דיטייה הלחין במסורת של מוריס ראוול, קלוד דביסי ואלבר רוסל, אבל בסגנון ייחודי לו. תפוקתו הייתה קטנה יחסית, אולם איכותה ומקוריותה הקנו לו מעמד בינלאומי.
קורות חייו
נולד באנז'ה שבמערב צרפת. בנעוריו, למד הרמוניה, קונטרפונקט ופסנתר אצל ויקטור גלואה בקונסרבטוריון דואיי לפני שיצא להמשיך את לימודיו מ-1933 עד 1938 בקונסרבטוריון של פריז.
דיטייה עבד כראש הפקות מוזיקה ברדיו צרפת משנת 1943 עד 1963. הוא כיהן כפרופסור לקומפוזיציה בבית הספר הגבוה למוזיקה בפריז משנת 1961 עד 1970. הוא התמנה לסגל הקונסרבטואר של פריז בשנת 1970. בין תלמידיו המלחינים הצרפתים ז'ראר גריסי ופרנסיס באיה והמלחין הקנדי ז'אק הטי.
השפעות וסגנון
ביצירותיו של דיטייה ניכרת השפעתם של מלחיני עבר צרפתיים כמו דביסי וראוול אך גם של בלה בארטוק ואיגור סטרווינסקי. גישתו לסריאליות בעייתית יותר. הוא התייחס אומנם להתפתחויות שחלו במוזיקה העכשווית ומיזג כמה טכניקות סריאליות ביצירותיו, אך גם הוקיע את ההיבטים הקיצוניים וחסרי הסובלנות של התנועה. כמלחין עצמאי, דחה תמיד כל ניסיון לשייך אותו ל"אסכולה" זו או אחרת. יצירותיו ממזגות מסורות של מלחיני עבר עם חידושי המוזיקה שלאחר מלחמת העולם השנייה ומתרגמות אותם לצביון הייחודי של סגנונו הוא. ביצירתו אפשר להבחין גם בהדים לג'אז, ודוגמה לכך הוא המבוא לקונטרבס בסימפוניה הראשונה שלו והשימוש שהוא עושה במקצבים סינקופטיים.
כמה מסימני ההיכר של דיטייה כוללים מרקמים תזמורתיים מעודנים מאוד, מקצבים מסובכים וזורמים, העדפה לאטונאליות ומודאליות על פני טונאליות ווריאציה הפוכה, שבה הנושא איננו נחשף מיד אלא מתגלה בהדרגה ומופיע בשלמותו רק אחרי כמה חשיפות חלקיות, מגששות. המוזיקה שלו נותנת גם תחושה חזקה מאוד של מבנה וסימטריה. דבר זה ניכר בייחוד מנקודת מבט "חיצונית", כלומר, בארגון הכולל של הפרקים השונים או החלוקה המרחבית של הכלים השונים, אבל הוא מתגלה גם במוזיקה עצמה (נושאים, הרמוניות ומקצבים משקפים, משלימים או מנוגדים זה לזה).
רוב יצירותיו נושאות אופי חלומי, פיוטי במיוחד, שעושה אותן קליטות ונגישות יותר מאלה של מלחינים רבים אחרים מן התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. ניכרת בהן גם השפעת הציור והספרות, כגון עבודותיהם של וינסנט ואן גוך, שארל בודלר ומרסל פרוסט.
שאיפתו לשלמות גרמה לו להשמיד חלק ניכר מיצירותיו, משום שלא ענו על דרישותיו ליושרה אמנותית. אלה שהוציא לאור עברו במקרים רבים שינויים והתאמות גם לאחר פרסומן.
בגיל 90 החל דיטייה לחבר מחזור שירים בשם Le temps L'horloge למען זמרת הסופרן האמריקאיתרנה פלמינג.[1] היצירה מורכבת מארבעה קטעים ואינטרלוד אינסטרומנטלי על שתי פואמות מאת ז'אן טרדייה, אחת מאת רובר דנו ואחת מאת שארל בודלר. שלושת השירים הראשונים בוצעו לראשונה בפסטיבל סאיטו קינן מאטסומוטו ביפן בספטמבר 2007. ביצוע הבכורה האמריקאי של הגרסה החלקית הזאת התקיים בנובמבר 2007 עם התזמורת הסימפונית של בוסטון. היצירה בשלמותה הוצגה לראשונה בפומבי ב-7 במאי 2009 בתיאטרון שאנז אליזה בפריז, שם התקבלה בתשואות וזכתה להדרן מיידי.
^"Nor is the cycle meant as a swan song—the composer has expressed interest in returning to the string quartet genre" (May 2007).
^"... je voudrais combler les lacunes de mon œuvre ; ce que je n’ai pas fait ou trop peu. Par exemple, j’ai peu d’oeuvres de musique de chambre" (Costantino 2006).
.jpg)
.svg){kind=logo}
