במלחמת העולם השנייה והשואה הפכו ליטא והמדינות הבלטיות למקומות הראשונים מחוץ לפולין הכבושה שבהם החלו הנאצים לרצוח יהודים כחלק מהפתרון הסופי. מתוך 70,000 היהודים שחיו בווילנה רק 7,000 (או 10%) שרדו את השואה.[7] מספר התושבים נכון ליוני 1941 היה 80,000 יהודים, או כמחצית מאוכלוסיית העיר.[8] לפי אנציקלופדיית השואה (אנ') מעל לשני שלישים מהם, או לפחות 50,000 יהודים, נרצחו לפני סוף 1941.[9][10]
מעשי הטבח
מעשי הטבח החלו ביולי 1941, מייד עם הגיעם של אנשי יחידת איינזצקומנדו 9 של האס אס לווילנה ב־2 ביולי 1941. רוב ההרג בוצע בפועל על ידי מחלקות מיוחדות שכללו 80 מתנדבים ליטאים. ב-9 באוגוסט 1941 הוחלפה יחידת איינזצקומנדו 9 ביחידת איינזצקומנדו 3. בספטמבר הוקם גטו וילנה. באותו החודש נרצחו במסגרת מבצע אחד 3,700 יהודים. רוב הקורבנות הופשטו לפני שנורו. מבצעי רצח המוני נוספים בוצעו במהלך הקיץ והסתיו.
עד סוף השנה נרצחו כ־50,000 עד 60,000 יהודים מווילנה. על פי אנציקלופדיית השואה נרצחו במבצעי הרצח ההמוני הללו גברים, נשים וילדים. יצחק ארד סיפק מידע המבוסס על דוחות איינזצגרופן, כרטיסי מזון והיתרי עבודה.
הקצב בו נרצחו האנשים הואט ב-1942 כאשר עבדים יהודים הופקעו בידי הוורמאכט. עם התקדמות הצבא הסובייטי ב-1943, ניסו היחידות הנאציות להסתיר את פשעיהם במסגרת מבצע 1005. שמונים אסירים ממחנה הריכוז שטוטהוף הפכו ל"לייכנקומנדו" ("יחידות הגופות"). הפועלים אולצו לחפור החוצה מהבורות גופות, לערום אותם על עצים, ולשרוף אותם. האפר נכתש, עורבב בחול ונקבר. עבודה זו נמשכה במשך מספר חודשים, והאסירים הצליחו לברוח משם דרך מנהרה שנחפרה באמצעות כפות ב-19 באפריל 1944. 11 מתוך 80 האסירים שרדו את המלחמה ועדויותיהם תרמו לחשיפת הטבח.
הקורבנות
המספר הכולל של קורבנות טבח פונאר עד סוף שנת 1944 היה בין 70,000 ל-100,000. רוב הקורבנות היו יהודים פולנים ויהודים ליטאים מהערים הפולניות והערים הליטאיות הסמוכות, והיתר היו בעיקר פולנים (כ-20 אלף) ורוסים (בערך 8,000). על פי מוניקה טומקייביץ', אשר חיברה ב-2008 ספר שעוסק בטבח פונאר, בטבח נרצחו 80,000 בני אדם, בהם כ-72,000 יהודים, כ-5,000 אסירים סובייטיים, בין 1,500 ל-2,000 פולנים, כאלף איש שתוארו כקומוניסטים או פעילים סובייטים, ו-40 צוענים.[11]
הקורבנות הפולנים כללו בעיקר אנשי אקדמיה, אנשי חינוך, כמרים וחברי תנועת ההתנגדות של ארמייה קריובה.[2][6]
טבח פונאר בתרבות
על טבח פונאר נכתב אחד משירי השואה הידועים ביותר, "פונאר" (או "שטילער, שטילער", שקט שקט). את השיר ביידיש חיבר שמריהו קצ'רגינסקי בעקבות בית בפולנית שכתב הרופא נח (לאון) וולקוביסקי, והוא הולחן על ידי בנו בן ה-12, אלכסנדר (אלק) וולקוביסקי (לימים אלכסנדר תמיר). השיר, שנכתב בגטו וילנה באביב 1943, הוא שיר ערש לילד שאביו נספה בפונאר. להלן השורות הראשונות בתרגומו העברי של אברהם שלונסקי:
שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, בְּנִי נַחְרִישָׁה!
כָּאן צוֹמְחִים קְבָרִים,
הַשּׂוֹנְאִים אוֹתָם נָטָעוּ
פֹּה מֵעֲבָרִים.
אֶל פּוֹנַאר דְּרָכִים יוֹבִילוּ,
דֶּרֶךְ אֵין לַחְזֹר,
לִבְלִי שׁוּב הָלַךְ לוֹ אַבָּא
וְעִמּוֹ הָאוֹר.
הסרט "מכיוון היער" שוחרר בשנת 2004. הסרט מתעד יומן שכתב פולני בשם סאקוביץ, שגר בסמיכות לבורות ההריגה בפונאר, ומתחקה אחר האנשים שגרים בסביבה עד היום ומספרים על העבר, הרעש, הריחות וחיי היומיום שלהם באזור הבורות.[12]
שרה נשמית, "יומן פונאר של חויטולד סוקובסקי", זמנים, 12, 1983
איתי בלומנטל, ynet, (חדשות בעולם), (היסטוריה), "נחשף אחרי 71 שנה : כך ברחו אסירים יהודים מהנאצים", - "יהודים היו אמונים על טשטוש העקבות הזוועה שביצעו הנאצים ביער פונאר בליטא", 29.6.2016
^ 123Michalski, Czesław. "Ponary — the Golgotha of Wilno" [Ponary - Golgota Wileńszczyzny] (בפולנית). Konspekt nº 5, Winter 2000–01, Academy of Pedagogy in Kraków – via Internet Archive, 24 December 2008.
^ 12Kazimierz Sakowicz, Yitzhak Arad, Ponary Diary, 1941–1943: A Bystander's Account of a Mass Murder, Yale University Press, 2005, ISBN 0-300-10853-2, Google Print.
^Niwiński, Piotr (2011). Ponary : the Place of "Human Slaughter" (בפולנית, אנגלית, and ליטאית). Warsaw: Instytut Pamięci Narodowej, Komisja Ścigania Zbrodni przeciwko Narodowi Polskiemu; Ministerstwo Spraw Zagranicznych Rzeczpospolitej Polskiej, Departament Współpracy z Polonią. pp. 25–26.