ארנון צדוק

ארנון צדוק

ארנון צדוק (שמאל) עם קונסטנטין אנטול, מתוך "סיפורים לשעת לילה מאוחרת"
לידה	13 ביוני 1949 (בן 75) רמת גן, ישראל ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	בית צבי
מספר צאצאים	3
פרופיל ב-IMDb

ארנון צדוק (נולד ב-13 ביוני 1949) הוא שחקן ובמאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה

ארנון נולד ברמת גן, למשפחה יוצאת תימן. בגיל שמונה איבד את עינו כשירה אבן ברוגטקה, והאבן שפגעה באחד ממוטות הרוגטקה חזרה ונכנסה לעינו. למרות זאת כשגדל התגייס לצה"ל, הוציא רישיון נהיגה ושירת כנהג בקריה. כשהשתחרר למד משחק בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" ולאחר מכן הצטרף לפרויקט התיאטרון של נולה צ'לטון בעיר קריית שמונה^[1].

קריירה

בתיאטרון

בתחילת הקריירה שלו שיחק בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער ותיאטרון חיפה^[2]. בין השאר שיחק בהצגות "סוף משחק בקרית גת" מאת ג'ון אוארבך (1978)^[3]. ב-1980 שיחק בהצגה "סורגים" של תיאטרון חיפה. אחד השירים מתוך ההצגה, "מאמי", בביצועו, הפך ללהיט.

בשנת 1983 שיחק במחזה של יהושע סובול “מרד הימאים”, שעלה בתיאטרון בית לסין^[4].

בקולנוע

סרטו הראשון היה "לא לשידור" (1981), בו שיחק לצד גדליה בסר. סרטו השני "אות קין" (1982) (מאת ערן פרייס), היה לסרט הבכורה של הבמאי אורי ברבש. בסרט זה גילם צדוק חולה נפש המשתחרר מבית החולים ונאלץ להתמודד עם העולם האמיתי. שיתוף הפעולה בין שניהם המשיך לאורך חמישה סרטים: "מאחורי הסורגים" (מאת ערן פרייס ובני ברבש)^[5], (1984), "החולמים" (מאת ערן פרייס) בו כיכב לצד השחקנית קלי מקגיליס (1987)^[6], "אחד משלנו" (1989), "זמן אמת" (1991) ו"מאחורי הסורגים 2" (1992).

הסרט "מאחורי הסורגים" הקנה לו את הפריצה, לאור הצלחת הסרט בישראל, ולאור היותו מועמד לפרס האוסקר האמריקני בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בסרט זה גילם ביחד עם מוחמד בכרי אסירים המתמרדים נגד הנהלת הכלא. בהמשך כיכב בעוד מספר סרטים שעסקו בבתי כלא ובסרטים העוסקים בהוויה הישראלית.

מלבד סרטיו של ברבש, כיכב צדוק בסרט "הדרך לעין חרוד" (1990) על פי ספרו של עמוס קינן, שעסק בדיסטופיה והיה בזמנו סרט ייחודי בקולנוע הישראלי, ובסרט "צעירים לנצח" (1996) בו כיכב לצד שחקנים צעירים כגון מיכל זוארץ וסער בדישי. חברותו רבת השנים עם השחקן אורי גבריאל הביאה לשיתוף פעולה ביניהם בשלושה סרטים. בנוסף, כמו שחקנים ישראלים רבים בשנות השמונים, השתתף צדוק במספר סרטים אמריקנים. בין השאר שיחק ב"נשר ברזל" (1986), סרטו של סידני ג'יי פיורי ("תיק איפקרס") הידוע, בו עשה תפקיד קטן. לעומת זאת, בסרט "לבנון לנצח" (1987), שיחק בתפקיד גדול לצד כריסטופר ווקן. בשניהם שיחק בתפקידי ערבים.

ב-1995 החל לשתף פעולה עם המפיק דורון ערן, וביים והפיק את סרטו הראשון "לילה לבן", דרמת בית כלא נוספת, אותה כתב יואב הלוי ובה כיכבו של שרון אלכסנדר ועידן אלתרמן. צדוק עצמו שיחק בתפקיד משני בסרט זה. כעבור שלוש שנים ביים את הסרט "צדק מוחלט", ובו כיכב לצד עפרה חזה שעסק בפרשת ילדי תימן החטופים. חזה ואמרגנה בצלאל אלוני סירבו להשתתף בקידום יחסי הציבור של הסרט וביטלו את הקלטת הפסקול המתוכנן, כיוון שלטענתם צדוק לא עמד בהבטחותיו אליהם וערך את הסרט בצורה מגמתית המשרתת את רצונותיו בלבד. סרטו השלישי "אינג'יל" (2001) עסק בנערים הנמצאים במוסד לנוער עבריין. בסרט שיחקו כמה שחקנים בראשית דרכם כמיקי גבע, עומר ברנע ומיכאל הנגבי לצד שחקנים ותיקים כיונתן צ'רצ'י ולימור גולדשטיין. סרט זה צולם במצלמת וידאו, ליצירת ממד אותנטי^[7]. ב-2003 שיחק בתפקיד ראשי בסרט "להיות כוכב". ב-2008 שיחק בסרטו של עמוס קולק "חסר מנוחה".

ב-2010 ביים את הסרט "ניקה"^[8]. הסרט היה מעומד לפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר, אך לא זכה^[9]. ב-2014 ביים את הסרט "כיפה אדומה".

בטלוויזיה

ב-1975 שיחק לצד אורי גבריאל בפרק "הטרנזיסטור", שהיה הפרק המשודר ביותר מהסדרה גם אנו שופטים. ב-1979 שיחק לצד עפרה ויינגרטן בדרמת הטלוויזיה "חתום לכל החיים" שכתב ערן פרייס וביים אורי ברבש. בשנת 1981 שיחק במספר פרקים של התוכנית "ארץ מולדת" ששודרה בטלוויזיה החינוכית. ב-1988 השתתף בפרק "יום המזל של דויד" בסדרה סיפורים לשעת לילה מאוחרת. כמו כן כיכב צדוק, בשנת 1991, בסדרת הטלוויזיה על פי ספרה הידוע של בתיה גור: "רצח בשבת בבוקר". צדוק גילם את דמותו הכריזמתית של פקד מיכאל אוחיון, גיבור הסדרה הפופולרית של גור. ב-1999 שיחק בסדרה הקומית "משפחת עזאני" אותה גם ביים^[10][11]. בנוסף ביים צדוק לערוץ הראשון את "חלומות מתוקים" (2003), סדרה קומית בה השתתפו רובי פורת-שובל וסבטלנה דמידוב^[12]. ב-2008 שיחק את ויקטור בסדרה על קצות האצבעות 2010 גילם עובד חברה קדישא בסדרה "עספור". בשנת 2012 השתתף בסדרת הטלוויזיה "תנוחי" בתפקיד משיח בן דוד לצידן של גילת אנקורי, חנה לסלאו, צופית גרנט ואוולין הגואל. בשנת 2020 השתתף בסדרה "קיבוצניקים" בתפקיד הרב צברי.

חיים אישיים

צדוק נשוי לאסתר ואב לשלוש בנות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנון צדוק בוויקישיתוף

• ארנון צדוק, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• ארנון צדוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ארנון צדוק, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ארנון צדוק, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• ארנון צדוק, באתר AllMovie (באנגלית)
• ארנון צדוק, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ארנון צדוק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ארנון צדוק, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• רן בוקר, ארנון צדוק: "היה לי יותר קל אם הייתי אשכנזי", באתר ynet, 13 בספטמבר 2012
• דודי פטימר, ‏ארנון צדוק מדבר על ההצלחות, על דוכן הפלאפל והחלום שלא הגשים, באתר מעריב אונליין, 9 ביוני 2019
• ארנון צדוק, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. סיני פתר, תיאטרון מהחיים - פרוייקט תיאטרוני בקרית-שמונה, דבר, 16 באוגוסט 1978
2. סיכוייו של שחקן צעיר, מעריב, 9 ביוני 1977
3. נחמן בן עמי, הצגה בעיירה, מעריב, 2 בנובמבר 1978
4. שוש אביגל, בלי שרירים ובלי עמוד שדרה, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983
5. אורי ברבש מביים סרט חדש על אסירים, דבר, 27 בדצמבר 1983
6. ילדת גן עדן, מעריב, 28 בפברואר 1988
7. אורי קליין, הערגה לגאולה, באתר הארץ, 19 ביולי 2001
8. נירית אנדרמן, ארנון צדוק סיים לצלם את סרטו החדש, באתר הארץ, 18 במרץ 2010
9. נירית אנדרמן, 31 סרטי עלילה יתמודדו על פרסי אופיר, באתר הארץ, 2 במאי 2011
10. אביבה קרול, ‏"משפחת עזאני" תוביל את עונת הסתיוחורף של רשת, באתר גלובס, 9 באוגוסט 1999
11. ניר קיפניס, ‏ברוך שלא עזאני אישה, באתר גלובס, 13 ביוני 2000
12. רותה קופפר, חלומות נדושים, באתר הארץ, 4 במאי 2003