שלב ראשון, בימים 6–10 באוקטובר: בחזית הדרום - מתקפה כוללת של הצבא המצרי על קו בר-לב ונקודות אסטרטגיות בחצי האי סיני. לאחר כיבוש קו בר-לב על ידי המצרים, יצא צה"ל למתקפת נגד שנכשלה. בחזית הצפון - מתקפה כללית של הצבא הסורי על רמת הגולן שבה נכבשו שטחים נרחבים בגולן ונכבש מוצב החרמון. צה"ל עסק בבלימת האויב.
שלב שני, בימים 11–14 באוקטובר: בחזית הדרום - התארגנות מחודשת של הכוחות הלוחמים וניסיון מתקפה מצרי שנבלם על ידי צה"ל. בחזית הצפון - הבקעת קווי הסורים על ידי צה"ל והתחלת התקדמותו לכיוון דמשק.
שלב שלישי, בימים 15–24 באוקטובר: בחזית הדרום - לאחר קרבות עזים באזור החווה הסינית, צלח צה"ל את תעלת סואץ, כבש שטח נרחב ממערב לתעלת סואץ, וכיתר את הארמייה השלישית. בחזית הצפון - כוחות צה"ל ייצבו קו חדש בשטח סוריה, וכבשו את מוצב החרמון.
להלן פירוט האירועים במהלך ימי הלחימה בכל אחת מהחזיתות: חזית הדרום (מצרים), חזית הצפון (סוריה) והחזית המדינית והבינלאומית.
חזית הדרום
הערכות צה"ל וצבא מצרים בפתיחת מלחמת יום הכיפוריםהנפת דגל מצרים במוצב קו בר לב
6 באוקטובר, יום הכיפורים, יום שבת
קרוב לשעה 14:00, פתחו כוחות מצריים וסוריים בהתקפה מתואמת מראש על כוחות צה"ל בסיני וברמת הגולן.
בדרום, פתחו המצרים בהרעשה ארטילרית כבדה לאורך כל תעלת סואץ שבחסותה מתבצעת צליחות של יחידות קומנדו מצרי ראשונות את תעלת סואץ.
5 דיוויזיות חי"ר מצריות צלחו את תעלת סואץ באמצעות סירות גומי, ונאחזו לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ. הצולחים פרצו את סוללת העפר שבגדה הישראלית של התעלה, ולא נתקלו בהתנגדות ממשית.
מול המצרים ניצבה אוגדת סיני (אוגדה 252), בפיקודו של האלוף אלברט מנדלר. חטיבה 14, בפיקודו של אל"ם (לימים אלוף) אמנון רשף, הייתה מוצבת בקו הקדמי של תעלת סואץ - קו בר-לב - מאזור האי "אל בלח" ועד "רס מעלב" בדרום, בגזרה שאורכה כ-200 ק"מ. המצרים הקימו גשרים על התעלה, והעבירו במשך הלילה לסיני כוחות שריון של הארמייה השנייה, שפעלה בגזרה הצפונית. הם הפעילו כוחות קומנדו בסיני ובמפרץ שלמה. כוחות הרגלים והשריון הישראליים הופעלו על ידי מפקדיהם בצורה בלתי מתואמת, תוך שכוחות נשלחים מול כוחות עדיפים, ונפגעים שוב ושוב על ידי טילי נ"ט מסוג סאגר ומארבים של קומנדו מצרי.
חיל האוויר המצרימבצע מתקפה רחבת היקף על שדות התעופה הישראלים בסיני, בסיסי פיקוד, סוללות טילי הוק ומטרות איכות נוספות. ההתקפות פוגעות בחלק מהיעדים ובהם שדה התעופה רפידים שהושבת, סוללת טילי הוק שהושמדה ועוד. חיל האוויר הישראלי מזניק בתגובה מטוסי ירוט רבים להגנת שמי המדינה אך בדרך כלל לא נוצרו מפגשים אוויריים. בקרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים נלחמו שני מטוסי F-4 פנטום ב-28 מיגים מצריים והפילו שבעה מהם.
חיל האוויר הישראלי ביצע בנוסף גיחות תקיפה לאורך קו תעלת סואץ בניסיון לסייע לכוחות הקרקע ולפגוע במאמץ הצליחה המצרי, וספג אבדות כתוצאה מירי כבד של נ"מ ושל טילי קרקע-אוויר.
כוחות שריון של הארמייה השלישית, שפעלה בגזרה הדרומית, עברו לסיני. בסך הכול עברו לסיני כמאה אלף חיילים מצרים וכ-400 טנקים. בתום היום היו למצרים 13 גשרים על תעלת סואץ. כוחות הרגלים המצריים בסיני עסקו בכיתור המעוזים, בהתחפרות ובמיקוש.
כוחות חי"ר מצריים המצוידים בטילי נ"ט מסוג סאגר גרמו אבדות כבדות לשריון הישראלי, שלא היה ערוך ללחימה מסוג זה. הכוחות הסדירים של צה"ל, שעסקו לבדם בבלימת האויב, איבדו עד סוף יום זה כשני שלישים מכוחם.
חיל האוויר הישראלי תקף את הגשרים המצריים על תעלת סואץ, תוך שיכולתו מוגבלת על ידי מערך טילי קרקע-אוויר שקידמו המצרים לחזית התעלה עם סיום מלחמת ההתשה. המאמץ הרב שנאלץ חיל האוויר להשקיע בסיוע לכוחות הקרקע בצפון ובדרום מנע ממנו להפעיל את תורת הלחימה שפיתח לחיסול מערכי הטילים.
אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף אברהם אדן (אוגדה 162) הגיעה לגזרה הצפונית, ואוגדת מילואים בפיקודו של האלוף אריאל שרון (אוגדה 143) הגיעה לגזרה המרכזית. אוגדת סיני התמקדה בגזרה הדרומית.
חיל האוויר הישראלי תקף שדות תעופה במצרים, והחל בתקיפת מערך הנ"מ המצרי במבצע תגר אך הפסיקו עוד בתחילתו עקב הצורך הדחוף בסיוע בחזית הסורית.
ניתנה על ידי צה"ל הוראת פינוי למעוזי קו בר-לב והנחיה לנסות לחמוק מזרחה. אך המעוזים כבר היו מוקפים בכוחות מצריים שהיקשו על ביצוע ההוראה. עובדה זו לא הייתה ברורה לגמרי לפיקוד הדרום ולמפקדים הבכירים, ועל כן הושקע מאמץ רב בניסיונות לסייע למעוזים. כך נקראה חטיבת שריון 14 הסדירה לסייע למעוזים, דבר שעלה בקורבנות רבים. רוב הטנקים וכלי הרכב האחרים של החטיבה נפגעו על ידי טילי סאגר. שני מעוזים נכנעו.
המצרים נפרסו ונאחזו בעמדות לאורך הגדה המזרחית של התעלה, ברצועה שרוחבה 3–4 ק"מ, ולא ניסו להמשיך ולהתקדם מזרחה.
בפגישה שהתקיימה בחמ"ל פיקוד הדרום באום חשיבה, אישר הרמטכ"ל, דוד אלעזר, את תוכניות מתקפת הנגד שנועדה ליום המחר, ואמר למפקדי האוגדות: "אני מבקש שתזכרו ששתי האוגדות שלכם הן כל מה שיש בין המצרים לבין תל אביב".
8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'
מעוז ישראלי שלישי נכנע בסיני.
המצרים המשיכו להעביר כוחות לגדה המזרחית על-גבי הגשרים שהוקמו לאורך תעלת סואץ.
צה"ל יצא למתקפת נגד: אוגדת אדן נכנסה לקרב עם הארמייה השנייה ונהדפה. שמואל גונן, אלוף פיקוד הדרום, שלא ידע על כישלון זה, שלח את אוגדת שרון דרומה למתקפה על הארמייה השלישית, ונאלץ להחזירה עם גבור הלחץ המצרי. בעקבות כישלון המתקפה הרחיבו המצרים את אחיזתם והגיעו במקומות מסוימים לציר החת"ם המצוי 8–10 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ. כישלון מתקפת הנגד והוויכוח מי נושא באחריות לכך היה תחילתו של ויכוח באמצעי התקשורת הישראלית בין המפקדים הבכירים בחזית הדרום שזכה לכינוי "מלחמת הגנרלים".
"נשבור להם את העצמות", מבטיח הרמטכ"ל הישראלי במסיבת עיתונאים בתל אביב.
לנוכח כישלון מתקפת הנגד הישראלית והמצב הקשה בחזית הסורית, מחליט הרמטכ"ל על ריכוז מאמץ ברמת הגולן. הרמטכ"ל מורה על הפסקת היוזמה ההתקפית בחזית סיני ועל שיפור עמדות לאחור אל ציר החת"ם ומגננה מתוך עמדות כדי להתמודד עם יתרון הכמותי הגדול של המצרים בטנקים[1]. למרות החלטה זו, תוקפים כוחות אוגדה 143 את מתחמי "חמוטל" ו"מכשיר" בסיני והתקפתם נהדפת על ידי המצרים.
שני מעוזים ישראלים נוספים נכנעו. הסתיים פינויים של אחד-עשר מעוזים.
אזור דרום סיני ("מרחב שלמה") הופרד מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. המצרים שניסו להתקדם דרומה נעצרו מדרום לעיון מוסה.
צה"ל נערך לבלימה ב"ציר החת"ם", כעשרה ק"מ ממזרח לתעלה.
רא"ל חיים בר-לב התמנה למפקד חזית הדרום, בעקבות תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן, בימי הלחימה הראשונים. על האלוף גונן אמרה "ועדת אגרנט": "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו".
המלחמה בגזרה הצפונית בסיני
11 באוקטובר, ט"ו בתשרי, יום ה'
התחיל השלב השני ללחימה בחזית הדרום, שלב שבו עסק צה"ל במגננה למניעת התקדמות המצרים, ובהיערכות לשלב הבא, שלב התקיפה.
מבצע פונטיאק - בו הובילו מסוקי יסעור כוח בן 22 לוחמים בפיקוד סא"ל עמוס ירון, ובהם תותחנים מצוידים בשני תותחי M-102 ואנשי מילואים מסיירת מטכ"ל שאבטחו את התותחנים, לג'בל עתקה במצרים. כוח זה טיווח וירה 90 פגזים על מפקדות הארמייה השלישית וצומת חיוני באזור הק"מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ והסב להם נזקים ואבדות בטרם התפנה ללא נפגעים[2].
12 באוקטובר, ט"ז בתשרי, יום ו'
המצרים העבירו מזרחה כוחות שריון ונ"מ כהיערכות למתקפה כללית של הארמייה השנייה והארמייה השלישית.
האלוף אלברט מנדלר, מפקד אוגדת סיני (252), נהרג מפגיעה ישירה בנגמ"ש הפיקוד שלו שנע על ציר הגידי, ככל הנראה עקב כך שברשות המצרים היו מפות הקוד "סיריוס". את הפיקוד על האוגדה קיבל האלוף קלמן מגן.
סיירת מטכ"ל מבצעת את מבצע "זנבר". הסיירת, בפיקוד גיורא זורע, מוטסת בעזרת שלושה מסוקי יסעור מרפידים לעומק כביש סואץ-קהיר עם ג'יפים שעליהם תול"רים ופוגעים בשדה תעופה כותמיה.[2].
מטוסי הוקר הנטר תוקפים יחידת ארטילריה הכפופה לאוגדת שרון משמידים מצבור תחמושת של תותחי 175 מ"מ ופוגעים ב-48 חיילים ישראלים. מספר מטוסי האנטר מופלים.
14 באוקטובר, י"ח בתשרי, יום א'
המצרים פתחו במתקפה לאורך החזית, במגמה להבקיע לעומק סיני. הכוחות המצריים פרצו בחמישה מקומות, הדרומי בהם בוואדי מבעוק. כוחות קרקעיים של צה"ל, בסיוע נרחב של חיל האוויר, בלמו מתקפה זו. המצרים איבדו במהלך זה כ-200 טנקים, לעומת 20 טנקים שאבדו לצה"ל. תבוסה זו של המצרים שכנעה את הממשלה לאפשר לצה"ל לצלוח את התעלה ולפתוח במתקפה בצידה המערבי של התעלה. על שלב זה בלחימה אמר חיים בר-לב, "המצרים חזרו לעצמם ואנחנו חזרנו לעצמנו".
התחיל השלב השלישי ללחימה בחזית הדרום, שלב שבו עבר צה"ל למתקפה שבסופה צלח את תעלת סואץ והשתלט על שטחים שממערב לתעלה.
עם ערב התחיל מבצע אבירי לב של צה"ל לצליחת תעלת סואץ. משימת הצליחה הוטלה על אוגדת שרון וכוחות ההנדסה של פיקוד הדרום.
בלילה שבין ה-15 ל-16 בחודש צלחו כוחות צנחנים בסירות גומי בפיקודו של המח"ט דני מט את התעלה באזור התפר שבין הארמייה השנייה לשלישית, מצפון לאגם המר, ותפסו ראש גשר ממערב לתעלה.
לקראת ערב נודע למצרים דבר צליחת התעלה על ידי צה"ל, והחלו להפנות כוחות לראש הגשר לבלימתה. כוחות מאוגדת מגן ומאוגדת סיני השמידו חטיבה מצרית שנעה לאורך האגם המר.
חיל האוויר המצרי מבצע מאמץ מרוכז לתקיפת ראש הגשר הישראלי. מופעלים 20 מטוסי תקיפה ומסוקי מי-8 שמטילים חביות נפל"ם. בקרבות אוויר מופלים 14 מטוסים ושבעה מסוקים.
החלה ההתקדמות מראש הגשר. אוגדת שרון התקדמה צפונה בשתי גדות התעלה, ועד ה-22 בחודש הגיעה למבואות אסמאעיליה. אוגדת אדן התקדמה דרומה, ובעקבותיה, ממערב לה, התקדמה אוגדת סיני לכיוון העיר סואץ ונמל עדביה.
השריון הישראלי התחיל לכתר את הארמייה המצרית השלישית, שהתמקמה והתחפרה ממזרח לתעלת סואץ בימי המלחמה הראשונים.
21 באוקטובר, כ"ה בתשרי, יום א'
צה"ל הרחיב את ראשי הגשר במערב התעלה וחדר כ-15 ק"מ בעומק מצרים.
אוגדת אדן ניסתה לכבוש את העיר סואץ, אך נתקלה בהתנגדות עזה וספגה אבדות כבדות.
הפסקת אש בחזית הדרום. צה"ל התבסס באדמת מצרים ("אפריקה", בלשון החיילים), וכוחותיו היו מרוחקים 100 ק"מ בלבד מקהיר. הארמייה השלישית כותרה, וחייליה היו נתונים בסכנת גוויעה בצמא וברעב.
מוצב החרמון הישראלי, ששימש מוצב תצפית חשוב של המודיעין וחיל האוויר, נפל בשעה 16:00 בידי כוח צנחנים וקומנדו סורי, שהוטס למקום במסוקים. הסורים השתלטו רק על המפלס העליון של המוצב ופיזרו עשן בעזרת מכונת עשן באולם המרכזי. בשאר המוצב עדיין נמצאו חיילים. בשעה 21:00 הצליח לצאת מהמוצב כח של 17 חיילים, בהם מפקד המוצב, ועשרה מהם הגיעו בשלום לאזור בשליטת צה"ל. ב-12 באוקטובר חדרו הסורים אל חדרי המוצב הפנימיים ותפסו את כל מי שהסתתר שם.
בהגנה על רמת הגולן עסקה אוגדה 36 - אוגדה סדירה בפיקודו של תא"ל רפאל איתן. עם תחילת הלחימה הגזרה התחלקה בין חטיבה 7 בצפון וחטיבה 188 בדרום. עקב ההנחה שעיקר המאמץ הסורי יתרכז בצפון[דרוש מקור] רוכזו שם שלושה גדודי שריון ובדרום שני גדודים.
בצפון הגולן לא הצליחו הסורים להבקיע את קווי ההגנה של צה"ל. בדרום הצליחו הסורים להבקיע את המערך הישראלי - היישובים בדרום הגולן פונו מיושביהם. ניתנה הוראה לפנות ארבעה מוצבים. שלושה פונו והרביעי כותר על ידי כחות סוריים.
אל אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, הצטרף מפקד חיל האוויר לשעבר, מרדכי הוד, שתיפקד כמפקד הסיוע האווירי בפיקוד הצפון.
קרבות שריון כבדים ברמת הגולן - באחמדיה ובקוניטרה וצומת רפיד.
הפגזות במלחמת יום הכיפורים
7 באוקטובר, י"א בתשרי, יום א'
בקרב לטקיה תקף חיל הים הישראלי את הצי הסורי וטיבע חמש ספינות סוריות.
חיל השריון הישראלי יחד עם חיל האוויר הישראלי, עיכבו את התקדמות הסורים בגזרה הצפונית של רמת הגולן. הסורים פרצו אל עבר חושניה במרכז רמת הגולן.
כוח סורי (חטיבה משוריינת, חוד דיוויזיית החי"ר 9) נע מכודנה (שם הבקיעו הסורים את מערך ההגנה הישראלי) מערבה ופונה צפונה מתוך כוונה לאגף את חטיבה 7 באזור קוניטרה. "כוח טייגר", כוח של חטיבה 7 בגודל פלוגה מוקטנת (7 טנקים) בפיקודו של סרן מאיר זמיר, חיכה במארב והצליח לפגוע בכ- 60 כלים סוריים. החטיבה הסורית נבלמה והכוח הסורי נסוג.
חיל האוויר הישראלי נכשל בתקיפת מערך טילי הנ"מ הסורי במבצע דוגמן.
חטיבה 188 ("ברק"), בפיקודו של אל"ם יצחק בן-שהם, שנשאה בעול הבלימה העיקרי בדרום הגולן, איבדה חלק ניכר מכוחה. חטיבה 7, בפיקודו של אל"ם אביגדור בן-גל, שנשאה בעול הבלימה העיקרי בצפון הגולן, שילמה אף היא מחיר כבד. לכוחות השריון הסוריים נגרמו אבדות כבדות ביותר.
כוחות מילואים החלו להגיע לרמת הגולן. המלחמה נערכה בשתי גזרות: הצפונית באחריות אוגדת איתן, והדרומית באחריות אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף דן לנר.
דיוויזיית השריון הראשונה הסורית התקדמה מחושניה צפונה במקביל ל"כביש הנפט" עד נפח. מפקדת אוגדת איתן נאלצה לנטוש את מחנה נפח. בנפח התפתח קרב בין קבוצת טנקים ("כח צביקה", חלקים מחטיבת המילואים 179 וכן חלקים מחטיבה 188) בפיקוד מח"ט 188 יצחק בן-שהם לבין הכוחות הסורים, בהמשך הצטרפו אליהם כוחות מחטיבה 679 של אורי אור. במהלך הקרב נהרג בן-שהם.
בדרום התקדמו הסורים אל מעברי הירדן, והגיעו עד קצביה ומושב נוב, מרחק 7 ק"מ מהכנרת.
במאמץ רב, ובסיוע מסיבי של חיל האוויר הישראלי, הצליחו הכוחות הישראליים, עד הערב, לבלום את התקדמות הסורים.
אוגדה נוספת, בפיקודו של תא"ל משה פלד, שהייתה עתודה מטכ"לית, הופנתה לחזית הצפון, בהתאם להערכה שמצב צה"ל שם קשה יותר.
בשעות הערב מגיע רב-אלוף בר-לב למוצב הפיקוד כדי לעזור להכין את התוכנית למתקפת הנגד למחרת בבוקר.
ניסיון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים.
8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'
ברמת הגולן עבר צה"ל למתקפת נגד. אוגדת פלד תקפה מדרום, אוגדת לנר תקפה במרכז, ובצפון נמשכה הבלימה.
כוח מסיירת מטכ"ל, בפיקוד יוני נתניהו, אשר שימש כפלוגת סיור מובחרת באוגדה 36, שהייתה בפיקודו של רפול, הוקפץ למחנה נפח בעקבות הודעה על חדירת מסוקים המנחיתים לוחמי קומנדו סורים בקרבת הבסיס. במהלך הקרב בין סיירת מטכ"ל לבין הקומנדו הסורי נהרגו כארבעים לוחמים סורים ושני לוחמים מכוח הסיירת[3].
10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'
חיל האוויר הישראלי תקף שדות תעופה בסוריה. בין היתר מופצץ שדה התעופה חלב ומאלץ מטוסי תובלה סובייטיים שנשלחו כחלק מהרכבת האווירית לשוב על עקבותיהם.
חיל האוויר תקף את תחנות הכוח הגדולות "קאנטינה" ו"אוקלהומה" צפונית לדמשק ואת תחנת הכוח של חומס שסיפקו כשלושת רבעי מתצרוכת החשמל בסוריה ומביא לשיבושים קשים במשק החשמל שנמשכו מספר חודשים לאחר המלחמה.
כוחות צה"ל הצליחו להסיג את הכוחות הסוריים מעבר לקו הסגול. הסורים נהדפים מכל השטחים שכבשו בתחילת המלחמה, למעט מוצב החרמון, לאחר שאיבדו כ-900 טנקים.
לפנות בוקר, כוח של סיירת צנחנים, בפיקוד שאול מופז, ביצע את מבצע כותונת פשיטה לעומק סוריה, סמוך למשולש הגבולות עם ירדן ועיראק והפצצת גשר שעליו נעו כוחות משלוח מעיראק לחזית הסורית[4].
אוגדת איתן ואוגדת לנר המשיכו בדרכן לעבר דמשק.
בין השעות 06:00 ועד 09:10 חיל האוויר הסורי מבצע למעלה ממאה גיחות תקיפה של הכוח הישראלי במובלעת במאמץ מרוכז. התקיפות מצליחות להאט את התקדמות הכיבוש של אוגדה 36 ואוגדה 210 הישראליות. בקרבות אוויר ובאש נ"מ מופלים תשעה מטוסים סוריים.
מטוס מיראז' 5 של חיל האוויר הישראלי טס מעל רמת הגולןירי חיל התותחנים של צה"ל ברמת הגולן
13 באוקטובר, י"ז בתשרי, יום שבת
כוח של סיירת צנחנים, בפיקוד שאול מופז, יוצא למבצע דוידקה פשיטה לעומק סוריה, למבצע הריסת גשר באזור קטייפה בעומק של כ-350 קילומטר מגבול ישראל במטרה לשבש את תנועת אמצעי לחימה שנעה עליו בציר חומס-דמשק. זאת בעקבות הצלחת מבצע כותונת הדומה שנערך בלילה הקודם. המבצע לא מצליח והכוחות מפונים תחת אש אך ללא נפגעים.
חיל האוויר הסורי ממשיך במאמץ המרוכז לבלימת הכוח הישראלי במובלעת שהחל ביום ה-12 באוקטובר ומבצע מעל מאה גיחות. בחלק מהגיחות מותקפים בטעות כוחות סוריים ועיראקיים. בקרבות אוויר מופלים 11 מטוסים סוריים.
אוגדת לנר טמנה מארב לכוח העיראקי והכתה אותו בעוצמה רבה.
ראש הממשלה, גולדה מאיר, מודיעה לאומה על פרוץ המלחמה. דבריה באו לחזק את רוח העם, אך מרחקם מהאמת התברר במהרה. בין השאר אמרה: "צה"ל נלחם והודף את ההתקפה. לאויב נגרמו אבדות רציניות... אנו לא הופתענו. שירותי המודיעין ידעו כי צבאות מצרים וסוריה נערכים להתקפה משולבת".
8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'
שר הביטחון, משה דיין, מתחיל לדבר, בפורום "ועדת העורכים" ובפורומים נוספים, על "חורבן הבית השלישי". ראש הממשלה, גולדה מאיר, מונעת ממנו לשאת דברים לאומה ברוח זו.
9 באוקטובר, י"ג בתשרי, יום ג'
10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'
המעצמות הגדולות הציעו הפסקת אש, אך כל המדינות הלוחמות דחו הצעה זו.
לנוכח האבדות הכבדות של צה"ל, כפי שדווחו על ידי הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ועל ידי מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, מודיעה ישראל למזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, על הסכמתה להפסקת אש. נשיא מצרים, סאדאת, דחה הצעה זו.
מטוס "גלקסי" אמריקני ראשון נוחת בלוד, ובו אמצעי לחימה לישראל. הרכבת האווירית פעלה במשך כחודש, והובילה מדי יום כאלף טון של אמצעי לחימה.
16 באוקטובר, כ' בתשרי, יום ג'
ראש ממשלת ברית המועצות, אלכסיי קוסיגין, מגיע למצרים, כדי לשדל את סאדאת להסכים להפסקת אש.
19 באוקטובר, כ"ג בתשרי, יום ו'
בעקבות התקדמות צה"ל מעבר לתעלה מחליטה ברית המועצות למנוע תבוסה מצרית. מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, הוזמן למוסקבה, ושם הוסכם, לאחר שני ימי משא-ומתן, לכפות הפסקת אש. במקביל הטילה ההנהגה הסובייטית על הצבא האדום הוראה לתקוף את ישראל במידה ולא תיעתר. הצבא האדום מכין נתיבי טיסה למפציצים אשר היו אמורים להמריא מאוקראינה.
.jpg)
