקיבוץ הזורע, עתיקות 65, 2011, עמ' 47–51
