תה מנחה (מכונה גם "תה נמוך" כיוון שמוגש על שולחן סלוני נמוך) היא ארוחה קלה הנאכלת באופן מסורתי בסביבות השעה 17:00, ועל ידי רוב הציבור בימינו בדרך-כלל בסביבות השעה 16:00. מקורה בבריטניה אם כי בכמה מקומות נוספים באימפריה הבריטית לשעבר קיימת ארוחה כזו. מסורתית מוגש תה חלש בקומקום יחד עם חלב וסוכר, מלווה בכריכים קטנים (כריכי מלפפון, ביצים, ממרחדג, שינקן וסלמון מעושן), סקונס (סוג מאפה) המוגשים עם חמאה, שמנת עשירה וריבה - סגנון המכונה Cream tea, מאפים שונים ועוגות (בין השאר עוגת בטנברג, עוגת פירות ועוגת ספוג "ויקטוריה"). בעבר תה של מנחה היה מנהג יומיומי, שלו כללים מוגדרים, אך כיום הוא נפוץ הרבה פחות מחוץ לבריטניה, בה עדיין נהוג לשתות תה בשעות אחרי־הצהריים המוקדמות, בדרך-כלל בלוויית פרוסת עוגה או שוקולד.
תה ערבית (מכונה גם "תה בשר" או "תה גבוה" כיוון שמוגש על שולחן האוכל הגבוה) היא ארוחת ערב מוקדמת, הנאכלת בין 17:00-18:00, במקום תה מנחה וארוחת הערב גם יחד. כיום ארוחה זו נדירה, ונהוג לסעוד ארוחת ערב בשעה מאוחרת יותר. תה ערבית כולל בשרים קרים, ביצים ו/או דגים, עוגות וכריכים. תה ערבית בבתי משפחות לרוב אינו ארוחה רשמית, ואם אינו מוחלף בארוחת הערב, הוא כולל כריכים, עוגיות, מאפים או פירות. בקרב חוואים וכלל אנשי מעמד העובדים היא הארוחה הנאכלת מיד עם ירידת הליל, כארוחת ערב.
אפריקה
באפריקה תה אחר הצהריים הוגש בקביעות בבתי המעמד העליון במדינות המושבות עד סוף המאה ה-20. בחלק מהמקומות המנהג עדיין קיים. ארוחה כזו מוגשת גם בבתי מלון יוקרתיים, במסעדות ובבתי קפה.
באוסטרליה ובניו זילנד המונח "תה" כארוחה מתייחס לארוחת הערב, עקב השפעה סקוטית. ארוחת Cream tea מכונה "תה דבונשייר" ומוגשת בבתי מלון ומסעדות יוקרתיים.
במהלך יום העבודה "תה" או "הפסקת תה" עשוי להיות תה הבוקר (מקביל להפסקת קפה) או אחר הצהריים. לעיתים קיים "חדר תה" לצורך כך. בעבר היה קיים הביטוי "עישון הבוקר" שהתייחס להפסקת תה עם כריך או חטיף מתוק וסיגריה. כיום המושג עדיין קיים בענפי המסחר והבנייה.
בגרמניה ארוחת אחר הצהריים מכונה "קפה", "קפה אחר צהריים" או "קפה ועוגה". מוגשים בה מאכלים מתוקים בלבד, בראש ובראשונה עוגות קרם (כמו עוגת היער השחור), אם כי מגישים גם עוגות יבשות, טארט פירות ומאפים שונים. כיום, עקב שעות העבודה הארוכות, ארוחה זו מוגשת לרוב באחר הצהריים של ימי ראשון בלבד, כשהשולחן נערך בקפידה ומוזמנים אורחים.
הנוהג לצרוך מוצרי מזון עשירים מאוד צמח על רקע תקופת ההתאוששות של גרמניה (בשנות ה-50 וה-60) כתגובה לצנע ולקיצוב של תקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה.
המשקה המועדף הוא קפה, לרוב עם שמנת, חלב מרוכז ו/או סוכר, אם כי הפופולריות של התה גברה בעשורים האחרונים. ישנם אזורים בגרמניה בהם תה היה מקובל מאז ומתמיד. החל מהמאה ה-17 הייתה לאצולה הפרוסית תרבות תה מפותחת. במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 תה היה מקובל במעמד הגבוה ובקרב הבורגנות, הוא אף כונה בשמו האנגלי, ומלבד שעת התה היו נהוגות גם מסיבות תה. יוהאן וולפגנג פון גתה היה ידוע כמארח מסיבות תה והסופרהיינריך היינה היה אוהד תה מושבע. גם שעת התה בביתו של תומאס מאן הייתה מפורסמת ואף הופק בשנות ה-50 סרט טלוויזיה תיעודי בו מאן הזמין את הצופים לתה והגיש תה למצלמה.
כיום יש המקיימים מפגשי חברה בסגנון שעת תה אנגלית.
דרום אמריקה
בחלק מדרום אמריקה נהוג לשתות תה צמחים מיוחד שנקרא ז'רבה, שהיא תערובת של חליטת צמחים אותה שותים בכוסות גדולות עשויות עץ או דלעת אליה נמזגים בכל פעם מים חמים והוא נלגם בקשית מתכת. את הז'רבה נהוג לשתות בשעות אחר הצהרים בין ארוחות הצהרים לערב. המשקה נלגם בקבוצות ונחשב לאירוע חברתי חשוב כשכל פעם אדם אחד שותה ומעביר לבא אחריו. השתייה נפוצה מאוד בארגנטינה ובאורוגוואי והדבר כולו נקרא מאטה ובדרום ברזיל המשקה נקרא שימראו. גרסה נוספת היא מאטה קר שהוא קצת שונה ונקרא טררה (terre) משקה זה נלגם בפרגוואי, בוליביה ואזורים שונים בברזיל.
הונג קונג
ארוחת שעת התה נפוצה בהונג קונג, אם כי אינה מוגשת יום-יום. הארוחה כוללת תה בחלב או לימון, קפה או משקאות קפה וחלב חמים שונים, לצדם חטיף קל כמו כריכים או קלי או אף מאכלים מורכבים יותר כמו בשר עוףמטוגן, פרנץ' טוסט, נודלס ולעיתים אף ארוחה קטנה. במסעדות מזון מהיר רבות נמכרת ארוחת תה.
"תה גבוה" בארצות הברית הוא מונח המתייחס לארוחת תה או מסיבת תה רשמית וטקסית, לרוב של נשים בהם מוגשים תה, כריכים דקים ועוגות קטנות במיטב כלי החרסינה. מנהג זה נובע מפרשנות שגויה של המונח "תה גבוה" - כ"תה רשמי".
סוג כזה של ארוחת תה מוגש במלונות יוקרתיים, בייחוד בסביבות חג המולד ועונות תיירותיות נוספות, ובבתי תה בערים הגדולות, שם היא מכונה "תה אחר הצהריים". ישנן אף מסעדות המכשירות אוֹצֵר יין לתה.
מסיבות תה נהוגות מדי פעם, לרגל מאורע מיוחד או ביקור של ידוען או אורח. מסיבות אלו הן אירוע רשמי בו הנשים לובשות שמלות אחר צהריים או חליפות והגברים חליפות עסקים. אמילי פוסט כתבה ב-1922 כי אל למשרתים להיכנס לחדר במהלך תה אחר הצהריים, אלא אם נחוץ כי יביאו מים חמים או יסירו כלים מלוכלכים, כדי לא להפריע לאופי האינטימי של המפגש והשיחה.
בסרטיםהוליוודיים מסוימים השתמשו בשעת התה כדרך להמחיש הבדלי מעמדות - נשות המעמד הגבוה הוצגו כנפגשות לשעת תה עם חברותיהן במסעדות או מגישות ארוחה כזו בבתיהן, בעוד נשות המעמד הבינוני שותות קפה במטבחיהן.
"ארוחת ארבע" בישראל הייתה בעבר ארוחה קלה של משקה חם וכריך או מאפה שנאכלה לעיתים עם ההגעה הביתה בסיום יום עבודה, בסביבות השעה 16:00 (ולכן נקראת כך). כיום רבים חוזרים לבתיהם בשעת ארוחת הערב, כך שארוחת ארבע הפכה נדירה. עדיין יש האוכלים בשעות אחר הצהריים פרי, יוגורט, חטיף או ממתק, לעיתים בליווי משקה חם. ארוחת ארבע כזו נפוצה אצל ילדים רבים, האוכלים אותה בבתיהם או במעונות יום וצהרונים בהם הם שוהים.
בשנים עברו הייתה ארוחת ארבע נוהג מקובל בקרב העולים מגרמניה, שדקדקו בכל פרט ופרט שלה - שולחן ערוך כהלכה, מפה רקומה, סרוויס משובח (רצוי מתוצרת צ'כיה) ועוגה טרייה, שהוכנה במיוחד לשעת מנחה. בניגוד לאנגלו-סקסים, שהעדיפו תה בלימון או בחלב לארוחת ארבע (או חמש - five o'clock tea) יוצאי גרמניה ואוסטריה שתו על פי רוב קפה בחלב. ארוחת ארבע ציינה את הקימה משנת צהריים ("שלאף שטונדה") המקודשת.
