אוֹרֵגָנוֹ (שם מדעי: Origanum vulgare), או בשמו העברי אֲזוֹבִית פְּשוּטָה הוא שיח רב-שנתי ממשפחת השפתניים. עלי האורגנו משמשים לתיבול ונפוצים מאוד במטבח הים-תיכוני בכלל והאיטלקי בפרט.
כמה זני אורגנו נפוצים באזור הים התיכון, וכולם מוגדרים כתבלין. צמח זה מושפע מאוד מתנאי אקלים, והקרקע בה הוא גדל. שלושה זנים עיקריים הנמצאים בשימוש נפוצים באירופה, בעיקר ביוון, בטורקיה, באיטליה ובחצי-האי הבלקני ובמערב אסיה.
מקור השם
מקור השם origanum בשפה היוונית. orus=הר ו-ganus=שמחה, היינו: "שמחת ההר". ככל הנראה, היה השיח נפוץ על ההרים והגבעות. כבר בקרב היוונים והרומאים, זכה האורגנו למקום של כבוד כצמח מרפא מוביל (המילה vulgaris משמעה: נפוץ, עממי). היוונים נהגו לעטר את ראשי הזוגות הנישאים בענפי אורגנו כנגד עין הרע ולמזל טוב.
בימי הביניים ייחסו לצמח סגולות נוספות והשתמשו בו להגנה מפני כישוף.
אורגנו כתבלין
עוד בתקופה העתיקה, ביוון וברומא השתמשו באורגנו לתיבול מאכלים שונים. טעם האורגנו ארומטי, חם וקצת מריר. האורגנו משתנה בעוצמתו: איכות טובה היא חזקה ומרדימה את הלשון, אך אורגנו שהסתגל לאקלים קר יותר הוא בעל טעם מתון יותר.
ביחד עם ריחן (בזיליקום), האורגנו הוא מאפיין בולט של המטבח האיטלקי, בו הוא נחשב להכרחי, בכל הקשור לרוטבי עגבניות, ירקות מטוגנים ובשר על הגריל.
אורגנו יכול להתווסף לכבישת זיתים וצלפים, ובשונה מרוב צמחי התיבול האיטלקיים, מתאים גם למאכלים חריפים, הנפוצים בדרום איטליה.
במטבח הצרפתי משמש האורגנו אחד המרכיבים בתערובת התבלינים הרב דה פרובאנס, ויש לו חשיבות גם במטבח הספרדי והיווני.
מאכלים שכיחים עם אורגנו
המנה המזוהה ביותר עם אורגנו היא הפיצה, הפופולרית בדרום איטליה כבר מאות שנים. בעבר השתמשו בבזיליקום וכיום משתמשים באורגנו. בנוסף הוא נפוץ ביותר ברוטבי פסטות שונים.
האורגנו המקסיקני בעל טעם חזק במיוחד, פופולרי במקסיקו ובדרום ארצות הברית. משתמשים בו לתיבול מאכלי צ'ילי ומנות מקסיקניות אחרות. לשימוש זה הוא מעורב עם סוגים שונים של פלפלי צ'ילי, פפריקה, כמון, שום מיובש ובצל.
אורגנו כצמח מרפא
בימי קדם נעשה בצמח שימוש נרחב לריפוי פצעים וחבלות וכן לריפוי של מחלות דרכי העיכול, מערכת הנשימה, כאבי שיניים, בעיות לב ולהרגעה[1]. היוונים הקדמונים השתמשו באורגנו להכנת רטיות לטיפול בפצעים ובכאבי שרירים. הרפואה הסינית המסורתית משתמשת באורגנו להקלה על חום, הקאות, שלשול, צהבת וגירוד בעור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ניסים קריספל, תבלינים טעם הטבע - הכל על צמחי תבלין ותבלינים בישראל, ישראל: מורג, 2007, עמ' 144-145
