גשר פריזר (Pariser Bridge) הוא גשר מבטון מעל נחל גוברין בקרבת מושב שפיר. נבנה בתקופה הבריטים על הדרך מרצועת עזה לכוון ירושלים (כיום כביש 3). נקרא על שם המהנדס זאב פריזר שתכנן ובנה אותו. הוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
רקע היסטורי
לאורך ההיסטוריה היוותה הדרך המחברת את רצועת עזה לירושלים ציר אסטרטגי לשליטה באזור. ב-1915 (תקופת השלטון הטורקי) סללו קבלנים ועובדים יהודים דרך לאורך ציר זה (במסגרת ה"עמלייה") ובנו גשרים על הנחלים שחצו את הדרך. בעקבות כיבוש באר שבע על ידי הבריטים באוקטובר 1917 השתמשו הטורקים בציר זה לתמיכה לוגיסטית בקו הגנה שני שניסו לייצב מדרום לו זאת על ידי סלילת מסילת רכבת בין רצועת עזה לא-טינה. לאחר הניצחון בקרב עזה השלישי הדפו הבריטים את הטורקים צפונה והשתלטו על הדרך והמסילה. עם תום מלחמת העולם הראשונה פירקו הבריטים את מסילת הרכבת אך השקיעו בשיפור התשתיות של הדרך.
ההיסטוריה של הגשר
כחלק משיפור התשתיות של הדרך בנו הבריטים מספר גשרים מעל נחלים שחצו את הדרך וביניהם גם גשר מעל נחל גוברין[1]. הגשר, שהוזמן על יד שלטונות המנדט הבריטי, הוקם ב-1933 על ידי המהנדס זאב פריזר[2]. הכביש וגשריו סייעו רבות בשמירת הקשר לנגב המערבי.
בתקופת מלחמת העצמאות שימש הכביש, מצד אחד, כציר להעברת אספקה לנגב הנצור ומצד שני היה צורך למנוע מהמצרים את היכולת להעביר דרכו כוחות לכוון מרכז הארץ. מימוש ההגנה על הדרך כנגד פלישה של כוחות מצריים הוטל על מחלקת החבלה של גדוד 53 של חטיבת גבעתי בראשות שני החבלנים הבכירים של הגדוד שרגא אלון ועודד נגבי. אלו בסיוע מ"פ המסייעת יגאל קרצ'ובניק תכננו והקימו את מחסום כפר ורבורג שנמתח מהכניסה לכפר ורבורג עד לגשר על נחל גוברין. על עמודי הגשר הותקנו חומרי נפץ במטרה לפוצץ את הגשר.
בלילה של ה-17 במאי 1948 שהה צוות חבלה בפיקוד החבלן שרגא אלון (בצוות הייתה גם אילנה בן יהושע מבאר טוביה) בתורנות ליד הגשר כששמע משאיות מגיעות מדרום. משאיות אלו פינו את ילדי קיבוץ נגבה (במסגרת מבצע תינוק) אולם המידע על הפינוי לא הגיע למפקדי המחסום ושרגא אלון כבר תכנן לפוצץ את הגשר כשהמשאיות עליו. ברגע האחרון שמע צוות החבלה בכי תינוקות מהמשאית הראשונה והאסון נמנע[3].
מבנה הגשר
אורך הגשר, שנבנה ב-1933, היה כ-30 מטר ורוחבו כ-5 מטר. הגשר נבנה מבטון מזוין והוא נתמך ביסודות שנחפרו בדפנות הנחל. בצידי הגשר הותקנות מעקות בטיחות מברזל. רוחב הגשר איפשר מעבר מקביל של שתי מכוניות קטנות בלבד. עם עליית עומס התנועה על הכביש (כולל משאיות) הפך הגשר לצוואר בקבוק. בשנות ה-90 החלה מע"צ בשיפור תשתיות כביש 3 ובמסגרת זו נבנה גשר חדש על נחל גוברין כ-70 מטר צפונית מערבית לגשר הישן. ב-1991 נחנך הכביש החדש והישן נזנח. בשנת 2008 נגנבו מעקות הברזל של הגשר.
הגשר הוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- עודד גולן, הייתי חבלן - תחושותיו של חייל לפני הקרב, במהלכו ואחריו, הוצאת י. גולן, 2001
- ב.ז. קדר, מבט ועוד מבט על ארץ ישראל - תצלומי אוויר מימי מלחמת העולם הראשונה מול תצלומים בני זמננו, הוצאת משרד הביטחון, 1991, עמודים 52–53
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גשר נוסף שבנו הבריטים היה גשר הקשתות מעל נחל לכיש
- ^ פריזר גר באותה תקופה בבאר טוביה ועבד במחלקת העבודות הציבוריות הבריטית
- ^ קיימת מחלוקת היסטורית מי היה הראשון ששמע את בכי התנוקות: אילנה או שרגא ועודד
