Unfriendly Fire![]() |
|
מידע כללי |
|---|
|
מאת |
נתנאל פרנק  |
|---|
|
שפת המקור |
אנגלית |
|---|
|
סוגה |
פוליטיקה, ספרות להט"ב |
|---|
|
הוצאה |
|---|
|
הוצאה |
Thomas Dunne Books |
|---|
|
תאריך הוצאה |
3 במרץ 2009 |
|---|
|
מספר עמודים |
368 |
|---|
|
פרסים |
|---|
|
פרס ספרי סטונוול (2010) |
  |
Unfriendly Fire: How the Gay Ban Undermines the Military and Weakens America הוא ספר עיון פוליטי אמריקאי מ-2009 שנכתב על ידי נתנאל פרנק (גר'). הספר טוען כי מדיניות "אל תשאל, אל תספר" האוסרת מאנשים שפועלים בכוחות המזוינים של ארצות הברית לצאת מהארון, פוגעת ביכולת הצבאית של ארצות הברית. לפי פרנק, 12,000 איש, מהם 800 שנחשבו על ידי הממשלה הפדרלית של ארצות הברית כ-"קריטיים למשימה", שוחררו מהצבא ב-1993–2008, בהתבסס על מדיניות שפרנק הגדיר אותה כ-"משורשת בהונאה, הונאה ודיכוי."[1]
ב-2010, הספר זכה בפרס ספרי סטונוול (אנ'), שהוענק על ידי איגוד הספריות האמריקאי.[2]
תוכן
בספר, פרנק טוען שהצבא הטיל איסורים על הומוסקסואלים מחשש שהשירות שלהם יכתים את האידאולוגיה הגברית של הצבא. פרנק טוען גם כי מדיניות אל תשאל, אל תספר, שנחקקה ב-1993 על ידי נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, בניסיון לקדם זכויות הומוסקסואליות בצבא, הגדילה באופן משמעותי את כמות השחרורים וההטרדות אל עבר הומואים בצבא, בעוד שעבריינים, אסירים לשעבר ונושרים מהתיכון התקבלו בזרועות פתוחות. בעוד שהמדיניות עצמה ביקשה מהחיילים ההומוסקסואליים שלא לדון על נטייתם המינית, בשביל לשמור על לכידות קבוצתית, הספר הציג ראיות אמפיריות שטוענות כי מדיניות זו גרמה להשפעות שליליות. על פי הספר, מכון ראנד הזמין דו"ח בן 500 עמודים שהראה כי שירות הומוסקסואלים בצבא ארצות הברית לא ישפיע כלל על המוכנות הצבאית. עם זאת, גנרלים התעלמו ממנו לטובת סרטון שהפיץ מפיק נוצרי שתיאר בצורה גרפית יחסי מין הומוסקסואליים.[1][3][4]
לדברי פרנק, גנרלים, שהיו מעורבים בעבר ביצירת מגבלות על משרתים הומוסקסואליים, הודו בגלוי, במהלך ראיונותיהם עם פרנק, כי מדיניות זו לא נוצרה על סמך נתונים אמפיריים, אלא על דעות קדומות ופחדים, כמו כן על לחץ מצד פעילים וארגונים הומופוביים. פרנק, עמית מחקר בכיר בפאלם סנטר (אנ'), אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, שוחח עם שישה אדמירלים וגנרלים שסייעו בניסוח המדיניות מ-1993. הגנרל רוברט אלכסנדר, שעמד בראש הפאנל, אמר כי הממצאים היו סובייקטיביים לחלוטין ולא התבססו על נתונים ממשיים, וכי אף אחד מהמנזחים לא הבין לחלוטין מה המשמעות של "נטייה מינית". האדמירל בדימוס של צי ארצות הברית, ג'ון הדסון (אנ'), שסייע לנסח מדיניות, אמר לפרנק כי הערכת השירות ההומוסקסואלי הייתה "מבוססת על שום דבר. זה לא היה אמפירי, זה לא נחקר, זה היה קרבי לגרמרי, אינטואיטיבי." סגן אלוף רוברט מגיניס, שסייע גם הוא בכתיבת המדיניות, אמר כי הוא מטיל ספק בשירות הומוסקסואליים בצבא "מסיבות פוליטיות" מאחר שהוא יודע שגישה זו תהיה יותר יעילה, מאשר מערכת מוסרית כנגד יחס שווה להומואים.[1][3][5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
