ג'יין ג'ייקובס

ג'יין ג'ייקובס
Jane Jacobs
לידה 4 במאי 1916
סקרנטון, פנסילבניהפנסילבניה פנסילבניה
פטירה 25 באפריל 2006 (בגיל 89)
טורונטו, קנדה
מדינה קנדהקנדה קנדה
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום מגורים טורונטו
ניו יורק
פעילות בולטת תאורטיקנית, פעילה בתחום שימור עירוני, סופרת
ידועה בשל
השכלה
  • Scranton High School
  • בית הספר ללימודים כלליים של אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע תאורטיקנית, עיתונאית וסופרת
מעסיק Amerika, Architectural Forum עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג רוברט ג'ייקובס
פרסים והוקרה
  • קצינה במסדר קנדה
  • מסדר אונטריו
  • Shaughnessy Cohen Prize for Political Writing עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'יין ג'ייקובס (אנגלית: Jane Jacobs‏; 4 במאי 1916 - 25 באפריל 2006) הייתה עיתונאית וסופרת אמריקנית-קנדית, מגדולי המבקרים של תכנון הערים המודרני, שהשפיעה רבות על לימודי עירוניות, סוציולוגיה וכלכלה. ג'ייקובס ידועה בעיקר בזכות ספרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות".

ג'ייקובס הייתה ידועה בפעילותה הציבורית כנגד כשלים בנושאי תכנון ובנייה. בכתביה מתחה ביקורת על מגמות הפרבור של הכרך האמריקאי, הפרדת השימושים (Zoning), עידוד השימוש ברכב פרטי והירידה בצפיפותן של ערים הנגרמת כתוצאה מכך. מגמות אלו, טענה ג'ייקובס, מובילות להתפוררות הקהילות העירוניות, לניכור אורבני וכתוצאה מכך להידרדרות הביטחון האישי ואיכות החיים בכרך העירוני. לתפיסתה, ערים טובות הן ערים בהן מתקיימות אינטראקציות בין אנשים ברחובות ויש העדפה להולכי רגל, רוכבי אופניים ותחבורה ציבורית על פני מכוניות פרטיות. תמה שכיחה בעבודתה הייתה השאלה האם אנחנו בונים ערים לאנשים או למכוניות?

שנים מוקדמות

ג'ייקובס נולדה בשם ג'יין בוצנֶר בסקרנטון שבפנסילבניה. בתם של בס רוביסון בוצנר, מורה לשעבר ואחות וג'ון דקר בוצנר, רופא. הם היו משפחה פרוטסטנטית בעיר עם רוב קתולי מובהק[1]. אחרי סיום לימודיה בתיכון היא עבדה כעוזרת עורכת, ללא תשלום, בעיתון המקומי בסקרנטון במוסף הנשים[דרוש מקור].

בשנת 1935 עברה לניו יורק עם אחותה בעקבות השפל הגדול. בוצנר מצאה את גריניץ' וילג' במנהטן כחלק החביב עליה ביותר בניו יורק משום שלא תאם את המבנה הרשתי של מנהטן והאחיות עברו לגור שם מברוקלין[2]. החיים בוילג' וכן העבודה במגוון רחב של עבודות שונות, השפיעו על תפיסתה של ג'ייקבוס על שימושים מגוונים של אנשים במרחב הציבורי[3]. היא למדה באוניברסיטת קולומביה זואולוגיה, גאולוגיה ומדע המדינה[4].

קריירה

לאחר שנתיים של לימודים בבית הספר ללימודים כלליים של אוניברסיטת קולומביה, החלה בוצנֶר לעבוד במגזין "איירון אייג'". ב-1943 פורסם מאמר שלה על המצב הכלכלי הקשה בסקרנטון. המאמר עורר הדים רבים ואף תאגיד חלקי הרכב Murray Corporation of America העביר לשם את חלק מפעילותו גם בעקבות הכתבה. מעודדת מהשפעתה של הכתבה, בוצנר פנתה למועצת הייצור המלחמתית על מנת שזו תעודד עוד פעילות כלכלית בעיר[5].

המשרד האמריקאי למידע על המלחמה

לאחר שכתבה על ממשלת ארצות הברית, ג'ייקובס החלה לעבוד במשרד המידע המלחמתי של ארצות הברית (The United States Office of War Information) שעסק בין היתר בתעמולה. היא עבדה שם כעשור, החל מסתיו 1943, וכתבה מאמרים על היסטוריה אמריקאית, תעשייה ופוליטיקה אמריקאית שהתפרסמו בעיתונים ברחבי העולם. אחרי המלחמה, היא הצטרפה למחלקת המדינה והחלה לעבוד ככתבת בכתב העת Amerika[6][7], מגזין תעמולה בשפה הרוסית שפורסם במהלך המלחמה הקרה במטרה להאדיר את ארצות הברית. היא כתבה על ידוענים אמריקאיים, אופנה, אמנות עכשווית ועוד[6].

אחת הכתבות שכתבה ב-Amerika עסקה באדריכל פרנק לויד רייט. כתגובה לכתבה, כתב האדריכל הרוסי ו. קוסאקוב, מכתב תגובה בעיתון הרוסי איזבסטיה בו התייחס לכתבה של ג'ייקובס, שנכתבה בעילום שם, וטען שהיא מאדירה את האדריכלות האמריקאית אך מתעלמת מהתוצאות ההרסניות של הקפיטליזם האמריקאי כפי שהן באות לידי ביטוי בשכונות העוני בערים הגדולות בארצות הברית[8]. ג'ייקובס למדה את הנושא וכתבה כתבת תגובה בה הציעה פתרון לבעיה שקוסאקוב העלה, פינוי שכונות העוני ובניית מגדלי דירות רבי קומות[6]. פתרון, שלימים תתנגד אליו.

ב-1948 התבקשה ג'ייקובס למלא שאלון לתחקיר ביטחוני. בעקבות צו מנהלי לבדיקת נאמנות ומניעת השפעה קומוניסטית על עובדי הממשלה הפדרלית של ארצות הברית, חקירתה נמשכה ארבע שנים. קשריה עם אלג'ר היס, שהיה המנהל הישיר שלה וכוונתה לנסוע לרוסיה עוררו את חשדם של אנשי ה-FBI שחקרו אותה ומעל עשרה אנשים אודותיה. ב-1952 מחלקת המדינה הודיעה שמחלקת הפרסומים תעבור מניו יורק לוושינגטון די. סי. ומרבית העובדים התנגדו למעבר וסירבו לעבור. ג'ייקובס בחרה להתפטר[9].

Architectural Forum

ג'ייקובס החלה לעבוד בכתב העת Architectural Forum ב-1952, ונחשבה לעיתונאית מוערכת. לאחר תקופה קצרה החלה לסקר תכנון ובלייה עירונית. על מנת להתמקצע בתחום התכנון והארכיטקטורה, בו לא הייתה לה השכלה פורמלית, היא למדה בערבים ביחד עם בעלה, האדריכל רוברט ג'ייקובס. פיטר פלק, העורך של המגזין ביקש ממנה להתמחות בתחום של מבני ציבור - בתי ספר ובתי חולים[10]. ב-1954 נשלחה ג'ייקובס לסקר פרויקט פיתוח לבני המעמד הבינוני של האדריכל אדמונד בייקון בפילדלפיה. בייקון תכנן אזורי תעשייה ומגורים נפרדים ויצר מרחבים ציבוריים לא נוחים ולא מזמינים. אף על פי שהעורכים ציפו לכתבה חיוביות, ג'ייקובס ביקרה את הפרויקט וטענה שהתכנון פוגע באוכלוסיית האפרו-אמריקאיים העניים ומעקר את המרחב הציבורי כמקום מפגש לרעיונות ואנשים. כאשר בייקון הגיב לטענותיה והציג דוגמאות לבניינים שעברו פיתוח, היא השיבה שנראה ש"פיתוח" הורס את חיי הקהילה במרחב בציבורי[4][6].

בתחילת 1956 הגיע למערכת כתב העת ויליאם קירק, כומר אפיסקופלי, פעיל קהילתי ומנהל איגוד הבתים החברתיים במזרח הארלם והזמין את ג'ייקובס לסיור בשכונה. מזרח הארלם באותה התקופה הייתה שכונת עוני צפופה אליה הגיעו מהגרים רבים מפוארטו ריקו. כאשר החלו להגיע כספי שיקום לעיר ניו יורק, הם הופנו להארלם המזרחית. החל מתחילת שנות הארבעים, נבנו פרויקטי דיור רבי קומות בשכונה. לטענת קירק, מבנים אלו שבאו לשפר את מצבם של תושבי השכונה, רק הרעו את מצבם משום שהאזורים הציבוריים נותרו ללא שימוש ולא היה נעים ואף מסוכן להסתובב בהם ובנוסף לא הורחבו שירותים ציבוריים נלווים כמו בית ספר, מרפאות וכו' בעקבות הגידול באוכלוסייה[11]. בעקבות הסיורים בהארלם החלה להתגבש אצל ג'ייקובס ההבנה שרעיונות תכנוניים נפוצים, שכללו הריסת בתים נמוכים בשכונות עניות ובניית בנייני דירות גבוהים, מוקפים בחלל הפתוח, פוגעים במרקם הקהילתי[6][1].

באפריל 1956 Architectural Forum שלח את ג'ייקובס להרצות באוניברסיטת הרווארד בנושא תכנון עירוני. היא הסכימה להרצות בתנאי שתוכל להציג את רעיונותיה על מזרח הארלם. ההרצאה הייתה בפני מתכנני ערים, אדריכלים ויזמים ובה טענה כי בהארלם היו 1,100 חנויות שנעלמו, אך נוספו 50,000 דיירים שזקוקים לשרותי מסחר, לא רק על מנת לקבל שירותים וטובין, אלא משום שחנויות יוצרות סביבן מרחבים קהילתיים. היא קראה למאזינים לחשוב על היבטים רחבים יותר של תכנון עירוני, מעבר לבניית מבני מגורים. בסיום ההרצאה, להפתעתה, נשמעו מחיאות כפיים רמות למרות קריאת התיגר על מתכננים עירוניים, בעלי נדל"ן ומפתחים. Architectural Forum הדפיס את הנאום בשילוב תמונות של הארלם המזרחית[12][13].

מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות

ערך מורחב – מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות

אחרי ההרצאה בהרווארד הוזמנה ג'ייקובס לכתוב מאמר בכתב העת Fortune. ב-1958 פורסם מאמרה "מרכז העיר שייך לאנשים" (Downtown Is for People)[14] שנחשב לביקורת הציבורית הראשונה של ג'ייקובס על תפיסת העולם שייצג רוברט מוזס. מוזס היה אחראי על פרויקטים לפיתוח ובינוי רחבים מטעם עיריית ניו יורק, שגררו ביקורת נוקבת של ג'ייקובס. במאמר טענה, שמאמצי הפיתוח של מרכזי הערים ברחבי ארצות הברית מוטעים ומוכיחים כי אין הם מבוססים על ההבנה ביחס לדרך בה אנשים מתנהגים בערים[15]. בעקבות המאמר ב-Fortune, העניקה קרן רוקפלר מענק מחקר לג'ייקובס על מנת שתערוך מחקר ביקורתי מקיף על תכנון עירוני והחיים העירוניים בארצות הברית. במשך שלוש שנים היא חקרה בניו סקול, וב-1961 היא פרסמה את הספר מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות[13]. הספר הוא אחד הספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של התכנון[16]. ג'ייקובס טבעה את המונחים "עירוב שימושים" ו"עיני הרחוב" והרחיבה את המשמעויות למושג הון חברתי.

אחרי פרסום הספר, התפטרה ג'ייקובס מעבודתה בכתב העת Architectural Forum והקדישה את זמנה לכתיבה ולמשפחתה. במקביל היא ורוברט ג'ייקובס לקחו חלק בתנועת המחאה בארצות הברית למלחמת וייטנאם[17].

מאבקים תכנוניים במנהטן

קטע מרחוב הדסון בניו יורק הקרוי על שמה של ג'ייקובס

ג'ייקובס התנגדה להקמתו של מרכז הסחר העולמי במנהטן תחתית. המרכז נבנה על שטח בן 16 אקר בו פעלו עסקים קטנים שכללו בין היתר חנויות למוצרי אלקטרוניקה, מכשרי רדיו וחלפים. האזור כונה שדרת הרדיו (Radio Row)[18]. ג'ייקובס טענה שיש מספיק מבני משרדים במנהטן וכי בניית המגדלים תשנה את המרקם העירוני בתחתית מנהטן ותפגע בתושבים החלשים של האזור[19].

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 התגוררה ג'ייקובס עם משפחתה בגריניץ' וילג' שהשתנתה והתרחבה בעקבות בניית דיור ציבורי, יוזמות בינוי פרטיות, הרחבת אוניברסיטת ניו יורק, ותוכניות התחדשות עירונית שהוביל רוברט מוזס. התוכנית של מוזס כונתה "פינוי שכונות" והתבססה על חוק השיכון הפדרלי משנת 1949. התוכנית כללה הריסה של בלוקים ובנייה של גורדי שחקים. התוכנית המקורית דרשה פינוי של 132 משפחות מבתיהן וסגירה של כאלף עסקים קטנים. ג'ייקובס התנגדה לכך בתקיפות[20]. היא לקחה חלק במאבקי התושבים באזור ונחשבה לגיבורה מקומית. באפריל 1968 נעצרה ג'ייקובס על ידי קצין משטרה בלבוש אזרחי במהלך הפגנה. היא הואשמה בהסתה, פגיעה ברכוש ציבורי הפרעה לפעילותו של עובד ציבור. אחרי מספר חודשים של התדיינות בבית המשפט, הופחתו ההאשמות נגדה להאשמה של הפרעה לסדר הציבורי. בזמן המשפט כבר התגוררה ג'ייקובס בקנדה[1][21].

מעבר לטורונטו

בשנת 1968, לאחר מעצרה, היגרה ג'ייקובס ומשפחתה לקנדה. המשפחה היגרה, בין היתר, בגלל התנגדותם למעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם[22] וכדי למנוע את גיוס בניה לצבא. גם בטורונטו הייתה מעורבת ג'ייקובס במאבקים עירוניים, שהידוע בהם היה הרחבת הכביש המהיר, אלן רוד, בטורונטו.

ג'ייקובס לקחה חלק בדיון הציבורי על פרישת קוויבק מקנדה ותמכה בהיפרדות[23]. היא כתבה את ספרה השלישי בנושא, שאלת ההפרדות: קוויבק והמאבק על הריבונות[22]. הספר בוחן את הסוגיות של ריבונות ואוטונומיה לאורך ההיסטוריה.

ביקורת

מבקריה הבולטים של ג'ייקובס היו מתכנני ערים, יזמי פיתוח ואדריכלים שטענו שהיא חסרה השכלה פורמלית בתחומים בהם פעלה ובכתביה לא התייחסה לתשתיות עירוניות ועל כן פתרונותיה הם שטחיים ופופוליסטיים[24][25]. אחד התוצרים המשמעותיים של מאבקיה של ג'ייקובס, אותו לא חזתה, היה ג'נטריפיקציה. לא רק שאופיו של גריניץ' וילג' לא נשמר אלא השכונה הפכה לאחד מאזורי הנדל"ן היקרים בניו יורק. הבית של ג'ייקובס נמכר בשנות האלפיים תמורת יותר משלושה מיליון דולר[26].

מורשת

סיור הליכת ג'יין בעקבות ההתחדשות העירונית שדרות הרצל באשדוד, 2024

ברחבי העולם ובישראל מצוינת מורשתה של ג'ייקובס בסיורים רגליים בכרך העירוני, באירוע המכונה "הליכות ג'יין" ("Jane's Walk"). הסיורים מתקיימים בסוף השבוע הראשון של מאי בכל שנה, במאות ערים ברחבי העולם. הליכות ג'יין מעודדות אנשים לחלוק סיפורים על השכונות שלהם, להכיר את הקהילות בסביבתם, ולהשתמש בהליכה כדרך להתחבר עם שכניהם[27].

כמחווה לג'ייקובס, קרן רוקפלר, שהעניקה לה מענקי מחקר בשנות ה-50 וה-60, הכריזה בפברואר 2007 על מדליית ג'יין ג'ייקובס, שתוענק לאנשים שתרמו תרומה משמעותית לחשיבה בתחום העיצוב העירוני, במיוחד בעיר ניו יורק[28]. המכון הקנדי לעירוניות מחלק את פרס ג'יין ג'ייקובס למפעל חיים (Jane Jacobs Lifetime Achievement Award) ליחידים שפעילותם למען הקהילה בה הם חיים עולה בקנה אחד עם תפיסתה של ג'ייקובס: ערים מוצלחות הן ערים השמות במרכז את רווחתם של התושבים[29].

ספריה

  • 1969: The Economy of Cities
  • 1980: The Question of Separatism: Quebec and the Struggle over Sovereignty
  • 1985: Cities and the Wealth of Nations
  • 1992: Systems of Survival
  • 2000: The Nature of Economies
  • 2004: Dark Age Ahead

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'יין ג'ייקובס

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 Martin, Douglas (2006-04-25). "Jane Jacobs, Urban Activist, Is Dead at 89". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-06-10.
  2. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 3-22
  3. ^ Oliver Wainwright, Street fighter: how Jane Jacobs saved New York from Bulldozer Bob, the Guardian, ‏2017-04-30 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 Marc Weingarten, Jane Jacobs, the writer who changed the face of the modern city, the Guardian, ‏2016-09-21 (באנגלית)
  5. ^ Flint, Anthony, 1962-, Wrestling with Moses : how Jane Jacobs took on New York's master builder and transformed the American city, 1st ed, New York: Random House, 2009, עמ' 11
  6. ^ 1 2 3 4 5 Rich, Nathaniel (2016-10-11). "Did Jane Jacobs Predict the End of the U.S.?". The Atlantic (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-06-20.
  7. ^ Peter L Laurence, "The Unknown Jane Jacobs," Reconsidering Jane Jacobs (Planners Press, 2011), Reconsidering Jane Jacobs
  8. ^ Kanigel, Robert,, Eyes on the street : the life of Jane Jacobs, First edition, New York: Alfred A. Knopf, 2016, עמ' 107
  9. ^ Laurence, Peter L.,, Becoming Jane Jacobs, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2016, עמ' 84-90
  10. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 32-35
  11. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 44-48
  12. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 58-60
  13. ^ 1 2 Peter L Laurence, "The Death and Life of Urban Design: Jane Jacobs, the Rockefeller Foundation, and the New Research in Urbanism, 1955-1965" (Journal of Urban Design, 2006), Journal of Urban Design Vol. 11. No. 2, 2006, עמ' 145–172
  14. ^ "Downtown is for People (Fortune Classic, 1958)". Fortune (באנגלית). נבדק ב-2018-07-13.
  15. ^ Flint, Anthony, 1962-, Wrestling with Moses : how Jane Jacobs took on New York's master builder and transformed the American city, Trade pbk. ed, New York: Random House, 2011, ©2009, עמ' 26-27
  16. ^ Gratz, Roberta Brandes. "The Genius of Jane Jacobs, Who Changed the Way We Think About Cities | The Nation" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0027-8378. נבדק ב-2018-07-20.
  17. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 149-151
  18. ^ Oliver Wainwright, New York's twin towers – the 'filing cabinets' that became icons of America: a history of cities in 50 buildings, day 40, the Guardian, ‏2015-05-20 (באנגלית)
  19. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 2-3
  20. ^ Jonathan Glancey, The woman who saved old New York (באנגלית)
  21. ^ Clark Whelton, ", Village Voice, 6 July 1974, pp. 1, 24., Won't you come home, Jane Jacobs?, Village Voice, 6.7.1972
  22. ^ 1 2 Peter L. Laurence, Jane Jacobs Before Death and Life, Journal of the Society of Architectural Historians 66, 2007, עמ' 5–15 doi: 10.1525/jsah.2007.66.1.5
  23. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 179,185
  24. ^ "Why I cannot fall fully for Jane Jacobs - Marginal REVOLUTION". Marginal REVOLUTION (באנגלית אמריקאית). 2006-05-25. נבדק ב-2018-08-16.
  25. ^ "Dead or Alive at Fifty? Reading Jane Jacobs on her Golden Anniversary | Dissent Magazine". Dissent Magazine (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-16.
  26. ^ Powell, Michael. "Sharon Zukin, Critic of Gentrification, Tours West Village" (באנגלית). נבדק ב-2018-08-16.
  27. ^ Jane's Walk – Citizen-led walking tours towards community-based city building, janeswalk.org (באנגלית)
  28. ^ "The Jane Jacobs Medal Created by Rockefeller". The New York Sun. נבדק ב-2018-08-11.
  29. ^ 2018 Urban Leadership Awards, Canadian Urban Institute (באנגלית) (ארכיון)
  30. ^ תמר ברגר, בשבחי הצפיפות, באתר הארץ, 2 ביוני 2008

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!