פיקוד האוויר האסטרטגי של חיל האוויר האמריקאי החזיק מטוסי F-86 סייבר בשירות מ־1949 ואל תוך 1950. מטוסי ה־F-86 הוצבו בכנף ההפצצה 22, כנף הקרב 1 וכנף יירוט הקרב 1.
ה־F-86 יוצר הן כמטוס קרב מיירט והן כמטוס קרב לתקיפה. מספר גרסאות יוצרו לאורך השנים, עם שיפורים שונים ומערכות נשק שונות. ה־F-86 היה מטוס הקרב לקרבות אוויר האמריקאי העיקרי במהלך מלחמת קוריאה, עם מספר משמעותי של שלושת דגמי הייצור הראשונים שהשתתפו בקרבות.
גרסת המטוס קרב־מפציץ (F-86H) יכלה לשאת עד ל־2,000 פאונד (כ־900 ק"ג) פצצות, לרבות מכל דלק חיצוני שיכל לשאת נפלם. גרסאות היירוט והקרב נשאו שישה מקלעיM3 בראונינג בעלי קליבר 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ) שהורכבו באף המטוס (גרסאות מאוחרות של ה־F-86H נשאו ארבעה תותחי 20 מ"מ במקום המקלעים). המקלעים הותקנו כך שהקליעים יתכנסו במרחק 1,000 רגל (300 מטר) מקדמת המטוס עם קליע נותב אחד על כל חמישה קליעים למקלע. מרבית הקליעים שהיו בשימוש ארצות הברית במלחמת קוריאה היו מסוג חודר שריון מבעיר שכללו מגנזיום שנועד להינצת בעת הפגיעה אך ביצועיו היו גרועים מעל גובה 35,000 רגל. מספר מטוסי קרב חומשו ברקטות לא מונחות בקוטר 2.75 אינץ' (70 מ"מ) לצורכי תרגול, אולם מאוחר יותר נעשה שימוש מבצעי בלחימה ברקטות בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ). ניתן היה לצייד את המטוסים גם בשני מכלי דלק נתיקים חיצוניים (ארבע ב־F-86F החל מ־1953) שהגדילו את טווח המטוס.
ה־F-86 סייבר גם יוצר ברישיון על ידי קנדה אייר במונטריאול כ"קנדה אייר סייבר". הגרסה האחרונה של הקנדה אייר סייבר, הסימן 6, נחשבת לאחת הגרסאות הטובות ביותר מבין כל הגרסאות שנבנו בכל מקום אחר. הסייבר האחרון שיוצר בידי קנדה אייר (סייבר מספר 1815) מוצג כיום במוזיאון התעופה של מערב קנדה בוויניפג, לאחר שנתרם על ידי חיל האוויר הפקיסטני. מדינת ישראל רכשה מטוסי סייבר אחדים בקנדה, אך עם פרוץ מבצע סיני הוטל אמברגו על משלוח המטוסים, והם נמסרו לחיל האוויר המלכותי הקנדי.[2]
שבירת מחסום מהירות הקול
מספר אנשים שהיו מעורבים בפיתוח ה־F-86 טענו שטייס הניסוי ג'ורג' וולש שבר את מחסום הקול בעת שצלל עם המטוס בטיסת הבכורה שלו (1 באוקטובר 1947), 14 ימים לפני שצ'אק ייגר שבר את מהירות הקול בטיסה בבל X-1 המונע ברקטה.[3] ברם, הטענה לא הוכרה רשמית מעולם מאחר שהמהירות לא נמדדה כראוי ולא היו לטיסה עדים רשמיים.
