צבעים - השליו היפני דומה מעט במראהו לשליו הנודד. חלקו העליון של הגוף חום כהה והתחתון נוטה לצהוב בהיר מנומר. בצד הראש מול העין, יש לשליו היפני פס לבן. המקור אפורורדרד, והרגליים אפורות ורודות כמו המקור. הזכר מהודר יותר מן הנקבה, כך שקשה להבדיל בינה לבין נקבות של שליו נודד או שליו יפני. ההבדל היחיד בינה לבין נקבות אלו, הוא בכך שהכתם הכהה על החזה שלה, הוא עדין יותר או שאינו קיים כלל.
השליו היפני חי על הקרקע בכרי דשא, שדות עשב או אורז ועל גדות נהרות. השליו היפני ניזון מסוגים שונים של זרעי דשא, כולל דוחן אדום, ודוחן לבן. התפריט שלהם מורכב ממזון עתיר חלבון ועל כן בנוסף לזרעים הם אוכלים תולעים קטנות וזחליחרקים. בקיץ, השליו היפני מוסיף לתפריטו מגוון של חרקים וחסרי חוליות קטנים. השליו היפני (ובמיוחד הנקבות) אוכל חצץ, המסייע לטחינת המזון בזפק ולתוספת סידן לקליפת הביצים. עונת הקינון משתנה ממקום למקום, ברוסיה העונה מתחילה לקראת סוף אפריל ומסתיימת בתחילת אוגוסט וביפן מתחילה העונה בסוף מאי ומסתיימת באוגוסט. לעיתים נדירות ניתן לראות קינים עם ביצים אף בספטמבר. הנקבה מטילה בקצב של אחת ליום, 5-9 ביצים במשקל כ- 7.6 גרם, בתוך קפל קרקע, או מתחת לשיח נמוך. האפרוחים בוקעים לאחר 19-21 יום. הזכר אינו מסייע בדגירה או בגידול האפרוחים, אך ניצב במרחק מה מהקן כדי לשמור על הצאצאים. האפרוחים מגיעים לגיל פוריות, לאחר 52 יום.
השליו היפני כמעט שאינו דוגר כלל בתנאי שבי, למעט מקרים נדרים, ותהליך ההדגרה נעשה במדגרות. זמן ההדגרה במדגרות מתקצר ל 13-16 יום.
תקשורת
מחקרים שנעשו אודות תקשורת בין פרטים של שליו יפני, מצביעים על כך כי לזכר ישנם 7 שילובים שונים של קולות ולנקבה 3, באמצעותם הם מתקשרים זה עם זה. השימושים בקולות הם לצורך הזדווגות, חיזור, אזהרה והאכלה. השינויים בין השילובים השונים, הם בעומק הקול, במספר הקריאות ובמהירות הרצף בה הם מושמעים.
לביבת תפוחי אדמה עם ביצי שליו
בשר וביצי שליו
השליו היפני בוית, והוא משמש כאמצעי ייצור לבשר וביצים. בשר השליו והביצים שלו נחשבים למעדן. ביצי השליו נמכרות כביצים טריות, או כביצים קשות מבושלות ומשומרות בחומץ. לבשר משתמשים בזכרים, אשר מגיעים לגודלם המרבי בגיל 60 יום. לצורך גידול השליו בשבי, נחוץ כלוב לא גדול, ובו מספר שיחים. יש צורך להפריד בין זכרים לנקבות כדי למנוע מריבות. לשם הפריה די בזכר אחד, בכלוב הנקבות.
