במאה ה-9 לפנה"ס נכבשה אבל בידי מלךארם, בן הדד הראשון: ”וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה; וְאֵת כָּל-כִּנְרוֹת, עַל כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי” (ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק כ'). במאה ה-8 לפנה"ס נכבשה אבל בידי מלך אשור, תגלת פלאסר השלישי: ”בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה” (ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ט). שמה מצוין בכתובות אשוריות שבהן רשימה של הערים הכבושות, משנת 733 או 734 לפנה"ס.
ב-2012 נערך סקר ארכאולוגי ובשנת 2013 החלו בתל חפירות ארכאולוגיות שנעשות בשיתוף פעולה של האוניברסיטה העברית בירושלים בראשות נאוה פניץ-כהן ורוחמה בונפיל ואוניברסיטת אסוזה פסיפיק(Azusa Pacific University) מאזור לוס אנג'לס בארצות הברית בראשות רוברט מולינס (Robert A. Mullins). אתר זה לא נחפר מעולם. במסגרת חפירות של עונות 2013 עד 2015 נפתחו חמישה שטחי חפירה, שניים בתל התחתון (שטחי F ו-O), אחד באוכף שבין התל התחתון והעליון (השטח A), אחד במדרון המזרחי של התל העליון (שטח B), ושטח K שבמדרון המזרחי בקצה הצפוני של התל התחתון. באתר נמצאו שרידים בעיקר מתקופת הברזל א וב, תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת ברונזה התיכונה. בנוסף נמצאו שרידי בנייה מרשימים מהתקופה הפרסית-ההלניסטית הקדומה. אחד הממצאים החשובים ביותר שנמצאו הוא מתקופת הברונזה המאוחרת ב' היה כד קטן שבתוכו נמצאו מטמון כסף.[4]
המטמון התגלה באזור F על חלקו הדרומי של התל הצופה לעמק החולה. המבנה בו נמצא מורכב מאבן ודמוי והוא ככל הנראה בסיס של מגדל. המטמון נמצא בתוך פך שהתגלה בעומק 45 סנטימטרים מתחת למפולת שכסתה את רצפת המבנה. הפך נשען על אחד מקירות המגדל, והוסתר רק על ידי המפלות. אחת מידיותיו של הפך שבורה ועליו שאריות דגם בצבע שחור. צוואר הפך היה שבור.[6]
המטמון עצמו מורכב ממקבץ חפצי כסף שנמצאו מסוגסגים אחד עם השני. עצם העובדה שהם נמצאו מחוברים אחד אל השני רומז שאולי החפצים היו קשורים אחד אל השני בבד.
האוסף כולל משנים עשר חפצים:[6]
פריט
תיאור
כמות
עגיל חישוק עם תליון חרוטי
העגילים מורכבים מטבעת עם תליון בצורה של חרוט מחובר לתחתית. שלושה משומרים היטב ושניים כפופים ומקופלים בקצוות. תכשיטים דומים מזהב נמצאו בתל אל-עג'ול בעוד שבאל-עמארנה נמצא עגיל כסף דומה. כל התכשיטים האלו מתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת.
5
חוט מפותל
יכול להיות עגיל. נמצאו תכשיטים דומים מזהב מתקופת הברונזה המאוחרת באתרים אחרים
1
תליון
נראה כמו חֲצִי סַהַר. סוג התליון היה באופנה בין תקופת הברונזה התיכונה עד לברזל I
1
מטיל
סביר להניח נעשה על ידי שפיכת כסף נוזלי על משטח שטוח. 0.5 סנטימטר עובי ומשקל 44.3 גרם
1
מטיל בצוע
חתיכה של מטיל יותר גדול, ככול הנראה פוצל בזמן עסקאות כלכליות
1
תכשיטים בצועים
עגיל ותכשיט בלתי ניתן לזיהוי אשר חתוכים לחלקים קטנים
2
גיליון כסף
מקופל כך ששני קצוות פוגשים זה בזה
1
מתיאור הפריטים ומהשוואה לתכשיטים דומים באתרים נוספים, עולה כי תכולת המטמון עולה בקנה אחד עם תיארוך האתר לתקופת הברונזה המאוחרת. המשקל הכולל של המטמון הוא 59 גרם, השווים ערך לשישה שקלים אוגריתים. על פי ניתוח כימי של של המטמון ידוע שהפריטים בו מורכבים מכסף טהור, ומשערים שמקור הכסף מאסיה הקטנה או מהאזור האגאי. הרכבו הכימי של מטיל הכסף המלא תואם למקור הכסף מלאווריון שביוון. כמו כן מטמון זה הוא היחיד מסוגו באזור דרום הלבנט (ארץ ישראל) שמתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת II ומעיד על קיום מסחר ימי במתכות עם האיים האגיים בתקופה זו.[6]
^בנימין מזר (מייזלר), "אבל בית-מעכה", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, כרך א, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"י, טורים 37–38
^Khalidi, Walid. All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948. Washington DC: Institute for Palestine Studies, 1992 page 428
.jpg)
