אדוארד באלפין

אדוארד באלפין
Edward Stanislaus Bulfin

אדוארד באלפין 1918 (ציור של ג'יימס מקביי)
לידה	6 בנובמבר 1862 דבלין, אירלנד, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
פטירה	20 באוגוסט 1939 (בגיל 76) בורנמות', מחוז דורסט, אנגליה, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	קולג' סטוניהרסט טריניטי קולג'
השתייכות	הצבא הבריטי צבא בריטניה
תקופת הפעילות	1884–1926 (כ־42 שנים)
דרגה	גנרל
תפקידים בשירות
ראש מטה הבריגדה ה-9 (1899–1901) שליש הקורפוס ה-1 (1902-1904) שליש מושבת הכף (1906-1910) מפקד בריגדת אסקס (1910-1913) מפקד הבריגדה ה-2 (1913-1914) מפקד הדיוויזיה ה-28 (1914-1915) מפקד הדיוויזיה ה-60 (1916-1917) מפקד הקורפוס ה-21 (1917-1918)
פעולות ומבצעים
מלחמת הבורים מלחמת העולם הראשונה החזית המערבית המערכה על סיני וארץ ישראל
עיטורים
המסדר הוויקטוריאני המלכותי (1920) מסדר האמבט מסדר הקבר הקדוש של ירושלים

הפיקוד הבריטי על הר הזיתים עם סיום כיבוש יריחו. מפקד הפעולה, פיליפ צ'טווד עומד מימין ומסביר על מהלכי הקרב. לידו עומדים הנרי שובל, מפקד הקורפוס ה-21 אדוארד באלפין ומפקד הדיוויזיה ה-60 שי. משמאל עומד אדמונד אלנבי

גנרל סר אדוארד סטניסלאוס באלפין (באנגלית: Sir Edward Stanislaus Bulfin;‏ 6 בנובמבר 1862 - 20 באוגוסט 1939) היה קצין בכיר בצבא בריטניה. השתתף במלחמת הבורים ובמלחמת העולם הראשונה במהלכה לחם, כמפקד דיוויזיה, בחזית המערבית וכמפקד הקורפוס ה-21 במערכה על סיני וארץ ישראל.

נעוריו

באלפין נולד ב-1862 בפרבר של דבלין (אירלנד) בשם ראספרנהאם והיה הילד השני (מתוך 8 ילדים^[1]) של פטריק באלפין (ששימש בתפקיד ראש העיר דבלין) וטרזה קלייר (לבית קרול). למד בקולג' הקתולי "סטוניהרסט" שבלנקשייר, אנגליה. בהמשך למד בבית ספר קתולי ציבורי "קינגסטון" ותקופה מסוימת למד בטריניטי קולג' שבדבלין. באלפין לא הוציא תעודת בגרות לאחר שהחליט לפנות לקריירה צבאית.

השירות הצבאי

השנים הראשונות

באלפין הצטרף למיליציה וב-1884 הצטרף לרגימנט הרגלים של יורקשייר (Yorkshire Regiment) הידוע גם בשמו Green Howards. ובהמשך שירת ברגימנט הקלעים של אירלנד (Royal Irish Fusiliers). ב-31 בדצמבר 1889 נשלח לשרת בהודו ושירת תקופה בבורמה. ב-30 בינואר 1895 הועלה לדרגת קפטן. ב-1898, לאחר חזרתו לאנגליה, מונה באלפין לשליש הצבאי של חיל המצב בדובר.

השירות בדרום אפריקה - מלחמות הבורים

בנובמבר 1898 מונה באלפין למזכירו הצבאי של לוטננט גנרל ויליאם באטלר (William Butler) ויצא איתו לשירות בדרום אפריקה. ב-1899, עם תחילת מלחמת הבורים מונה לראש מטה של הבריגדה ה-9 והשתתף במספר קרבות. ב-1900 קודם, זמנית, לדרגת מייג'ור אולם ב-12 בדצמבר 1901 הוחזר לשרת ברגימנט שלו בדרגת קפטן. באלפין המשיך לשרת בדרום אפריקה עד חזרתו לאנגליה ביוני 1902 לאחר סיום המלחמה.

בין המלחמות

עם חזרתו קודם באלפין לדרגת לוטננט קולונל כהערכה לשירותו בדרום אפריקה. ב-1902 מונה שליש בקורפוס ה-1 של צבא בריטניה. באלפין מילא תפקיד זה עד 1904. ב-1906 חזר לדרום אפריקה שם מונה לשליש ומפקד האספקה של הצבא הבריטי במושבת הכף. ב-1910 חזר באלפין לאנגליה, הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד בריגדת אסקס^[2][3]. ב-1913 מונה למפקד בריגדת הרגלים ה-2^[4].

מלחמת העולם הראשונה - החזית המערבית

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה יצא באלפין בראש הבריגדה ה-2 לחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה כחלק מחיל המשלוח הבריטי. במהלך קרב איפר הראשון הצליח לארגן כח של 6 בטליונים (נקרא גם "כח באלפין") ובעזרתו בלם את התקדמות הצבא הגרמני. פעולה זו הביאה לו את הערכת מפקד הקורפוס ה-1 פילדמרשל דאגלס הייג ושל מפקד חייל המשלוח הבריטי פילדמרשל ג'ון פרנץ'. בדצמבר 1914 מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-28 ואיתה השתתף בקרב איפר השני שהתחולל באפריל-מאי 1915. במהלך הקרב סבלה הדיוויזיה מנפגעים רבים (חלקם מנשק כימי בו השתמשו הגרמנים לראשונה). בספטמבר ואוקטובר 1915 השתתף באלפין יחד עם הבריגדה ה-2 בקרב לוס (שהיה חלק מקרב ארטואה השלישי). באוקטובר 1915 חלה באלפין ונשלח לאנגליה להחלמה שנמשכה עד אמצע 1916. בתקופה זו נשלחה הבריגדה ה-2 לחזית הבלקן וכשחזר לחזית ביוני 1916 מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-60 (הלונדונית) איתה השתתף מיולי עד נובמבר 1916 בקרב על הסום.

מלחמת העולם הראשונה - חזית סיני וארץ ישראל

בדצמבר 1916 הועברה הדיוויזיה ה-60 ובאלפין בראשה לחזית הבלקן ולאחר כ-6 חודשים (ביוני 1917) הועברה הדיוויזיה לחזית סיני וארץ ישראל והפכה לחלק מחיל המשלוח המצרי. תגבור זה התחולל לאחר קרב עזה השני. לאחר הגיעו מינה אותו אדמונד אלנבי למפקד הקורפוס ה-21^[5]. בתפקידו זה הוביל את יחידות הקורפוס לקרבות הבאים:

• קרב עזה השלישי (26 באוקטובר - 8 נובמבר 1917).
• קרב גבעות מע'אר (13 בנובמבר - 14 בנובמבר 1917)
• כיבוש ירושלים (19 בנובמבר - 8 בדצמבר 1917)
• קרב צליחת מעברות הירקון השני (20 בדצמבר - 21 בדצמבר 1917)
• המערכה על מגידו (19 בספטמבר - 25 בספטמבר 1918) שם תפקיד הקורפוס היה לפרוץ את הדרך, במישור החוף, לדיוויזיות הפרשים של קורפוס המדבר הרכוב, בדרכן לאגף את הטורקים מצפון.
• כיבוש חלב (25 באוקטובר 1918) שם סייעו כוחות הקורפוס למאמץ העיקרי של קורפוס המדבר הרכוב.

לאחר מלחמת העולם הראשונה

לאחר סיום המלחמה המשיך באלפין לשרת במצרים והיה שותף בהסדרת המרד המצרי ב-1919. החל מ-1920 מילא שורה של תפקידי מטה בפיקוד הצבא האנגלי וב-1925 קודם לדרגת גנרל. באלפין פרש מהצבא ב-1926.

אותות, תארים וציונים לשבח

• אביר מפקד במסדר האמבט (KCB - Knight Companion of the Order of the Bath)
• מפקד במסדר הוויקטוריאני המלכותי (Royal Victorian Order)
• מפקד במסדר הקבר הקדוש בירושלים

משפחתו

באלפין נישא ב-1898 למרי פרנסיס לבית לונרגן (Mary Frances Lonergan) ולזוג נולדו 2 ילדים. נפטר ב-1939 בביתו בבורנמות' שבמחוז דורסט באנגליה^[6]. בנו, קפטן אדוארד פרנסיס ג'וזף באלפין, נפטר בתקופת מאורעות תרפ"ט ב-1929 בזמן שירותו הצבאי בפלשתינה^[7][8] והובא לקבורה בחיפה.

לקריאה נוספת

• ג'ון פאוול (John Powell), עמוד העוצמה של הייג: גנרל סֵר אדוארד באלפין - הגנרל הנשכח של אירלנד (Haig's Tower of Strength: General Sir Edward Bulfin – Ireland's Forgotten General), הוצאת "פן & סוורד" (Pen and Sword), 30 נובמבר 2018
• פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל (תרגום: עמיהוד ארבל), הוצאת מערכות, 1951; הדפסה חוזרת בהוצאת אריאל, 2007

קישורים חיצוניים

• ג'ון פאוול, על הספר "מגדל העוצמה של הייג", אתר טיימס אירלנד (The Irish Times), 6 בספטמבר 2018
• אדוארד באלפין באתר "מי ומי במלחמת העולם הראשונה"

הערות שוליים

1. שאר הילדים היו מרי, הלן, ג'וזף, עדה ג'נבייב, טרזה גרטרוד, ג'ן פרנסיס ואיגנציוס מארי
2. לקראת מלחמת העולם הראשונה שונה שם הבריגדה לבריגדת הרגלים ה-161
3. מנוי זה היה יוצא דופן מאחר שבאלפין לא מילא תפקיד של מפקד בטליון
4. הבריגדה ה-2 השתייכה לדרום מזרח אנגליה
5. ההכרות בין באלפין לאלנבי החלה כבר בקרבות בצרפת
6. גנרל אדוארד באלפין נפטר, פלסטיין פוסט, 28 באוגוסט 1939
7. מותו של קפטן בולפין, פלסטיין בולטין, 15 בספטמבר 1929,המשך
8. ההשערה הייתה שקפטן באלפין נפטר ממזון מקולקל שנשא איתו או מקפה מורעל שהוגש לו בג'נין כשהיה בדרכו לטבריה