ערך זה עוסק בגיא סמוך לקייב שבו רצחו הנאצים בין 100,000 ל-150,000 איש. אם התכוונתם לפואמה מאת יבגני יבטושנקו, ראו באבי יאר (פואמה).
אנדרטה לציון קברי האחים היהודיים בבאבי יאר, שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהםאנדרטה לציון קבר אחים בבאבי יארבול אוקראיני שהונפק לזכר נרצחי באבי יאר, שבעים שנה לאחר הרצח ההמוניאנדרטה לזכר נרצחי באבי יאר בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב
באבי יאר (באוקראינית: Бабин Яр, באבין יאר; מרוסית: Бабий Яр) הוא גיא הנמצא צפונית-מערבית למרכז קייב בירת אוקראינה, שבו רצחו הנאצים בין 100,000 ל-150,000 איש, החל מ-29 בספטמבר1941 ומתוכם כ-50,000 יהודים. בנוסף ליהודים נרצחו בבאבי יאר במשך כשנתיים כ-50,000 צוענים, חולי נפש, שבויי מלחמה סובייטים ואזרחים רבים שהואשמו כמפרי הסדר.
מטה הצבא הנאצי הכובש התמקם ברחוב חרשצ'אטיק במרכז העיר, וב-24 בספטמבר – 5 ימים לאחר כניסת הנאצים לקייב – התפוצצה בו פצצה שהממה את הכובשים. האזור כולו נסגר ואזרחים עוכבו לחקירה, אך פצצה נוספת שהתפוצצה דקות לאחר מכן גרמה לפאניקה ומנוסה כללית של הנאצים והאזרחים שרוכזו.
בימים שלאחר מכן התפוצצו פצצות נוספות ברחוב חרשצ'אטיק, תוך שהן פוגעות והורגות גרמנים ואזרחים אוקראינים רבים.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה התברר כי האחריות לפיצוצים הייתה של קבוצת אנשי נ.ק.ו.ד. (השירות החשאי הסובייטי), שהושארו בקייב הכבושה על מנת לחבל בכוחות הנאצים.
מודעה ליהודי העיר קייב והסיבבה להתייצב ב-29 בספטמבר 1941. מוצגת במוזאון יד ושם.
ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעה של פלוגת התעמולה 637 בדפוס הארמייה השישית, בגרמנית, באוקראינית וברוסית בזו הלשון:
על כל היהודונים[1] המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה.
כל יהודון שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה.
כל אזרח שייכנס לדירות שפונו על ידי היהודונים ויגנוב רכוש יירה.
היהודים חשבו שהכוונה היא לגירוש היהודים מהעיר.
הרצח
בשעה היעודה ואף לפניה התייצבו עשרות אלפי יהודים במקום, ההמונים שהגיעו הופנו לאורך רחוב מלניקובסקי לעבר בית-הקברות היהודי שבפאתי האזור, אשר גודר בתיל יחד עם חלק מבאבי יאר, ושמרו עליו השוטרים וחיילי הוואפן אס אס מהזונדרקומנדו, וכן שוטרים אוקראינים. משחצו את השערים הצטוו האנשים להשאיר את חפציהם שיועמסו על "קרון מטען" לכאורה. הנאצים לקחו קבוצה קטנה של אנשים בכל פעם והעבירו אותם קדימה, קולות ירי נשמעו במרחק והאנשים החלו להבין מה התרחש באמת - אך למי שרצה לחזור כעת כבר היה מאוחר מדי. הנאצים לא אפשרו יציאה חזרה מבעד לשערים למי שמסמכיו זיהו אותו כיהודי.
קבוצות של 10 אנשים הובלו מראש התור בכל פעם דרך "מסדרון" של שתי שורות חיילים נאצים אשר הכו אותם באכזריות באלות אל תוך אזור שבו נצטוו להתפשט מבגדיהם ולהתייצב על שפת הגיא, מקום שבו נורו ונפלו מטה אל תוך הגיא, ששימש כבור ירי. אחת הניצולות הבודדות היא דינה פרוניצ'בה שעדותה מופיעה בספרו התיעודי של אנטולי קוזנצובבאבי יאר[2]. שורדת נוספת שעדותה מופיעה בספר השחור שכתבו איליה ארנבורג ווסילי גרוסמן היא נדיה אלגרט (נסיה אלגורט) שתיארה כיצד היא ביחד עם בנה איליה (אילושה) ניצלו בנס מבורות הירי בבאבי יאר[3][4][5][6][7][8][9].
האתר בו הושאר רכושם של הנרצחים צולם על ידי הצלם הצבאי הגרמני יוהנס הלה, והתצלומים נחשפו לאחר עשרות שנים.
במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר ונרצחו שם 15,000 יהודים נוספים שנתפסו בעיר ובסביבתה.
הנאצים רצחו בבאבי יאר רבים נוספים: צוענים, חולים מבית החולים הפסיכיאטרי ע"ש פבלוב, שבויי מלחמה סובייטיים ואזרחים רבים שנרצחו בשל סיבות טריוויאליות כהפרת סדר (כ-50 אלף בני אדם).
העלמת הראיות
באבי יאר, צילום מאויר, 26 בספטמבר 1943 - צולם על ידי הלופטוואפה
החל מיולי 1943, קיבלו חיילי האס אס הוראה להעלים את כל הראיות לרצח בבאבי יאר.
פאול בלובל הגיע לקייב כממונה על טשטוש עקבות הרצח, בתיאום עם ד"ר מקס תומאס, מפקד הסיפ"ו והאס דה באוקראינה. בלובל הקים שתי יחידות מיוחדות וכינוין בצופן 1005 (מבצע 1005). יחידה 1005A הורכבה משמונה עד עשרה אנשי אס. דה. ו-30 שוטרים גרמנים, מפקדה היה אס. אס. אוברשטורמפיהרר באומן.
על מנת להעלים את הראיות, נשרפו הגופות, עבודה שבוצעה בכפייה על ידי אסירי מחנה הריכוז סיירץ, אשר כמאה מתוכם היו יהודים. בערב 29 בספטמבר 1943, פרצו במרד 329 האסירים העובדים בשריפת הגופות שהבינו מה יעלה בסוף בגורלם. 18 מהם הצליחו להימלט בחסות הערפל ו-311 הנותרים נרצחו.
מספר הקורבנות של מחנה הריכוז סירצק נאמד ב-25,000 איש.
עבודת הטשטוש הנאצית כה הצליחה, עד שלא נשאר זכר לקברי ההמונים בבאבי יאר, ולזמן רב לא הוקמה במקום כל אנדרטה לזכר הנרצחים.
באבי יאר בזמן השלטון הסובייטי
ב-13 במרץ 1945 בצו של מועצת קומיסרי העם של אוקראינה הסובייטית ושל הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית (בולשוויקית) האוקראינית הוחלט על הקמתם של פארק ואנדרטה "במקום קבורתם של קרבנות הכובשים הנאצים בבאבי יאר". על הפרויקט הופקד האדריכל א.ו.ולאסוב. בשנת 1947 החליטו הרשויות שהאנדרטה העתידית לזכר "קרבנות הטרור הפאשיסטי בבאבי יאר" תשולב בתוכנית לשיקומה ופיתוחה של העיר קייב בשנים 1948–1950.
אולם בשנת 1948 פרצה במלוא המרץ המסע האנטישמי המאורגן על ידי סטלין בסיסמת "המאבק בקוסמופוליטיזם", מה שמנע ככל הנראה את הקמת האנדרטה. השלטונות חזרו אז לתוכנית הקמת הפארק שתוכננה לפני המלחמה.
בשנת 1961 ארעה מפולת הבוץ בקייב - אסון שנבע מהתמוטטות סכר שהוצב על גיא באבי יאר. לטענת אנטולי קוזנצוב, הסכר הוצב על הגיא כדי לטשטש את זכר הרציחות ולמנוע מחקר בנושא וכך למנוע את הנצחת זכרם של הקורבנות היהודיים[10].
על באבי יאר אין יד ואין מצבת ערוץ תלול - כדמות גולל על קבר אני אחוז אימה היום זקנתי כמו לו אני העם היהודי עצמו
המלחין דמיטרי שוסטקוביץ' הלחין את הפואמה וכלל אותה בסימפוניה ה-13 שלו, אך לנוכח לחץ השלטונות הסובייטיים נאלץ שוסטקוביץ' "לתקן" את הנוסח בהתאמה לטעמם.
הפואמה והלחן זכו להצלחה ותהודה בברית המועצות ומחוצה לה, ולחץ דעת הקהל להקמת אנדרטה בבאבי יאר גבר. בשנת 1966 נערכה תחרות בין אדריכלים ואמנים וב-1974 נסתיימה הקמת האנדרטה. האנדרטה לא ציינה כי יהודים היו בין הקורבנות שנרצחו במקום.
באבי יאר לאחר סיום השלטון הסובייטי
בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של באבי יאר.
לאחר המלחמה, בתחילת 1946 נדון פרידריך יקלן, מפקד האס אס והמשטרה של גזרת 'רוסיה-דרום', שכללה בעיקר את אוקראינה, למוות על ידי בית דין צבאי סובייטי והוצא להורג, בין השאר על חלקו בטבח באבי יאר. אחריו הועמד פאול בלובל לדין על חלקו בטבח באבי יאר ופשעים נוספים, במשפט האיינזצגרופן. הוא נדון למוות בשנת 1948 ונתלה בכלא בשנת 1951.
בשנת 1967 הועמדו 11 אנשי אס אס נוספים לדין על חלקם בטבח בבאבי יאר[12][13]. חלק מהנאשמים הורשעו ונדונו לעונשים של בין 4 ל-15 שנות מאסר[14][15].
הפגיעה באתר על ידי רוסיה
ב-1 במרץ 2022, רוסיה פוצצה מגדל טלוויזיה שהיה בסמוך לאתר במסגרת הפלישה הרוסית לאוקראינה. ההפגזה, שהרגה על פי מקורות אוקראינים חמישה בני אדם, פגעה גם באתר ההנצחה. הנהלת יד ושם גינתה את התקיפה הרוסית[16]. עם זאת, בסיור שרון בן ישי ביצע באזור, נטען כי דבר לא נפגע בפיצוץ[17].
