הכפר משמר בשמו את היישוב המקראי נבלט, ששרידים ממנו נתגלו בסמוך לשרידי הכפר. במפקד האוכלוסין העות'מאני משנת 1596 נמנו בכפר 297 תושבים.[1]
בתקופה העת'מאנית היה בית נבאלא כפר חשוב בסביבות לוד. בכפר התיישבו חמולות מתימן והתרחשו מלחמות אחים אלימות שכונו סכסוכי קייס וימן. בסוף המאה ה-19 עיבדו תושבי בית נבאלא את אדמות ג'ינדאס (כיום, מושב גנתון)[2].
בשנת 1921 הקימו שלטונות המנדט בית ספר לילדי הכפר, שבו למדו למעלה מ-200 תלמידים באמצע שנות ה-40. על פי סקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 מספר התושבים הוערך בכ-2,310, שטח הכפר הוערך כ-15,051 דונם טורקי מתוכם 624 דונם בבעלות ציבורית.[3]
בית נבאלא נועדה להישאר בשטח המדינה הערבית שתוכננה לקום על פי תוכנית החלוקה של ארץ ישראל מ-1947.
עם התגברות הקרבות במלחמת העצמאות, פונה הכפר ב-13 במאי 1948, לפי הוראת הלגיון הערבי.[4]
את הבתים תפסו כוחות צבא ההצלה. התושבים עזבו מזרחה לרמאללה, רנתיס ולמחנה הפליטים ג'לזון. הכפר נכבש במהלך שלב א' של מבצע דני, שבמהלכו נכבשו רמלה ולוד.
בתי הכפר נהרסו בספטמבר 1948. במהלך שנת 1950 הוקם דרומית לשרידי הכפר המושב בית נחמיה.
שרידי היישוב
כיום נותרו מצפון למושב בית נחמיה ודרומית-מזרחית לשוהם שני שרידים עיקריים: בית הספר המשמש היום את קרן קיימת לישראל וממוקם בכניסה למושב, ובית קברות הממוקם במערב התל עליו שכן היישוב. לבד מהם קיימים באזור שרידי מערות ומתקנים חקלאיים שנחצבו בסלע.
^רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ' 23
^נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
.jpg)
