דום מטאל (באנגלית: Doom Metal) הוא תת־ז'אנר קיצוני בתחום ההבי מטאל אשר נוצר בשנות ה־70 של המאה ה-20 והתגבש לכדי סוגה מובחנת באמצע שנות ה־80. מתאפיין בקצב נגינה איטי יותר, גיטרות מכוונות נמוך ובסאונד "עבה" או "כבד" הרבה יותר מז'אנרים אחרים של מטאל. סגנון הדום מטאל נולד כאשר להקות כמו פנטגרם (Pentagram), קנדלמאס (Candlemass), סיינט ויטוס (Saint Vitus) ו-Trouble הקצינו את הסגנון המתבטא בשלושת האלבומים הראשונים של בלאק סבאת' (Black Sabbath) צעד קדימה, הפכו אותו לכבד עוד יותר, והתמקדו בקצב נגינה איטי יותר.
הן המוזיקה והן המילים מתכוונות לעורר תחושה של ייאוש, עוגמה, אבדון מתקרב וחשש מהבאות.[1] להקות דום מטאל שרות על מוות, אבל, דיכאון, פחד, טרגדיה, אהבה ולעיתים הכול בעת ובעונה אחת.[2] חלק מהלהקות שרות על נושאים יותר מבוססי מציאות ואחרות שרות על נושאים מבוססי פנטזיה, על ממלכות חרבות וגזעים אבודים.
התפתחות הסגנון ומאפיינים
התפתחות הסגנון
את העקבות הראשונים של דום במוזיקת רוק אפשר היה לשמוע עוד בשיר "(I Want You (She's So Heavy" של להקת הרוק הביטלס משנת 1969.[3] הדום מטאל התחיל להתפתח בתחילת שנות השבעים עם להקת בלאק סבאת', להקה הנחשבת ללהקת ההבי מטאל הראשונה.[4] המוזיקה של בלאק סבאת' מושרשת (כשלעצמה) סגנונית בבלוז, אבל עם נגינת הגיטרה הרועשת בכוונה של טוני איומי, הליריקה והאווירה האפלה והפסימית אשר לא הייתה נפוצה בתקופה זו, הם קבעו את הסטנדרטים של ההבי מטאל המוקדם והעניקו השראה ללהקות דום מטאל שונות.[5] שלושת האלבומים הראשונים של בלאק סבאת' נחשבים לא רק להבי מטאל, אלא גם לפרוטו-דום, והייתה להם השפעה רבה על התפתחות ז'אנר הדום מטאל.[1][4]
בתחילת שנות ה-70, גם בלאק סבאת' וגם פנטגרם הלחינו וביצעו את המוזיקה הכבדה והאפלה הזו, שבשנות ה-80 התחילה להיות ידועה ומכונה דום מטאל על ידי מוזיקאים, מבקרים ומעריצים רבים.[6] סגנון הדום מטאל נולד כאשר להקות כמו פנטגרם (Pentagram), קנדלמאס (Candlemass), סיינט ויטוס (Saint Vitus) ו-Trouble הקצינו את הסגנון המתבטא בשלושת האלבומים הראשונים של בלאק סבאת' (Black Sabbath) צעד קדימה, הפכו אותו לכבד עוד יותר, והתמקדו בקצב נגינה איטי יותר.
בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 להקות כמו Paradise Lost, My Dying Bride ו-Anathema שילבו בין הדום מטאל לדת' מטאל מפני שבאותו זמן הדת' מטאל היה פופולרי מאוד וכך יצרו סגנון חדש שנקרא דת'-דום (Death-Doom), אשר הכיל קטעים יותר מהירים עם שירת גראולינג לצד קטעים עם קצב איטי ושירה נקייה או ההפך, וכן הכיל קטעים איטיים עם גראולינג. בתורו, הדת'-דום הוליד את תת-הז'אנר הקשור בקשר הדוק, פיונרל דום, וכן את המטאל הגותי הנחשב למלודי, קודר ורומנטי יותר.[7]
מאפיינים
גיטריסטים ובסיסטים לרוב מכוונים את הכלים שלהם לתווים נמוכים מאוד ועושים שימוש בכמויות גדולות של דיסטורשן, ובכך מייצרים צליל גיטרה "עבה" או "כבד" מאוד, שהוא אחד המאפיינים המגדירים את הז'אנר.[5] מאפיין מגדיר נוסף הוא ההתמקדות העקבית בקצב נגינה איטי, ריפים איטיים ומרוסקים ושירים אפיים ארוכים.
זמרי דום מטאל מסורתיים מעדיפים שירה נקייה, שמבוצעת לרוב בתחושת ייאוש. להקות מסוג "אפיק דום" לעיתים קרובות לוקחות את זה צעד קדימה, ושרות בסגנון אופראי. להקות דום מטאל שמושפעות מז'אנרים קיצוניים אחרים של מטאל משתמשות לרוב בגראולינג או בצווחות, כמו במקרה של דת'-דום, בלאק-דום ופיונרל דום.
הן המוזיקה והן המילים מתכוונות לעורר תחושה של ייאוש, עוגמה, אבדון מתקרב וחשש מהבאות.[1] להקות דום מטאל שרות על מוות, אבל, דיכאון, פחד, טרגדיה, אהבה ולעיתים הכול בעת ובעונה אחת.[2] חלק מהלהקות שרות על נושאים יותר מבוססי מציאות ואחרות שרות על נושאים מבוססי פנטזיה, על ממלכות חרבות וגזעים אבודים.
חלק מלהקות הדום מטאל משתמשות בנושאים דתיים במוזיקה שלהן. השימוש בנושאים דתיים הוא למטרות אסתטיות וסמליות בלבד. לדוגמה: כתיבה על יום הדין כדי לעורר אימה, או שימוש בצלבים ובמצבות בצורת צלב כדי לסמל את המוות.
בלאק מטאל אובדני דיכאוני (Depressive Suicidal Black Metal)
דרון דום (Drone Doom)
דום מסורתי
בתחילת שנות ה־90 של המאה ה-20 התפתח הדום מטאל למגוון של תת-סגנונות. כיום, להקות שעדיין מנגנות בסגנון של חלוצי הסוגה, נחשבות ללהקות "דום מטאל מסורתי". להקות דום מסורתי משתמשות בכוונוני גיטרה גבוהים יותר, ומנגנות פחות לאט, מלהקות דום מטאל אחרות. קצב הנגינה הוא איטי עד בינוני, והצלילים כבדים. השירה היא בדרך כלל נקייה, אם כי מדי פעם יש שאגה או צרחות. מילות השירים קודרות ואפלות כמו שאר להקות הדום מטאל.
אפיק דום מטאל משלב את הצד הגרנדיוזי והאפי של ההבי מטאל, יחד עם הקצב האיטי והאווירה הפסימית של דום מטאל מסורתי יותר.[8][9] אפיק דום מטאל מאופיין בגישה העוצמתית והאופראית שלו לשירה, המבוצעת בקול נקי וגבוה, שניתן לעיתים להשוות לסגנון השירה בפאוור מטאל.[10][11] בנוסף, התיפוף מבוצע לרוב בצורה בומבסטית.[10][9] אפיק דום מטאל מנסה לתת תחושה "גדולה מהחיים". מילות השירים ודימויים שונים הם בדרך כלל בהשראת פנטזיה או מיתולוגיה, וקיימת תחושה חזקה של ליריקה דרמטית.[8][10][11]
הלהקה Candlemass הם היוצרים של סגנון האפיק דום מטאל,[12] ושם תת-ז'אנר זה לקוח מאלבומם הראשון, Epicus Doomicus Metallicus.[1]
סטונר מטאל (Stoner Metal) או סטונר דום (Stoner Doom) הוא סגנון המשלב בין דום מטאל לרוק פסיכדלי, אסיד רוק ובלוז רוק, מה שמעצים את חוויית השמיעה של המאזין. להקות סטונר דום מנגנות בדרך כלל בקצב איטי עד בינוני, תוך שימוש בשירה מלודית. לרוב, ישנו שימוש כבד ורב בדיסטורשן בסטונר דום. סגנון הסטונר דום מטאל התפתח בתחילת-אמצע שנות התשעים על ידי להקות חלוצות בסגנון, כמו Sleep, Electric Wizard, Acid King ו-Kyuss.
דת'-דום (Death-Doom) הוא סגנון מטאל המשלב דום מטאל ודת' מטאל, ובפרט את הקצב האיטי והאווירה הפסימית של הדום מטאל עם שאגות הגראולינג העמוקות של הדת' מטאל, ותיפוף ה"דאבל-קיק". הדת'-דום מתאפיין בשירת גראולינג, קצב נגינה איטי עד בינוני, ליריקה אפלה וחזרות רבות. בתורו, הדת'-דום הוליד את תת-הז'אנר הקשור בקשר הדוק, פיונרל דום, וכן את המטאל הגותי הנחשב למלודי, קודר ורומנטי יותר.[13]
סלאדג' מטאל (ידוע גם כסלאדג' דום), הוא סגנון המשלב דום מטאל והארדקור פאנק. כמקובל בדום מטאל, להקות סלאדג' מנגנות בדרך כלל שירים כבדים, איטיים, עם גיטרות מכוונות נמוך, ועושות שימוש כבד בדיסטורשן, אך בנוסף לכך כוללות שירה צועקת או צווחנית, קטעים מהאגרסיביות, ומדי פעם קצב מהיר של ההארדקור פאנק. הסלאדג' מטאל לרוב מכיל צלילים שוחקים מאוד. מילות השירים מתמקדות בעיקר בסבל, התמכרות לסמים, פוליטיקה ומיזנתרופיה.
דום מטאל גותי (Gothic-Doom), הידוע גם בשם דום גותי, הוא סגנון המשלב אלמנטים מסורתיים יותר של דום מטאל עם מטאל גותי ורוק גותי.[16][11] בדרך כלל, להקות דום גותי משתמשות בכלים הקשורים יותר למוזיקה קלאסית, לצד כלי דום מטאל מסורתיים, על מנת ליצור אווירות אפלות יותר.[16] מילות השיר של להקות הדום מטאל הגותי משלבות את האלמנטים הדרמטיים והרומנטיים של המטאל הגותי עם הצער והמלנכוליה הקיימים בדום מטאל, תוך התבוננות פנימית יותר וממוקדת בחוויות אישיות כמו אהבה, אבל, אובדן בלתי הפיך, אובדן אמונה וכו'.[16]דת'-דום גותי הוא דום גותי שבו יש דגש על דת'-דום עם הגראולינג המאפיין את הדת' מטאל ושירת היפה והחיה.
בלאק-דום (Black-Doom), הידוע גם בשם בלאקנד דום מטאל (Blackened Doom Metal), הוא סגנון המשלב את האיטיות והסאונד העבה והבאסי יותר של דום מטאל עם השירה הצווחנית וצליל הגיטרה המעוות בכבדות של בלאק מטאל. להקות בלאק-דום שומרות על האידאולוגיה השטנית הקשורה לבלאק מטאל, תוך שהיא מתמזגת עם נושאים רוחניים יותר הקשורים יותר לדום מטאל, כמו דיכאון, ניהיליזם וטבע.
להקות בולטות בתחום: Forgotten Tomb, Woods of Ypres ו-The Ruins of Beverast.
בלאק מטאל אובדני דיכאוני
בלאק מטאל אובדני דיכאוני (Depressive Suicidal Black Metal), הידוע גם בשם בלאק מטאל אובדני (Suicidal Black Metal), בלאק מטאל דיכאוני (Depressive Black Metal) או בקיצור DSBM הוא סגנון הממזג את הסגנון של הגל השני של הבלאק מטאל עם דום מטאל, עם מילים סביב נושאים כגון דיכאון, פגיעה עצמית, התאבדות, מיזנתרופיה, ניהיליזם ומוות. השירה היא בדרך כלל גבוהה כמו בבלאק מטאל, אך חסרת אנרגיה, המדמה רגשות כמו חוסר תקווה וייאוש. להקות DSBM שואבות את הגיטרות המעוותות מאוד של בלאק מטאל, תוך שימוש בכלים אקוסטיים ובגוונים של גיטרה חשמלית לא מעוותת הקיימים בדום מטאל, ומחליפות את הקטעים האיטיים יותר, דמויי הדום, לקטעים מהירים יותר.
קיימות להקות בסגנון זה אשר הסאונד שלהן אינו "דומי" או איטי. למרות שללהקות אלו יש השפעה מועטה אם בכלל מדום מטאל, הן עדיין נחשבות ללהקות "DSBM", כתוצאה מאלמנטים אחרים; שירה חסרת אנרגיה, שירים בנושאים דיכאוניים מאוד, דימויים של התאבדות ועוד.
להקות בולטות בתחום: Xasthur, Silencer, Nocturnal Depression ו-Make a Change… Kill Yourself.
))cloaks.jpg)
