ברברה פרנקלין

ברברה פרנקלין
Barbara Franklin

לידה	19 במרץ 1940 (בת 84) לנקסטר, פנסילבניה, ארצות הברית
שם מלא	ברברה האקמן פרנקלין
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה
עיסוק	פקידת ממשל, מנכ"לית, דירקטורית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	וולאס בארנס
אתר האינטרנט הרשמי של ברברה פרנקלין
מזכירת המסחר של ארצות הברית ה־29 27 בפברואר 1992 – 22 בינואר 1993 (331 ימים) תחת הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש → רוברט מוסבכר רון בראון ←
פרסים והוקרה
היכל התהילה של נשות קונטיקט (2013)

ברברה האקמן פרנקלין (באנגלית: Barbara Hackman Franklin; נולדה ב-19 במרץ 1940) היא פקידת ממשל, מנהלת עסקית ודירקטורית אמריקאית. בשנים 1993-1992 כיהנה כמזכירת המסחר של ארצות הברית תחת הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש, ובמהלך כהונה זו הובילה משלחת נשיאותית אל הרפובליקה העממית של סין.

טרם כניסתה אל מחלקת המסחר של ארצות הברית, שירתה פרנקלין בממשליהם של ריצ'רד ניקסון, ג'רלד פורד, ג'ימי קרטר ורונלד רייגן. פרנקלין היא אחת מחברות המועצה המקוריות והסגנית הראשונה של יושב ראש ועדת הבטיחות האמריקאית למוצרי צריכה (The U.S. Consumer Product Safety Commission). ב-2006, הייתה פרנקלין כלת פרס וודרו וילסון לשירות ציבורי. מכהנת בדירקטוריון של שמונה עשרה תאגידים וחברות, בהם דאו כימיקלים, "אתנה", "ווסטינגהאוס" ו"נורדסטורם".

פרנקלין נחשבת על ידי כתבי עת ואגודות אמריקאים כאחת המשפיעות ביותר על הממשל התאגידי, וב-2014 צורפה להיכל התהילה לדירקטוריות. מכהנת כנשיאת ומנכ"ל חברת ברברה פרנקלין, חברת ייעוץ בינלאומית פרטית. פרנקלין הייתה אחת הנשים הראשונות שסיימו את לימודיהן בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד^[1].

ביוגרפיה

תחילת דרכה

פרנקלין נולדה בשם ברברה אן האקמן בלנקסטר שבפנסילבניה, למימי (לבית הלר) וארתור א. האקמן. למדה בבית הספר התיכון האמפילד בלנדיסוויל. טרם תום לימודיה התיכוניים בשנת 1958, נבחרה לשאת את נאום הפרידה מטעם שכבתה, נשיאת מועצת התלמידים, קפטן בנבחרת ההוקי שדה והטניס, ואף הייתה מעודדת.

ב-1962 סיימה פרנקלין בהצטיינות את לימודיה באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה וקיבלה את פרס הבוגרים הנכבדים ב-1972. היא הייתה אחות באחוות קאפה אלפא ת'טה ונשיאת סניף בטא פאי של האחווה. דורותי ליפ, אז דיקנית הנשים באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, העניקה לפנקלין מועמדות למלגה המממנת לימודים מלאים בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד, שפתח בפעם הראשונה את שעריו בפני נשים והסכים לקבל אליו בוגרת אחת מאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה. בשילוב מלגה חלקית והלוואות, נכנסה פרנקלין לבית הספר החדש למנהל עסקים בהרווארד, אחת מ-14 נשים בכיתה של 680 גברים. ב-1964, הוסמכה במנהל עסקים מבית הספר לעסקים בהרווארד, וזכתה בפרס על הישגי הבוגרים ב-2004.

במשך כמה שנים לאחר סיום לימודיה, נכנסה פרנקלין אל עולם העסקים והתאגידים. היא הצטרפה לחברת זינגר שבניו יורק, תחילה כעובדת בחטיבת מוצרי הצריכה ולאחר מכן כחברה בצוות התכנון הארגוני. בזינגר קודמה למנהלת ניתוח סביבתי, תפקיד חדש בחברה של מעקב אחר פעילות תחרותית ברחבי העולם. אחרי ארבע שנים בזינגר מונתה לעוזרת לסגן נשיא צוות התכנון הארגוני של הבנק העירוני הראשון בניו יורק (לעתיד סיטיבנק) בשנים 1969-1971. בתפקידה בחנה את קשרי הבנק עם גורמים ממשלתיים. הניתוח שלה הוביל לייסוד מחלקת היחסים הממשלתיים הראשונה של הבנק, אותה יצרה ובראשה עמדה עד 1971.

שירותה בממשל ניקסון

פרנקלין לוחצת את ידו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בחדר הסגלגל, 29 באפריל 1971

ב-1971, בעודה עובדת הבנק העירוני הראשון בניו יורק, גויסה על ידי נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון להביא אל ממשלו נשים מוכשרות יותר לתפקידים ממשלתיים בכירים. מינויה היה חלק מיוזמה רב-חודית של ממשל ניקסון בעקבות מסיבת עיתונאים שנערכה ב-6 בפברואר 1969 בה שאלה ורה גלזר, כתבת בברית העיתון הצפון-אמריקאי (North American Newspaper Alliance) את ניקסון: ”אדוני הנשיא, בסגל הממשל שלך, יש לך עד כה כ-200 מינויים לתפקידים בכירים בממשל לצד מינויים אחרים לתפקידי מדיניות, ולכל אלה מיועדות רק שלוש נשים. התוכל לומר לנו, אדוני, האם נוכל לצפות להכרה שוויונית יותר ביכולות של נשים, או שמא נישאר מין אבוד?”.

בפברואר 1971 הטיל ניקסון על פרד מאלק, עוזר נשיאותי לניקסון ומי שהיה בן כיתתה של פרנקלין בבית הספר למנהל עסקים בהרווארד, משימה לשכירת אישה שתוביל את המאמץ לגיוס נשים נוספות למשרות ממשלתיות. מאלק פנה לפרנקלין וב-12 באפריל 1971 החלה בתפקיד שיועד לה במסגרת יוזמה נשיאותית זו.

ב-21 באפריל 1971, נתן ניקסון הוראה לראשי המחלקות בבית הלבן וסוכנויות עצמאיות אחרות ליצור תוכניות פעולה ספציפיות "במטרה להדגים בבירור את ההכרה שלנו בשוויון לנשים תוך שימוש רב יותר בכישוריהן במשרות בכירות". הוא דרש ממחלקות אלה: לפתח וליישם תוכנית למשיכת נשים בעלות כישורים למשרות בכפוף למינוי עד לסוף השנה; לפתח וליישם תוכנית להגדלת מספר הנשים במשרות רמת-ביניים, קרי משרות לא בכירות במיוחד אלא שנמצאות ברמת-הביניים בסולם המשרות הממשלתיות; להגן על הגידול המשמעותי בשיעור המשרות הפנויות במועצות מייעצות ובוועדות ממשלתיות לנשים; למנות רכז כללי שיישא באחריות להצלחת המיזם. על כל אחת מהדרישות האלה, ניקסון דרש מראשי המחלקות והסוכנויות להגיש את תוכניותיהם לא יאוחר מ-15 במאי 1971. לאחר פרסום תזכיר זה, פרנקלין לקחה על עצמה את המעקב אחר התקדמות ביצוע תוכניות הפעולה של כל אחת מהמחלקות.

באפריל 1972, יחד עם היוזמות הנשיאותיות האחרות, הובילו מאמציה של פרנקלין לשילוש מספר הנשים שהוכנסו לתפקידי מדיניות: המספר נסק מ-36 אל 105 נשים, בשנה הראשונה בלבד. עד מאי 1973, מספר זה גדל ל-130 נשים, ופרנקלין יצרה מאגר בן 1,000 נשים מוכשרות למילוי משרות בעתיד. למעלה ממחצית ממשרות אלה של ענייני והגיית מדיניות, שבהן מונו נשים בתקופה זו, מולו קודם לכן בידי גברים בלבד. ביניהם היו סינתיה הולקומב הול, שופטת בבית המשפט לענייני מס של ארצות הברית; מרינה וון נוימן ויטמן, האישה הראשונה במועצת היועצים הכלכליים של ארצות הברית; רומנה אקוסטה בנואלוס (Romana Acosta Bañuelos), ההיספנית הראשונה שכיהנה כגזברית של ארצות הברית; בטי סאות'ר מרפי, היועצת הכללית של המועצה הלאומית ליחסי עבודה; ודיקסי לי ריי, האישה הראשונה והיחידה שכיהנה כיושבת ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית.

מבחינת המשרות המשתייכות לרמת הביניים, למעלה מ-1,000 נשים הועברו לתפקידים רבים שנשים מעולם לא החזיקו בהן קודם, כגון מרשלות אוויר, קפטניות של ספינות גרירה, סוכנות לשכת החקירות הפדרלית ושומרות יערות. מספר הנשים שמונו לוועדות ומועצות גדל גם הוא, מ-250 נשים בשנה הראשונה, ל-339 נשים עד שלהי מאי 1973. היה זה בתקופה בה נשים הראשונות הגיעו לדרגות אדמירל וגנרל בכוחות המזוינים של ארצות הברית.

חברה בוועדת הבטיחות האמריקאית למוצרי צריכה

הישגיה של פרנקלין כעוזרת בסגל של הנשיא ניקסון הובילו אותה להיות מועמדת על ידיו לאחת מחמשת החברי המקוריים בוועדת הבטיחות האמריקאית למוצרי צריכה (CPSC). היא הושבעה ב-14 במאי 1973 לתקופת כהונה בת שבע שנים. היא שירתה תחת ממשליהם של הנשיאים ניקסון, ג'רלד פורד וג'ימי קרטר. ב-13 ביוני 1973 היא נבחרה ושימשה כסגנית יושב ראש הוועדה הראשונה עד שנת 1974. היא שימשה שוב כסגן יו"ר הוועדה בשנים 1978-1977. במהלך שנים אלה, התרכזה פרנקלין בשיפור הבטיחות וגיהות למען ילדים והייתה חלוצה בשימוש בניתוח עלות-תועלת. מכתביה לנשיא קרטר ונאומיה הובילו את הממשלה הפדרלית של ארצות הברית ליצור מספר סוכנויות פיקוח ורגולציה כדוגמת משרד הבטיחות והבריאות בתעסוקה, הסוכנות להגנת הסביבה ומנהל המזון והתרופות האמריקאי.

מזכירת המסחר של ארצות הברית

פרנקלין מושבעת לתפקידה כמזכירת המסחר כשלצידה הנשיא בוש, פברואר 1992

ב-26 בדצמבר 1991, הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש הודיע על כוונתו למנות את פרנקלין למזכירתה ה-29 של מחלקת המסחר של ארצות הברית, במקומו של רוברט מוסבכר. מינוי זה אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית ולאחר זמן קצר היא הושבעה לתפקיד ב-27 בפברואר 1992, מה שהציב את פרנקלין כאישה הראשונה בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית והאישה ה-13 שהייתה חברה בקבינט של ארצות הברית.

כמזכירת המסחר, הציבה לעצמה פרנקלין יעד מרכזי: הגדלת היצוא האמריקאי, בעיקר לרפובליקה העממית של סין, רוסיה, יפן ומקסיקו. היא הובילה משלחת נשיאותית אל סין העממית בדצמבר 1992 במטרה לנרמל את היחסים המסחריים בין ארצות הברית לסין. בסין, היא ומקבילה, השר לי לאנצ'ינג, חידשו את העונה השביעית של הוועדה המשותפת של ארצות הברית וסין לסחר ולמסחר (JCCT). חידוש פעילות ה-JCCT היה הקשר המסחרי הרשמי והגלוי הראשון מאז שארצות הברית הטילה סנקציות מסחריות על סין ביוני 1989. השליחות שלה הסירה סנקציה זו והכניסה חזרה כמיליארד דולר אמריקני בחוזים חדשים לחברות אמריקאיות. משימה זו נתנה "אור ירוק" לחברות אמריקאיות שהיו מעוניינות בהזדמנויות עסקיות בסין, ושיעור המסחר עם סין גדל באופן דרמטי בשנים שלאחר מכן, כמו גם ההשקעות הסיניות באמריקה.

בינואר 1993, סיימה פרנקלין את כהונתה כמזכירת המסחר עם השבעתו של ביל קלינטון לנשיאות, והיא הוחלפה ברון בראון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברברה פרנקלין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ברברה האקמן פרנקלין (באנגלית)

הערות שוליים

1. ברברה האקמן פרנקלין, באתר בוגרי בית הספר לעסקים בהרווארד, 1 בינואר 2004 (באנגלית)