PROFILBARU.COM

דורון ערן
	דורון ערן מאחורי המצלמות
לידה	20 ביוני 1955 (בן 69); תל אביב
סוגה מועדפת	פורטרט של החברה הישראלית
מדינה	ישראל
עיסוק	מפיק קולנוע וטלוויזיה, במאי קולנוע וסופר
צאצאים	הילה ערן
	www.doroneran.com
	פרופיל ב-IMDb

אין לבלבל ערך זה עם הערך "ערן דורון (ראש מועצה אזורית)" או "ערן דורון (שחיין)".

דורון ערן (נולד ב-20 ביוני 1955 בתל אביב) הוא מפיק, יזם, סופר, ובמאי קולנוע ישראלי.

ביוגרפיה

דורון שירת בצה"ל כקצין חבורות רחוב, והיה מהראשונים שטיפלו בנערי רפול במטרה לגייסם ולשמרם בצה"ל. לאחר שחרורו מהצבא נשלח כמדריך לקהילות יהודיות בארצות הברית, ומשחזר לישראל החל את לימודי החינוך במכללה האקדמית בית ברל. במהלך לימודיו כתב במדור הסטודנטים "דורבן" של ידיעות אחרונות, ובמקביל שימש כעוזרו הפרלמנטרי של חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, מיכה חריש, לימים שר התמ"ת, וכן כדובר הוועדה לאנרגיה של הכנסת. החיבור הראשון לקולנוע נעשה בפגישה בינו לבין הבמאי יעוד לבנון, בה הוצע לדורון לגייס מימון לסרט ולהביא להפקתו. ערן פרש מעבודתו בכנסת, ופנה להפקת הסרט "הפנימיה" (1983). הסרט צולם בכפר הנוער "הדסים" ומבוסס על סיפורי הכפר, ושיחקו בו אלון אבוטבול, סמדר קילצ'ינסקי ושמואל וילוז'ני. "הפנימיה", שהיה הסרט הראשון שהפיק דורון ערן, זכה להצלחה קופתית גדולה בישראל וגם מחוצה לה, ולמעשה סלל את דרכו של ערן בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית. לבנון וערן הקימו חברת-הפקה ויצרו עוד כמה סרטים (כולל הפקות בינלאומיות) אך לאחר-מכן נפרדו דרכיהם.

דורון ערן הוא אב לארבעה כאשר שלושת הבוגרים שבהם עוסקים בענף הקולנוע והטלוויזיה: השחקנית/מפיקה הילה ערן, עו"ד/העורך איתי בר-לבב ערן, והמפיק עמית ערן.

עשייה קולנועית

הפקה

ערן הפיק למעלה מ-50 סרטי קולנוע עלילתיים, דרמות טלוויזיוניות וסרטים דוקומנטריים, לשוק הישראלי והבינלאומי. מהסרטים הבולטים שבהפקתו ניתן למנות את "ילדי סטלין" (בימוי: נדב לויתן, 1988), אשר השתתף בפסטיבל קאן במסגרת תחרות "מבט מסוים", ובכיכובו של השחקן שמואל שילה; "השחר" על פי רומן מאת אלי ויזל (בימוי: מיקלוש יאנשו,1984) בכיכובו של פיליפ לאוטארד, הוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ברלין; הסרט "בשם האהבה" של עידית שחורי, הסרט "מנת יתר" (בימוי: שמואל אימברמן, 1993) בכיכובה של לימור גולדשטיין, שעל תפקידה בסרט זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים בבייג'ינג; הסרט "לילה לבן" (בימוי: ארנון צדוק, 1995) שזכה בפרס הקולנוע הצעיר בפסטיבל קאן; "אדמה חמה" (בימוי: סרג' אנקרי, 1983) אשר זכה בפרס המבקרים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורינו, וייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין; "סוף שבוע מטורף" (1986) והסרט "מאחורי הסורגים 2" (1992), מאת האחים ברבש, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בוולנסיה; "טהארה" (בימוי: דורון ערן, 2002) בכיכובו של ג'וליאנו מר שיצג את ישראל בפסטיבל קרלווי וארי, וזכה בפרס הסרט ופרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע העצמאי MFF, ארצות הברית ; "ניקה" (בימוי: ארנון צדוק, 2009) בכיכובם של אולג לוין וג'ניה וסרמן, ייצג את ישראל בפסטיבל מוסקבה וזכה בפרס הסרט הזר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בייג'ינג.

במרוצת השנים הפיק ערן סרטים רבים, בהשתתפות שחקנים ישראלים מהשורה הראשונה. ברשימת הסרטים המובילים: סרטיהם של האחים ברבש "דרך הנשר" (1990) בכיכובם של גידי גוב, אלי דנקר ונורית גלרון, ו"זמן אמת" (1991) בכיכובו של אסי דיין; "יהושע יהושע" (1988) בבימויו של אבי כהן, שהיה הסרט הישראלי היחיד בכיכובו של מנחה הטלוויזיה המצליח אברי גלעד, והפך במרוצת השנים לסרט פולחן; "מלך הסלים" (1988), בבימויו ובכיכובו של דובי גל; הסרט "אחד באפריל" (1989), הסרט "Torn Apart" משנת 1990, בכיכובם של ססילה פק (בתו של גרגורי פק), אדריאן פסדר, ועמוס לביא; "Mind-bender (מכופף המוחות)" (1995), קופרודוקציה ישראל-צרפת, בבימויו של קן ראסל, ומספר את סיפור חייו יוצא הדופן של המדיום הישראלי אורי גלר; "צדק מוחלט" (בימוי: ארנון צדוק, 1996) בכיכובה של הזמרת והשחקנית עופרה חזה, העוסק בין היתר בפרשת ילדי תימן החטופים; "אינג'יל" (2001), "להיות כוכב" (ארנון צדוק, 2003) בכיכובם של אלונה טל, אושרי כהן, חיים אלמקיס, וגבי עמרני, המספר את סיפורם של ילדי "בית השאנטי"; והסרט הדוקומנטרי "כל אנשי כסית" (בימוי: מאיר סויסה, 2010) שהופק עבור ערוץ 8.

משנת 2005 עד 2007 נוצרה שותפות אומנותית בין דורון ערן והבמאי הוותיק מנחם גולן. בתחילה הפיק את הסרט "ימים של אהבה" (בכיכובה של מאיה בוסיקלה), שציין את שובו של גולן לז'אנר סרטי-הבורקאס. הסרט נקטל קשות על ידי הביקורת אך זכה להצלחה קופתית גדולה בארץ ובעולם, הסרט הופץ על ידי החברה ההוליוודיות "NU IMAGE". במהלך שנת 2007 יצא לאקרנים הסרט "רק כלבים רצים חופשי" (בימוי: ארנון צדוק, 2006) על-פי תסריט של אסי דיין וארנון צדוק, ובכיכובם של אלון אבוטבול, ליאור אשכנזי, איילת זורר ונטע גרטי. שיתוף פעולה זה הניב סרט נוסף אותו הפיק ערן - "הכתובה" (בימוי: מנחם גולן, 2007) המבוסס על המחזה בשם זה מאת אפרים קישון בכיכובם של מאיר סויסה, הילה ערן ושלמה וישנסקי. הפיק את סרט הקולנוע "כיפה אדומה" על פי תסריט של ערן ב.י (בימוי: ארנון צדוק, 2013) בכיכובם של אביב אלוש ודניאל גל.ב: 2016 יצא לאקרנים סרט הקולנוע התיעודי "המבשר" על חייו של יעקב דמקני היהודי המשיחי שערן מפיק ומביים.

בימוי

בנוסף לעבודתו כמפיק, ערן ביים גם מספר סרטים, ביניהם את הסרט האפוקליפטי "הדרך לעין חרוד" (1990) בכיכובם של אלסנדרה מוסוליני, ארנון צדוק וטוני פק, המבוסס על ספרו של עמוס קינן^[1]. כמו כן ביים את הסרטים "פלאש" (1986), בכיבובם של עמוס לביא וניצה שאול; "טאהרה" (2002), שהוא הסרט העלילתי הראשון העוסק בהשחתת איבר המין הנשי בחברה המוסלמית^[2], והסרט "רגליים קרות" (2006), המבוסס על ספרו של אורי אדלמן "חתונה", ומככבים בו רון שחר, ציון ברוך והילה וידור. הפקותיו מהזמן האחרון כוללות את הסרט "גרסת הבמאי" (2010), אשר הופק בשיתוף הערוץ הראשון, ומביא את סיפור חייו של מנחם גולן, שנחשב למפיק הישראלי המצליח ביותר בהוליווד, והסרט "נמס בגשם" (2011), אותם ביים על פי תסריט מאת בת זוגו לחיים בילי בן משה בכיכובם של חן יאני, לימור גולדשטיין, עמי ויינברג ועודד לאופולד, והוא הסרט הישראלי הראשון העוסק בסיפורם של הורים לנער שהחליף את מינו. "נמס בגשם" הוכרז כסרט הפתיחה של הפסטיבל השישי הבינלאומי לקולנוע גאה בישראל ואף זכה בפרס על משחק פורץ דרך, הסרט השתתף בלמעלה מ-100 פסטיבלים בינלאומיים וזכה בעשרות פרסים. ב-2016 ביים ערן את סרט הקולנוע "סנאפשוט", בהפקתה של בילי בן משה, העוסק באלימות במשפחה בתנועה הקיבוצית, בכיכובם של שרון טל, אמנון וולף, דני גבע, סמדר קילצ'ינסקי ונירו לוי. הסרט זכה בפרס Silver Remi בפסטיבל הקולנוע העצמאי יוסטון ארצות הברית. הסרט יצא לאקרנים בבתי הקולנוע בישראל בדצמבר 2018. בדצמבר 2017 יצא לאקרנים הסרט "רוח חדשה", אותו הפיק וביים ערן, בכיכובם של אימרי ביטון, אוהד שחר, חיים זנאתי ושלום שמואלוב.

טלוויזיה

עם ההפקות הטלוויזיוניות הבולטות מאחוריהן עמד, ניתן למנות את הסיטקומים "משפחת עזאני" (2000), ששודרה בערוץ 2 בהשתתפות האחיות יונה וגלי עטרי, ו"חלומות מתוקים" (2003) ששודרה בערוץ הראשון. "עיניים ירוקות" (2013) מיני סדרה לערוץ 8.

עבודות נוספות

בשנת 2005 ייסד והפיק את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי באשדוד שהתקיים בשנים 2005–2006.

כסופר ומחבר, ובמקביל לעבודתו כקולנוען, דורון ערן הוציא לאור עיתון בשם "חדשות טובות" (1995-1996), המתמקד אך ורק בצדדים החיוביים של החברה בישראל. העיתון הודפס כמוסף למנויי "הארץ" ובהמשך למנויי "מעריב".

כמו כן יצאו לאור שני ספרים מפרי עטו: רומן בשם "מסתובב בג'לביה ועדר עזים אחריו..." (בהוצאת הד ארצי 1999), וספר אקדמי בשם "להיות מפיק: יזמות והפקה בקולנוע הישראלי" (2002).

הסרטים והשפעתם על הממסד בישראל

הסרט "מנת יתר" (1993) מבוסס על סיפור חייה של השחקנית מונה זילברשטיין, שמצאה את מותה בעקבות התמכרותה לסמים. להקרנת הבכורה של הסרט הוזמן ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין, שהכיר בחשיבותו של הסרט למאבק בסמים. מעל במת הנואמים הכריז רה"מ כי יעשה כל שביכולתו על מנת להביא את הסרט לכל נער ונערה בישראל. מספר חודשים לאחר מכן, הסרט נרכש על ידי משרד החינוך ושולב בבתי-הספר כסרט חובה, בליווי חוברת עבודה שנתית.
במהלך הפקת הסרט "תסתכל לי בעיניים" (1999) הצליח ערן לחשוף את הסדנאות הסודיות בהן משתתפים נהגים שדרסו למוות וקרובי ההרוגים, בחסות משרד התחבורה, תוך שהוא מתגבר על מכשולים רבים. חשיפת הסדנאות הביאה בסופו של דבר לשילובו של הסרט בקורסים לנהיגה מונעת, ובמוסדות ללימודי הנהיגה בישראל.
הפקת הסרט הדוקומנטרי "נשארנו בחיים" (2009) הביאה גם היא לגילוי סדנאות פרטיות ואינטימיות, בהן משתתפים הורים לילדים שתרמו את איבריהם להשתלות מצילות חיים. חשיפת עולמם של משפחות התורמים הביאה את המרכז הלאומי להשתלות איברים לפעול להקרנתו של הסרט בכל רחבי הארץ, ולרתום אותו לקידום המודעות וגיוס הסכמות לחתימה על כרטיס אדי.
הסרט "צעירים לנצח" (1996) בהשתתפות סער בדישי ומיכל זוארץ, מבוסס על סיפור אמיתי, אודות תאונת דרכים קטלנית בכביש הערבה. צעירים (חיילים בחופשה) צילמו עצמם במסרטת וידאו רגעים ספורים לפני שהתנגשו במשאית, והנציחו את רגע התאונה המחרידה. סרט הקולנוע, שהופק בשיתוף זכיינית הערוץ השני - חברת "רשת", הועבר על ידי משרד הביטחון לידי צה"ל, המקרין אותו באופן קבוע בפני חיילים, במסגרת הטירונות וקורסים מקצועיים.

הסיפורים שמאחורי הסרטים

בעקבות זכייתו של הסרט "לילה לבן" במסגרת פסטיבל קאן (1995), ערן נשלח לייצג את הסרט במדינות המזרח הרחוק. בחסות שגרירות ישראל בסינגפור, נפתחה הקרנת הבכורה במעמד בכירי הממשל ביום שישי אחה"צ. מכיוון שזהו מועד ההוצאות להורג הקבוע במדינה, היה צורך לדחות את עונש המוות של סוחר סמים מקומי בשבוע ימים.^[^{דרוש מקור]}
חומרי הגלם בשחור-לבן של הסרט "לול" (1988) היו קבורים בארכיונים של הטלוויזיה הישראלית, לאחר שתוכנית הטלוויזיה "לול" (1972) ירדה מן המסך. כאשר ניסה ערן להביא את החומרים להפקת גרסה קולנועית, הוא נתקל בקשיי מימון גדולים מאוד, היות שאף חברת הפצה ישראלית והגופים המממנים את תעשיית הקולנוע לא היו מעוניינים להשקיע בהפקה. למרות הקשיים, הסרט הפך לבסוף לאחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע הישראלי.
הסרט הדוקומנטרי "לצחוק, לחיות ולאהוב" (1997) שייצר ערן בשיתוף עם ארנון צדוק, צולם בתוך האשראם של אושו בעיר פונה, הודו. בפעם הראשונה בתולדות המקום הורשה צוות צילום ישראלי לחדור למתחם, ולחשוף את הפעילות שבו.
בסרט הדוקומנטרי "וואלה, גדול השייקספיר הזה" אשר הופק עבור זכיינית הערוץ השני - חברת "רשת", נחשפת בכלא השרון שיטה מיוחדת לגמילה מסמים. אסירי הכלא, בהם גם אסירי עולם, מתמודדים עם הסמים באמצעות מונולוגים של שייקספיר. הסרט, העוקב אחרי תהליך הגמילה המיוחד, מגיע לשיאו כשהוא מתעד את השתתפות האסירים בפסטיבל התיאטרון בעכו.

פרסים אישיים ומחוות מיוחדות

(2010) פרס מיוחד מטעם "איגוד התקשורת והעיתונות בישראל" (ע"ר), כהכרה על עבודתו והתמקדותו בקולנוע בעל נטייה חברתית, המעלה על סדר היום הציבורי את בעיות החברה בישראל^[3]
(2009) רטרוספקטיבה מטעם פסטיבל הסרטים הבינלאומי בפונה, הודו, במסגרתה הוקרנו שבעה ממבחר סרטיו של ערן
(2008) רטרוספקטיבה מטעם פסטיבל הסרטים בקולקטה, הודו, תחת הכותרת "פנינים של צלולואיד"
(2006) ערן נבחר להיות חבר בצוות השופטים של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי התחרותי בסופיה, בולגריה
(2003) ערב הוקרה לדורון ערן מטעם סינמטק תל אביב, על תרומתו לקולנוע הישראלי. עשרה מסרטיו של ערן הוקרנו במשך חודש ימים בסינמטקים שונים ברחבי הארץ
(2002) פרס הוקרה מיוחד מטעם "המועדון המסחרי והתעשייתי בישראל", עבור יזמות ויצירת קולנוע וטלוויזיה בישראל
(2002) פרס מאת ה"פורום הבינלאומי לקולנוע החדש", קולקטה הודו, עבור הצטיינות בקידום הקולנוע הישראלי בעולם

פרסים והשתתפות בפסטיבלים

(2016) "המבשר"- השתתף בפסטיבל הקולנוע בינלאומי יוסטון, ארצות הברית- זכה בפרס Silver Remi לסרט הזר.
(2016) "סנפשוט"- השתתף בפסטיבל הבינלאומי הובוקן, ארצות הברית, ובפסטיבל הקולנוע בינלאומי יוסטון, ארצות הברית- זכה בפרס Silver Remi לסרט הזר.
(2013) "כיפה אדומה"- השתתף בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי סופיה, בולגריה ופסטיבל הקולנוע הבינלאומי שנחאי
(2012) "ניקה" - השתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה, רוסיה; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסופיה, בולגריה; פסטיבל הסרטים בבייג'ינג, סין
(2011) "נמס בגשם" - פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי "IMAGE" בבריסל; השתתף בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי מונטריאול, קנדה; פרס מיוחד על משחק פורץ דרך לשחקנית הראשית חן יאני, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה ה-6 TLVFest
(2009) "רגליים קרות" - הפסטיבל האסיאתי "העין השלישית", מומבאי, הודו; פסטיבל סרטי האהבה הבינלאומי, בולגריה
(2007) "רק כלבים רצים חופשי" - פסטיבל הסרטים הבינלאומי בפונה, הודו; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסופיה, בולגריה

(2002) "טאהרה" - פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבמאי הטוב ביותר, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לקולנוע עצמאי במנצ'סטר, ורמונט, ארצות הברית; פרס מיוחד של חבר השופטים, פסטיבל הסרטים הבינלאומי יוסטון, טקסס, ארצות הברית; השתתף במספר רב של פסטיבלים ברחבי העולם, ביניהם: פסטיבל הסרטים הבינלאומי קרלובי וארי, צ'כיה; פסטיבלי הסרטים בקולקטה, דוברובניק ואטלנטה; פסטיבל Blue Sky, צפון קרוליינה, ארצות הברית; פסטיבל הסרטים היהודי, סן דייגו, ארצות הברית; פסטיבל הקולנוע ירושלים, ישראל
(1998) "הדרך לעין חרוד" "(Back to Freedom)" - פרס הוקרה מהנהלת פסטיבל Città del Vasto, איטליה
(1996) "לילה לבן" - פרס הקולנוע הצעיר, פסטיבל קאן, צרפת
(1993) "מנת יתר" - פרס השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל הסרטים בבייג'ינג, סין
(1992) "מאחורי הסורגים 2" - פרס השחקן הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים בוולנסיה, ספרד
(1992) "בשם האהבה" - פרס הסרט הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים במיניאפוליס, ארצות הברית; התחרות הרשמית במונפלייה, צרפת
(1987) "ילדי סטלין" - הוקרן במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן^[4]; פסטיבל הסרטים בוורשה; פסטיבל הסרטים בקולקטה
(1986) "פלאש" - התחרות הרשמית של פסטיבל הסרטים בוולנסיה, ספרד
(1985) "השחר L'aube" - סרטו של הבמאי ההונגרי מיקלוש יאנצ'ו, השתתף בתחרות של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, גרמניה
(1984) "אדמה חמה" - פרס השופטים לסרט הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורינו; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, גרמניה

פילמוגרפיה מלאה

סרטים עלילתיים

(2017) "רוח חדשה"- במאי ומפיק
(2016) "סנאפשוט"- במאי ומפיק (הסרט יצא לאקרנים בדצמבר 2018)
(2013) "כיפה אדומה" - מפיק
(2011) "נמס בגשם" - במאי ומפיק
(2011) "ניקה" - מפיק
(2009) "רגליים קרות" - במאי ומפיק
(2008) "הכתובה" - מפיק
(2008) "רק כלבים רצים חופשי" - מפיק
(2006) "ריקוד מסוכן" - מפיק
(2005) "ימים של אהבה" - מפיק
(2003) "טאהרה" - במאי
(2003) "להיות כוכב" - במאי
(2001) "אינג'יל" - מפיק
(1999) "תסתכל לי בעיניים" - במאי ומפיק
(1999) "אביב" - מפיק
(1998) "צדק מוחלט" - מפיק
(1998) "ילדי קניון הזהב" - מפיק
(1996) "צעירים לנצח" - מפיק

(1995) "לילה לבן" - מפיק
(1995) "(Mind-bender) מכופף המוחות: הסיפור של אורי גלר" - מפיק
(1993) "מנת יתר" - מפיק
(1993) "זרים בלילה" - מפיק
(1992) "מאחורי הסורגים 2" - מפיק
(1992) "בשם האהבה" - מפיק
(1991) "זמן אמת" - מפיק
(1990) "דרך הנשר" - מפיק
(1990) "הדרך לעין חרוד" - במאי ומפיק
(1990) "Torn Apart" - מפיק
(1989) "ד.צ. חוף אילת" - מפיק
(1989) "אחד באפריל" - מפיק
(1988) "מלך הסלים" - מפיק
(1988) "לול" - מפיק
(1987) "ילדי סטלין" - מפיק

(1986) "פלאש" - במאי ומפיק
(1986) "כל אהבותי" - מפיק
(1986) "סופשבוע מטורף" - מפיק
(1986) "The Testament" - מפיק
(1986) "יהושע יהושע" - מפיק
(1985) "L'aube" - מפיק
(1984) "חסמבה ושודדי הסוסים" - מפיק
(1983) "אדמה חמה" - מפיק
(1983) "הפנימייה" - מפיק

סרטים דוקומנטריים

(2015) "המבשר - רוח חדשה" סיפור חייו של הרועה היהודי המשיחי יעקב דמקני- במאי ומפיק
(2015) "ג'וליאנו" סיפור חייו של השחקן האקטיביסט ג'וליאנו מר- במאי ומפיק
(2014) "מיהו יהודי?" סיפורה של קהילת היהודים המשיחיים בישראל- מפיק
(2013) "עיניים ירוקות" סיפור חייה של יפה ירקוני - מפיק
(2013) "כיתת אומן" - במאי ומפיק
(2011) "האימפריה של מר ג'וזף" - מפיק
(2010) "גרסת הבמאי" - במאי ומפיק
(2010) "כל אנשי כסית" - מפיק
(2009) "נשארנו בחיים" - מפיק
(2004) "מבצע הצלה" - מפיק
(2002) "אהבה בסגול" - במאי ומפיק
(1999) "הרוח של איטליה" - מפיק
(1997) "לצחוק, לחיות ולאהוב" - במאי ומפיק
(1996) "וואלה, גדול השייקספיר הזה" - מפיק