ברנאר-מארי קולטס

ברנאר-מארי קולטס
Bernard-Marie Koltès

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	9 באפריל 1948 מץ, חבל לורן, צרפת (הרפובליקה הצרפתית הרביעית)
פטירה	15 באפריל 1989 (בגיל 41) פריז, צרפת (הרפובליקה הצרפתית החמישית)
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
מקום לימודים	האוניברסיטה של שטרסבורג
שפות היצירה	צרפתית
www.bernardmariekoltes.com

ברנאר-מארי קולטס (בצרפתית: Bernard-Marie Koltès;‏ 9 באפריל 1948 – 15 באפריל 1989) היה מחזאי צרפתי.

ביוגרפיה

ברנאר-מארי קולטס נולד במשפחה של קצין בעיר מץ בחבל לורן. בילדותו ראה מעט פעמים את אביו שנשלח בשנות ה-50 למשימות צבאיות בהודו-סין ובאלג'יריה. בשנים 1958–1966 למד קולטס במכללה הישועית "סן קלמאן" בעיר הולדתו עד לסיום בחינות הבגרות. באותה תקופה קרא את שייקספיר, ז'ול ורן ואת ויקטור הוגו והתוודע לסודות הרטוריקה הקלאסית. בית הספר שבו למד נמצא באמצע השכונה הערבית של העיר, והתלמיד הצעיר נחשף להדי מלחמת אלג'יריה בקרב התושבים וביחס השלטונות אליהם. בילדותו התעניין קולטס בקולנוע האיטלקי והאמריקאי. מרדן בטבעו, הוקסם על ידי שירתו ודמותו של ארתור רמבו אותו ניסה לחקות. במקביל למד קולטס במשך מספר שנים נגינה בפסנתר וכן נגינה בעוגב אצל מוזיקאי מקומי, לואי טירי, תוך שימת דגש על יצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך. אחרי ניסיון קצר ללמד עיתונאות, החליט שלא להתפרנס לעולם מעבודה שכירה. בגיל 20 ביקר לראשונה בניו יורק. גילה בהתפעמות את חייה הרוגשים ואת הסצנה ההומוסקסואלית. באותה שנה עזב את הבית והתיישב בשטרסבורג. אחרי שראה מרותק בתיאטרון הדרמטי "דה ל'אסט" את המחזה "מדיאה" מאת סנקה בבימויו של חורחה לאוולי ועם השחקנית מריה קזרס בתפקיד הראשי נרשם לבית הספר לאמנויות הבמה שליד המרכז לדרמה "דה ל'אסט" בשטרסבורג שבניהולו של יובר ז'יניו. למד שם בימוי והתחיל לעבוד כעוזר במאי ולכתוב מחזות.

בשנת 1970 הקים להקת תיאטרון משלו – "תיאטר די קה" (תיאטרון הרציף), בניהולו של רנו פריץ. באותה תקופה כתב את המחזה "הירושה" שהוקרא בראשונה ברדיו על ידי מריה קזרס. אחרי שבשנת 1973 ביקר למשך חודש בברית המועצות יחד עם חבר בשם אלן ז'אננו, בשנים 1974–1978 היה קולטס חבר במפלגה הקומוניסטית הצרפתית ולמד בקורסים של המפלגה. באותה תקופה כתב את הרומן La fuite à cheval très loin dans la ville. ניהל חיים סוערים במהלכם התמכר לסמים וניסה להתאבד. אחרי טיפול גמילה השתקע בפריז. עשה בהמשך טיולים רבים באמריקה הלטינית, שם - בניקרגואה ובמקסיקו - חיו שניים מחבריו הקרובים, באפריקה - בניגריה, מאלי ובחוף השנהב, וכן בניו יורק. אחרי היעדרות של שלוש שנים מעולם הבמה, כתב בשביל השחקן איב פרי את המונולוג הארוך בן מערכה אחת La Nuit juste avant les forêts (הלילה ממש בשולי היערות) שהוצג בפסטיבל אביניון בשנת 1977 ואחר כך בתיאטרון CDN בעיר ליל בביצועו של מוני גרגו, בהתאם לרצון המחבר.

המחזאות של קולטס, ששאפה להתנתק ממסורת התיאטרון האבסורדי, היא חיפוש מתמיד אחרי התקשורת בין בני האדם. לפי סיפור הרוצח רוברטו זוקו (Roberto Succo), יצר קולטס את הגיבור בעל אותו השם ובכתיב קצת שונה רוברטו צוקו (Roberto Zucco). הבכורה הצרפתית של המחזה עוררה פולמוס, שבו הואשם המחבר בהאדרת דמות של רוצח.

בשנות ה-80 פגש את פטריק שרו שהפך לבמאי מחזותיו, שהוצגו לרוב בתיאטרון ננטר-אמאנדייה. בשנת 1984 אובחנה אצלו סרקומת קפוסי על רקע מחלת האיידס. בשובו מביקור אחרון בגואטמלה ובמקסיקו, נפטר המחזאי מסיבוכי המחלה בשנת 1989 בבית החולים "לאאנק" בפריז, בגיל 41 בלבד^[1][2]. הובא לקבורה בבית הקברות של מונמארטר.

כפי שהבהיר בריאיון למגזין "גה פייה" (Gai Pied), אף על פי ששלא הכחיש את נטייתו ההומוסקסואלית, דאג להפריד בינה ובין יצירתו וחייו הציבוריים.

יצירותיו תורגמו למעל 30 שפות ובסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הפך קולטס למחזאי הצרפתי הפופולרי ביותר בעולם^[3].

קולטס בתיאטרון המקצועי ישראל

המחזות תורגמו על ידי דורון תבורי

הצגה	תיאטרון	שנה	במאי	מעצב תפאורה	שחקנים
קרב של שחור וכלבים	הבימרתף של תיאטרון הבימה	1992	רוני פינקוביץ'	סשה ליסיאנסקי	ח'ליפה נאטור, גדליה בסר, לאורה ריבלין, דורון תבורי
הרציף המערבי	תיאטרון באר שבע	1996	גדי רול	איתן לוי	חנה מרון, אלון אבוטבול, ח'ליפה נאטור, גדליה בסר, לאורה ריבלין, לונה יקר, שבתאי קונורטי, דורון תבורי
סאלינג'ר	תיאטרון תמונע	2000	סיוון שיפר		גיא מסיקה, לני שחף, אורה מאירסון, תמר קינן, דורון תבורי, לופו ברקוביץ', טריסי אברמוביץ'
השיבה למדבר	תיאטרון החאן	2000	אופירה הניג	פרידה קלפהולץ-אברהמי	לאורה ריבלין, דורון תבורי, תמרה דיין, ליאת גורן, יואב היימן, ניר לוי, עליזה רוזן, יגאל שדה, אריה צ'רנר, יורם יוספסברג, ניר רון
בתוך הבדידות של שדות הכותנה	אי"ב (ארגון יוצרים עצמאיים)	2010	יעל קרמסקי	ירון אבולעפיה (עיצוב במה ותאורה)	נמרוד ברגמן, דורון תבורי

• תבורי תרגם גם את המחזה "רוברטו צוקו", שהוצג בבית צבי ב-2010, בסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב ב-2012 ובפקולטה לאמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים, בית הספר לאמנויות הבמה ב-2018.
• פירוט הצגת מחזותיו של קולטס בתיאטרון הישראלי מבוסס על מחקרה של ד"ר לאה גילולה.

מחזות

• Les Amertumes – 1970 (מרירות) לפי "ילדות" מאת מקסים גורקי
• La Marche – 1970 (לפי "שיר השירים")
• Procès Ivre ("משפט שיכור", לפי החטא ועונשו מאת דוסטויבסקי)
• 1972 – L'Héritage (הירושה), ;1974 – Des voix sourdes (קולות אילמים) - תיאטרון לרדיו
• Récits morts – 1973 (סיפורים מתים. חלום אבוד)
• Le jour de meurtres dans l'histoire d'Hamlet (יום של רציחות בסיפורו של המלט) (לפי המלט מאת שייקספיר)
• 1977 – Sallinger סלינגר (בהשראת סיפורים של ג'.ד. סלינג'ר)
• 1977 – La Nuit juste avant les forêts
• Combat de nègre et de chiens 1979 – קרב של שחור וכלבים, בבכורה – עם מישל פיקולי ופיליפ לאוטאר
• 1985 – Quai Ouest (הרציף המערבי) (לפי הזמנת ה"קומדי פרנסז) – בבכורה – עם מריה קזרס, זאן מארק טיבו, ז'אן פול רוסיון, קתרין ייגל ואיזק דה בנקולה
• 1986 – Dans la solitude des champs de coton (בתוך הבדידות בשדות הכותנה) – בבכורה – עם השחקנים לוארן מאלה ואיזק דה בנקולה, אחר כך עם לוארן מאלה ופטריק שרו בתפקיד ה"דילר"
• 1986 – Tabataba
• 1988 – Le Retour au désert (השיבה למדבר) בבימוי פטריק שרו, בתיאטרון די רון-פואן (Rond-Point) עם ז'קלין מאיאן ומישל פיקולי
• 1988 – Roberto Zucco (רוברטו צוקו) - בכורה בשאוביהנה בברלין בבימויו של פטר שטיין, בכורה צרפתית בתיאטרון הלאומי העממי בווילורבאן
• 1988 – Coco (קוקו) – קטע

תרגומים

• 1988 – אגדת חורף – מאת שייקספיר, לפי הזמנת לוק בונדי

פרוזה

• 1984 – הרומן La Fuite à cheval très loin dans la ville
• 1986 – Prologue פרולוג

1986–1991 et autres textes

תסריט

1984 – Nickel Stuff (בהשראת דמותו של ג'ון טרבולטה)

טקסטים אוטוביוגרפיים

• 1989-1983 Une part de ma vie : Entretiens (חלק מחיי:ראיונות)
• 2009 - Lettres (מכתבים)

הנצחה

• 1994 - "פסטיבל קולטס" בחסות האקדמיה הסקוטית למוזיקה ולריקוד
• 2009- במלאת 20 שנה למותו של המחזאי נחנך פסל לזכרו (מאת הפסל דייאן קליון) בתיאטרון מיני בליובליאנה, בירת סלובניה^[4].

לקריאה נוספת

• לאה גילולה, "פצע הדחייה: על הצגת בתוך הבדידות של שדות הכותנה מאת ברנאר-מארי קולטס", במות ומסך 7 (2012), עמ' 5–21.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ברנאר-מארי קולטס
• ברנאר-מארי קולטס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ברנאר-מארי קולטס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ביוגרפיה קצרה, באתר הבמה
• Donia Mounsef art. Bernard-Marie Koltès in The Columbia Encyclopedia of Modern Drama, vol.1 red. Gabrielle Cody,.Evert Sprinchorn p.774 ,2007
• ביוגרפיה - באתר הפקות רוטור, ניו יורק (באנגלית)
• ציוני דרך ביוגרפיים באתר ההוצאה לאור "Minuit" לפי ה"מגזין ליטרר" מס. 395, פברואר 2001,
• על ביוגרפיה של קולטס מאת בריז'יט סלינו באתר "גאיה שנצה", 2009.12.10(באנגלית)
• חומר דידקטי על המחזה "רוברטו זוקו" (בצרפתית)
• אסטל מוקיון - בניית הדמויות והיצירות של קולטס ודה בון וקבלתן (בצרפתית)
• ברנאר-מארי קולטס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. הביוגרפיה של ברנאר-מארי קולטס באתר הבמה.
2. הביוגרפיה של ברנאר-מארי קולטס מאת בריז'יט סלינו באתר "גאיה שנצה", 2009.12.10.
3. באתר המגזין "ל'אוונמאן"
4. אתר התיאטרון מיני בליובליאנה