אפרים לפיד

אפרים לפיד
דובר צה"ל תא"ל אפרים לפיד, 1986
דובר צה"ל תא"ל אפרים לפיד, 1986
לידה 29 בינואר 1942 (בן 82)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1963–1992 (כ־29 שנים)
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
מלחמת המפרץ
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טקס חילופי דובר צה"ל, 31.3.2023. מימין לשמאל: נציג דוברי העבר תא"ל מיל' אפרים לפיד, הדובר הנכנס תא"ל דניאל הגרי, הדובר היוצא תא"ל רן רנכו כוכב. מאחור: ראש אגף המבצעים אלוף עודד בסיוק

אפרים לפיד (נולד ב-29 בינואר 1942) הוא יושב ראש ארגון "מורשת ההגנה", איש תקשורת ישראלי וחוקר היסטוריה ציונית-יהודית. שירת כדובר צה"ל, כקצין מודיעין בכיר ביחידה 8200, וכמפקד גלי צה"ל. לאחר סיום שירותו הצבאי עמד, בין היתר, בראשות חברת "יפעת" למידע תקשורתי, וכיהן כדובר הסוכנות היהודית.

ביוגרפיה

לפיד נולד והתחנך בתל אביב. למד במגמת מזרחנות בתיכון עירוני ד'. היה יושב ראש מועצת התלמידים העירונית של תל אביב.

השכלה אקדמית

בשנת 1960 הצטרף לעתודה האקדמית והחל את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ושפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים.

לפיד הוא בעל תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה ותעודת הוראה מאוניברסיטת תל אביב.

במאי 2016 קיבל תואר דוקטור במדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן על מחקרו, בהנחיית שלמה שפירא, על קהילת המודיעין הישראלית.[1] בשנים 2001–2012 לימד במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן. כיום עוסק בהוראה באוניברסיטת בר-אילן על נושאי הביטחון הלאומי של ישראל.

שירות בצה"ל

בשנים 1963–1982 שירת, בדרגת סג"ם עד אל"ם, בחיל המודיעין בתפקידי פיקוד, מטה והדרכה ביחידה 8200, ביחידת חצב, ובמחלקת האיסוף. השתתף בפעולת כראמה כמפקד צוות האזנה.[2] בין תפקידיו האחרונים שימש מפקד "חצב" (1974–1976), מפקד יחידה 7143 (1977-1979), וראש מחלקת האיסוף (מונה ב-1979). בשנים 1982–1984 היה חניך ומדריך במכללה לביטחון לאומי. היה נציג אמ"ן בוועדת החקירה המטכ"לית בעקבות אסון צור השני.[3]

דובר צה"ל

ב-1984 מונה לדובר צה"ל והועלה לדרגת תא"ל. את תפקידו זה מילא בתקופת כהונתם של הרמטכ"לים משה לוי ודן שומרון. שני המאמצים העיקריים בתקופה זו היו הפעילות המבצעית בלבנון בהיערכות באזור הביטחון (מינואר 1985) ודברור ההתקוממות העממית בשטחים ("האינתיפאדה הראשונה"), שהחלה בדצמבר 1987 וחייבה שינויים רבים בשיטת העבודה של דוברות צה"ל.

אירועים מבצעיים מרכזיים בתקופה

  1. החלטת הממשלה מ־14 בינואר 1985 על היערכות צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, כמעט שלוש שנים אחר תחילת מלחמת שלום הגליל.[4]
  2. פברואר 1985: טנק צה"ל פגע למוות בצלם CBS בדרום לבנון, מתוך זיהוי מוטעה כי המצלמה על הכתף היא טיל מוכן לירי. מחאה בינלאומית – סגן נשיא CBS הגיע לארץ כדי למחות על האירוע.
  3. 20 באפריל 1985: טיבוע אניית מחבלים אטבירוס בלב ים – סיכול פיגוע ימי ראשון בהיקף רחב.
  4. 20 במאי 1985: "עסקת ג'יבריל" – הוחזרו 3 חיילי צה"ל שבויים (2 חיילי נח"ל, גרוף וסאלם שנחטפו עם עוד 6 נחלאים ב-1983 וחזי שי, אשר נעדר מקרב סולטן יעקוב) תמורת שחרור 1150 מחבלים. האירוע עורר ביקורת ציבורית.
  5. 1 באוקטובר 1985: מבצע דרך נץ – תקיפת מפקדת אש"ף בתוניסיה. מבצע תקיפה ארוך הטווח ביותר שפעל צה"ל.
  6. אוקטובר 1985 - מחבלים השתלטו על האנייה אקילה לאורו וזרקו לים נוסע נכה יהודי ליאון קלינגהופר. בצעד נדיר של שילוב מודיעין להסברה הופיע ראש אמ"ן, אלוף אהוד ברק, בטלוויזיה וחשף מידע מודיעיני שנקלט ביחידה 8200 להוכחת הקשר של ארגוני המחבלים לפיגוע.
  7. פברואר 1986, פיצוץ פרשת קו 300 שלושה בכירים בשב"כ מסרו ליועץ המשפטי לממשלה כי ראש הארגון הורה על בידוי ראיות נגד תא"ל יצחק מרדכי, קצין צנחנים וחי"ר ראשי. בשב"כ התחולל ארגון מחדש בעקבות הפרשה החמורה. עוד קודם הועמד מרדכי לדין משמעתי וזוכה. הוא התקדם בצבא והיה למפקד שלושת הפיקודים, יחיד בתולדות צה"ל.
  8. פברואר 1986: שני חיילי צה"ל (פינק ואלשיך) נחטפו בדרום לבנון - גופותיהם הוחזרו בשנת 1996.
  9. 16 באוקטובר 1986: הנווט רון ארד נטש מטוס בעקבות פגיעת נ"מ בדרום לבנון. הטייס ניצל והנווט רון ארד נעדר מאז ועד היום. צה"ל והמדינה ממשיכים לנסות לאתרו.
  10. 29 במרץ 1987: לאל"ם אביאם סלע נמנע קידום לתא"ל בעקבות אולטימטום אמריקני בפרשת יונתן פולארד דבר שעורר סערה בקרב הקצונה הבכירה בחיל האוויר.
  11. אוגוסט 1987: הממשלה ביטלה את פרויקט הלביא המטוס הישראלי ופרויקט מרכזי של התעשיות הביטחוניות. צה"ל, בגיבוי שר הביטחון יצחק רבין, התנגד לפרויקט והצליח לשכנע את הממשלה. קדמו להחלטה מאמץ שדלנות נרחב ביותר של צה"ל, כולל פעילות דוברותית נרחבת מול מאמץ ציבורי – תקשורתי מקיף של התעשייה האווירית בגיבוי השר משה ארנס לאשר את הפרויקט.
  12. נובמבר 1987: "ליל הגלשונים", פיגוע ראשון מסוגו על ידי מחבל שהגיע בגלשן למחנה חטיבת הנח"ל ליד קריית שמונה. בעקבות ועדת החקירה בנושא הועמד לדין הש"ג והמח"ט סיים שירותו בצה"ל. מכאן – "תסמונת הש"ג".
  13. 13 בדצמבר 1987 - התקוממות עממית האינתיפאדה הראשונה - מרי אזרחי אלים ללא נשק חם באזורי יו"ש ועזה. נמשכו עד הסכמי אוסלו 1993.
  14. 7 במרץ 1988 : "אוטובוס האימהות"– פיגוע מיקוח, השתלטות על ידי הימ"מ וחילוץ הנוסעים, ללא נוכחות תקשורתית, רק צילום שנעשה על ידי לפיד דובר צה"ל אישית.[5]
  15. 16 באפריל 1988: מבצע הצגת תכלית - סיכול ממוקד של אבו ג'יהאד בתוניס. המבצע לא פורסם, ישראל לא הודתה רשמית, אלא כעבור שנים רבות.
  16. באוקטובר 1988 נחשפו יחידת דובדבן ויחידת שמשון בפרסום מחוץ לישראל, שלא ביוזמת צה"ל. יחידות המסתערבים השתמשו, בין היתר, בלוחיות זיהוי דיפלומטיות ושילוט של רכב עיתונות. החשיפה הובילה למחאה של כתבי חוץ.

דגשים בתפקוד היחידה

  1. הוקמו נציגויות דובר צה"ל בפיקוד הדרום, אכ"א, אג"א, מפח"ש.
  2. הונהג תדרוך קבוע לכוחות צה"ל בתעסוקה מבצעית כיצד לנהוג עם תקשורת, בעיקר בשטחים – הוכנה פקודה מטעם אג"ם/מבצעים, הופק מסמך הסברה וסרטי הדרכה: הסרט "המצלמה רואה הכל" (במאי וקריין מיכאל קרפין) וסרטים נוספים על צבא ותקשורת (אחד מהם בידי דן שילון).
  3. הונהג תדרוך אישי של קציני היחידה לכל יחידה עם כניסתה לפעילות ביטחון שוטף. התדרוך תרם לשיפור ההתמודדות של החיילים עם נוכחות תקשורתית אינטנסיבית.
  4. ניתן דגש על עדכון ותדרוך של תקשורת חוץ עם מינוי ראשון של סגן דובר צה"ל בדרגת אלוף-משנה לנושא תקשורת בינלאומית (תב"ל). הראשון בתפקיד זה – אל"ם רענן גיסין.
  5. תרגיל "מסביר פנים" – לראשונה נערך תרגיל מקיף ביוזמת צה"ל לבחינת מערכת הסברה לאומית כולל סימולציה של הופעת בעלי תפקידים בתקשורת (יולי 1989).
  6. לראשונה הוקמה מסגרת הדרכה פנים-יחידתית: קורס קציני דוברות (מחזור א' 1986)
  7. הופקו פרסומים חדשים - IDF Journal - ביטאון תקופתי באנגלית על צה"ל; "נצנצ - נקודות ציון לנספח צבאי" – פרסום שבועי של דו"צ לנספחי צה"ל בעולם.
  8. הופק לראשונה ביחידת דובר צה"ל סרט דוקו-דרמה באורך מלא "שתי אצבעות מצידון" בעקבות היערכות צה"ל באזור הביטחון, שלוש שנים של נוכחות צה"ל בלבנון אחרי המלחמה ביוני 1982. הסרט הוקרן בהצלחה רבה לציבור בישראל ומחוצה לה (1986).
  9. לראשונה נקבע תג יחידה ותגית כתף "דובר צה"ל" לבעלי התפקידים המקצועיים ביחידה.

מפקד גלי צה"ל

ב-1 בספטמבר 1989 נכנס לתפקיד מפקד גלי צה"ל במקום נחמן שי. זה היה מינוי ראשון בתולדות התחנה של קצין בכיר משורות הצבא ובפרט לאחר תפקיד דובר צה"ל.

אירוע מרכזי בחיי המדינה היה מלחמת המפרץ בינואר-פברואר 1991. במהלכה נעשה מהלך תקשורתי יוצא דופן, אשר לא הופעל מאז מלחמת יום הכיפורים – איחוד שידורים של "קול ישראל" וגל"ץ במסגרת אולפן משותף עם שדרים, עורכים ומפיקים משתי התחנות. האולפן המשותף פעל ממתקני הרדיו בירושלים, אשר היו מוגנים מפגיעה במלחמת המפרץ.

סמוך לכניסתו לתפקיד של הרמטכ"ל, אהוד ברק, במאי 1991 הורה ברק להעביר את האחריות לגל"ץ לרשות השידור. לפיד הציע לרמטכ"ל לחבר את גל"ץ לטלוויזיה החינוכית ולהקים "רשות שידור חינוכית", לאחר שקיבל את הסכמת שר החינוך זבולון המר. הצעד לא יצא אל הפועל בעקבות התנגדות ציבורית ופוליטית רחבה.

יוזמתו של ברק לוותה באי-שקט בולט בתחנה. הרמטכ"ל ברק הטיל על עוזר ראש אג"ם אלוף גיורא רום למצוא דרכים להעברת גל"ץ מאחריות צה"ל, אך עבודת המטה נפסקה ללא כל שינוי במעמד התחנה.

תפקידים אזרחיים

בשנת 1992 סיים לפיד את שירותו הפעיל בצה"ל. בהמשך כיהן בשורת תפקידים במגזר הציבורי והפרטי: מנכ"ל "קבוצת יפעת" - המרכז למידע תקשורתי, הפצת מידע מהתקשורת למאות גורמים ציבוריים, עסקיים ומוניציפליים (1992–1996). יועץ תקשורת לשר החינוך, התרבות והספורט זבולון המר (1996–1997), מנכ"ל אולפן עקיבא בנתניה (1997–2000), מרכז ללימודי שפה ותרבות עברית וערבית.

בשנים 1997–2001 עמד לפיד בראש "עמותת שמ-2" בוגרי יחידה 8200, יחידת האיסוף המרכזית בחיל המודיעין.

בשנים 2000–2007 שימש לפיד דובר הסוכנות היהודית ומנהל יחידת ההסברה, ולאחר מכן מנהל "אזור ישראל", האחראי לקשרי הציבור של הסוכנות בישראל.

לפיד עוסק בהוראה, בהרצאות ובמחקר בישראל ובעולם. בשנים 2005 – 2015 היה חבר הנהלת המרכז למורשת המודיעין והעורך הראשי של מבט מל"מ.

בשנים 2008 – 2014 היה חבר הנהלת "צוות - ארגון גמלאי צה"ל", במסגרתו היה יושב ראש ועדת הסברה וקשרי ציבור והעורך הראשי של ביטאון הארגון.

ב-23 ביוני 2015 נבחר לפיד ליושב ראש עמותת בוגרי המכללה לביטחון לאומי (מב"ל) במקום אלוף (מיל') ח"כ איל בן ראובן.

לפיד הוא חבר הוועד המנהל של הארכיון הציוני המרכזי והעמותות להנצחת משה שרת ולוי אשכול.

בשנת 2020 נבחר לפיד לסגן יושב ראש הוועדה המייעצת של מכון IFIMES בליובליאנה, סלובניה.[6]

באותה שנה נתמנה גם לסגן ראש מכון אירופה באוניברסיטת בר-אילן.[7]

ב-7 בדצמבר 2022 נבחר ליושב ראש ארגון מורשת "ההגנה".

עיטורים ופרסים

  • בהיותו מנכ"ל אולפן עקיבא בנתניה זכה האולפן בניהולו בשנת 1998 בפרס אונסק"ו לסובלנות.
  • בשנת 2011 קיבל לפיד את אות "יקיר האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות" על תפקידיו בעולם התקשורת והדוברות.
  • בשנת 2018 קיבל את אות יקיר "עמותת שמ-2" על תרומתו לשימור והנחלה של מורשת היחידה.
  • בשנת 2023 קיבל את אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

בפוליטיקה

בשנת 2008 הצטרף לרשימת "כח לגמלאים" בבחירות למועצת עיריית תל אביב ואף התמודד מטעמה על מושב במועצה בבחירות שנערכו ב-11 בנובמבר 2008, אולם לא נבחר. לאחר מכן שימש כחבר הנהלת "דור - מפלגת הגמלאים החברתית החדשה", בראשותו של רפי איתן, כיושב ראש ועדת הסברה וקשרי חוץ בה וכעורך הראשי של מידעון המפלגה "דורון".

לקראת בחירות 2013 החליף את רפי איתן בראש מפלגת הגמלאים והתמודד לכנסת ה-19 בראש רשימה שנשאה את השם "דור בוני הארץ".[8]

חיים אישיים

לפיד תושב תל אביב. הוא נשוי לדרורה ואב לשלושה ילדים, בהם המתמטיקאי פרופ' ארז לפיד.

גלריה

ספרים ומאמרים

לפיד מפרסם באופן קבוע מאמרים בביטאון המרכז למורשת המודיעין - "מבט מל"מ", בעיתון ובאתר "ישראל דיפנס" ובביטאון צוות - ארגון גמלאי צה"ל - "רוח צוות".

  • Clila Magen, Ephraim Lapid, Facing peace and war: Israel’s government press office, 1948–2014, Elsevier, 2016
  • Clila Magena, Ephraim Lapid, Israel's military public diplomacy evolution: Historical and conceptual dimensions, a School of Communication, and Fellow, Center for International Communication, Department of Political Science, Bar-Ilan University, 2017.
  • Lapid Ephraim, Highlights in the development of the Defence Relations between Israel and Germany (2008) in M. Uhlmann (Hrsg.), Die Deutsch-israelischen Sicherheitsbeziehungen, Vergangenheit, Gegenwart, Zeukunft (p.68-75). Berlin: Berliner Wissenschafts-Verlag GmbH
  • Lapid Ephraim, The Israeli Intelligence Community: An Insider's View, Gefen - Jerusalem, 2020

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אפרים לפיד
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפרים לפיד

ביאורים

  1. ^ מימין לשמאל: רס"ן יגאל שפי, תא"ל אריה בנטוב, אל"מ מוטי דוראון, אל"מ טוביה פיינמן, אל"מ משה קריסטל, אל"מ אפרים לפיד, אלוף שלמה גזית.
  2. ^ מימין לשמאל: אל"מ ראובן ירדור - סגן מפקד היחידה, אלוף שלמה גזית, תא"ל אריה בנטוב - מפקד היחידה, אל"מ אפרים לפיד, מפקד מרכז הקומינט.
  3. ^ מימין לשמאל: הרמטכ"ל רב אלוף משה לוי, שר הביטחון משה ארנס, מפקד מב"ל אלוף יעקב אבן ונציג המסיימים אל"מ אפרים לפיד.
  4. ^ הפורום התכנס מעת לעת לעדכון ותיאום נושאי הסברה על הפרק. מימין לשמאל: תא"ל יצחק שני - הצנזור הראשי, איתן הבר - יועץ התקשורת לשר הביטחון, תא"ל אפרים לפיד - דובר צה"ל (המארח), אבי פזנר - יועץ התקשורת לראש הממשלה וישראל פלג - מנהל לשכת העיתונות הממשלתית.
  5. ^ מימין לשמאל: אלוף עמרם מצנע - עוזר ראש אג"מ, תא"ל אפרים לפיד, דובר צה"ל, אלוף חיים ארז - ראש אג"א.
  6. ^ מימין לשמאל אל"מ יואב דייגי - רמ"ח ביטחון שדה, דובר צה"ל - אפרים לפיד, תא"ל יצחק שני - הצנזור הראשי,
  7. ^ מימין לשמאל: תא"ל יצחק שני - הצנזור הראשי, איתן הבר - יועץ התקשורת של שר הביטחון יצחק רבין, תא"ל אפרים לפיד - דובר צה"ל, אבי פזנר - יועץ התקשורת לראש הממשלה יצחק שמיר, וישראל פלג - מנהל לשכת העיתונות הממשלתית. צילום: דובר צה"ל.
  8. ^ מימין לשמאל: אלוף יוסי פלד, תא"ל חגי רגב, תא"ל עזריאל נבו, אלוף דורון רובין, תא"ל ראובן הרשקו, תא"ל אפרים לפיד, אלוף אורי שגיא.
  9. ^ משמאל לימין: אלוף במילואים רפאל ורדי - מפקד התרגיל, הרמטכ"ל דן שומרון, תא"ל אפרים לפיד - דובר צה"ל ויאיר עמיקם - רע"נ קשר לעיתונות ביחידת דובר צה"ל.
  10. ^ מימין לשמאל: אמנון נדב - מנהל הרדיו, אריה מקל - יו"ר רשות השידור, אפרים לפיד - מפקד גלי צה"ל, סא"ל שלמה כסיף, רמ"ח טכנית גלי צה"ל.
  11. ^ מימין דן אבידן (יושב בצד), עיתונאי "דבר"; אל"מ זלמן ז'מקה גנדלר, תא"ל יהושע בר מסדה, אל"מ חגי מן, מוסתר תא"ל ישעיהו ברקת, אהרון יריב, מראיין אל"מ אפרים לפיד, לידו ערד ניר מגלי צה"ל.
  12. ^ מימין תא"ל מאיר דגן, מפקד אוגדה; משמאל הצנזור הצבאי הראשי, תא"ל יצחק שני; סא"ל רענן גיסין, רע"ן תקשורת בינלאומית, יחידת דובר צה"ל; סא"ל יהודה ויינראוב, עורך בטאון צה"ל באנגלית.
  13. ^ ליד הרמטכ"ל רס"ן מיה דרפל, מזכירת הפיקוד העליון. מימין: תא"ל יצחק שני, הצנזור הצבאי הראשי וצנזור נוסף, ראובן פדהצור (הארץ) טלי זלינגר (דבר), יאיר עמיקם (ידיעות אחרונות), אבי בניהו (על המשמר) יוסי ולטר (מעריב), שמואל טל (קול ישראל, מקליט), לא מזוהה וגיא זוהר (גלי צה"ל). בקצה השמאלי: יצחק טוניק, רע"ן קשר ועיתונות, יחידת דובר צה"ל.

הערות שוליים

  1. ^ ארגון ומשימות בקהילות מודיעין מלחמות מול מדינות, התמודדות עם טרור, היערכות לשלום : ישראל בשנים 1979-1964, בקטלוג הספריות של אוניברסיטת בר-אילן
  2. ^ יענקלה מן, ‏מבצע כראמה - "תופת" ו"אסותא", מבט מל"מ 48, מרץ 2007, עמ' 24
  3. ^ כך פעלה ועדת החקירה, דבר, 19 בדצמבר 1983
  4. ^ פאר-לי שחר וסילבן שלום, הממשלה תאשר היום את תכנית הנסיגה מלבגון בארבעה שלבים. השלב הראשון: לצודר תוך חודש וחצי, חדשות, 14 בינואר 1985
  5. ^ בן כספית, "מחבלים מנוולים הרגו אותי" ־ כתבה דייזי במכתב פרידה לילדיה, מעריב, 8 במרץ 1988
  6. ^ הוועדה המייעצת של מכון IFIMES באתר המכון.
  7. ^ NEWS, אתר The Europa Institute, ‏6.11.2020
  8. ^ רשימת המפלגה באתר ועדת הבחירות המרכזית
  9. ^ מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי, בעריכת עמוס גלבוע ואפרים לפיד


ראשי מחלקת האיסוף באגף המודיעין
חיים גאון • מרדכי אלמוג • נחמן קרני • רחביה ורדי • אלי זעירא • אברהם ארנן • מנחם דיגלי • יוסי לנגוצקי • גיורא זורע • יהושע צור • אפרים לפיד • גד אבינר • משה שחורי • אמנון סופרין • יובל חלמיש • גיא ליפקין
דוברי צה"ל
משה פרלמן • עמינדב פרי • נחמן קרני • נחמיה ברוש • שאול רמתי • דב סיני • אריה שלו • רפאל אפרת • יוסף כלב • פנחס להב • אפרים פורן • דב שיאון • יואל בן-פורת • יצחק גולן • יעקב אבן • אפרים לפיד • נחמן שי • אילן טל • עמוס גלעד • עודד בן-עמי • רון כתרי • רות ירון • מירי רגב • אבי בניהו • יואב מרדכי • מוטי אלמוז • רונן מנליס • הדי זילברמן • רן כוכב • דניאל הגרי
מפקדי גלי צה"ל
צבי ברוש (1950–1952) • בנו צור (1952–1965) • דן בוהם (1965–1967) • יצחק לבני (1967–1974) • מרדכי נאור (1974–1978) • צבי שפירא (1978–1983) • רון בן ישי (1983–1985) • נחמן שי (1985–1989) • אפרים לפיד (1989–1991) • עמוס גלבוע (1991) • משה שלונסקי (1991–1997) • זאב דרורי (1997–2000) • אבי בניהו (2001–2007) • יצחק טוניק (2007–2011) • אלי שרמייסטר (2011–2012) בפועל • ירון דקל (2012–2017) • שמעון אלקבץ (2017–2021) • גלית אלטשטיין (2021–2023) מ"מ • דני זקן (2023–הווה) מ"מ

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!