רינה נתן נולדה בשם גרשון בזיגן שבגרמניה למשפחה אמידה. בילדותה הייתה נתן יצירתית והצטיינה במקצועות מוזיקליים ואמנותיים. כבר מילדותה נהגה ללבוש בגדי נשים, ובבגרותה תיארה את עצמה כמי שחשה "הכרח נפשי ללבוש בגדי אשה ולנהוג כאשה לכל דבר”.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שהתה תקופת מה בצרפת, שם למדה חקלאות, ומשם עלתה לארץ ישראל בשנת 1946 ועברה בין הקיבוציםמעגן מיכאל, אשדות יעקב ונען. אופן הליכותיה הנשיות לא השתלב בחברה הקיבוצית, וזאת על אף שביצעה את עבודתה היטב. בשל התנהגותה סירבו הקיבוצים לשכן אותה הן בצריף הגברים והן בצריף הנשים והיא סולקה מקיבוץ לקיבוץ עד אשר נטשה את הניסיון הקיבוצי והתגוררה בגדרה. היא שירתה בצה"ל כחובשת במהלך מלחמת העצמאות, אך לאחר שחרורה התקשתה במציאת עבודה ולכן התגייסה מחדש לשירות קבע באותו תפקיד. גם בצבא התקשתה נתן להשתלב. היא קיבלה חדר משלה, אולם לבסוף שוחררה על רקע חוסר התאמה. גם במקצועה כמדריכה ומורה לחקלאות לא עבדה משום שמוסדות החינוך לא היו מקבלים אותה.
בתחילת שנת 1953 עלה שמה של נתן לכותרות במספר מקרים בהם הותקפה על ידי אנשים בגלל מוזרותה[1] או נעצרה מפני שהסתובבה בבגדי אשה. במרץ 1953 נעצרה בטבריה מפני שהייתה לבושה בבגדי אישה והועמדה לדין על כך שטענה במשטרה שהותקפה על ידי אלמונים בעוד היא חתכה את עצמה[2]. באפריל 1953 נעצרה על ידי המשטרה בעת התקהלות, שבה נמצאה מחזיקה סכין[3]. היא שוחררה לאחר שנים עשר יום, לאחר שלא נמצא סעיף פלילי בו ניתן להאשימה[4]. נתן טענה בפני השוטרים (כפי שדווח בעיתון הארץ): “אני אשה בנפשי וברגשותי, רק בשל טעות פיזיולוגית נולדתי גבר”.
נתן טענה בתחילה כי נולדה עם איברי מין גבריים ונשיים כאחד - כלומר, העידה על עצמה שהיא אינטרסקסואלית[5]. ניתוחים לקביעת מין כבר נעשו בישראל בקרב אינטרסקסואלים (שכונו אז "דו-מיניים"), אולם בסתיו1954 נבדקה נתן על ידי ועדת רופאים שטענה כי אין זה מצבה.
מאבקה למען התאמה מגדרית
נתן נאבקה במשך שנים רבות על מנת לקבל אישור לעבור ניתוח להתאמה מגדרית. במסגרת מאבקה לקבלת האישור לעבור את הניתוח, החלה נתן פוגעת בעצמה.[6] ועדת רופאים מטעם משרד הבריאות המליצה להיענות לבקשתה ולאפשר לה להינתח “מטעמים של היגיינה רוחנית”, אולם היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, דחה את ההמלצה בסוף שנת 1954, בנימוק שסירוס מנוגד לחוק הפלילי האוסר גרימת "נזק גופני".[7] בעקבות הפגיעות העצמיות החוזרות ונושנות אולצה נתן לקבל בניגוד לרצונה זריקות טסטוסטרון.[8]
היא המשיכה במאבקה, וב-25 במאי1956 הגיעה נתן לבית החולים "אסף הרופא" לאחר שחתכה את איבר מינה. בתקשורת דווח כי נתן ניסתה לסרס את עצמה וכי אמרה לרופאים "הפעם לא יועיל כבר שום דבר, ואתם מחויבים תהיו לנתחני וליטול את האיברים המיותרים ולהפכני לאשה".[8][9] פרופסור איריס רחמימוב הביעה ספק כלפי תיאוריה זו.[10] בעודה מאושפזת ולאחר שביתת רעב,[11][12] עברה נתן ניתוח, אשר בשנים שלאחר מכן דווח כניתוח להתאמה מגדרית כפי שרצתה, אך לפי רחמימוב היה מדובר בפרוצדורה חלקית בלבד.[10]
בפברואר 1957 חזרה לבית החולים אסף הרופא, וסיפרה שהתקינה חוסם עורקים על גופה במשך שעות רבות.[13] לאורך 1957 ו-1958 בוצעו מספר ניתוחים נוספים,[14] שהסתיימו ככל הנראה בעיצוב נרתיק כפי שייחלה נתן.[10] בשל כך נחשבת נתן לטרנסקסואלית הראשונה שעברה ניתוח להתאמה מגדרית בישראל.
ביוני 1957 נעצרה לאחר שהתפשטה ברחוב המלך ג'ורג', לדבריה על מנת להפגין את נשיותה[15].
במהלך מאבקה התייחסו העיתונים לנתן במונחים וכינויים כמו "גבר-אשה" ו"מדמואזל רינה",[16][17] המושגים "טרנסקסואליות" ו"טרנסג'נדריות", ומושג ה"אינטרסקסואליות" - כל אלה טרם היו מושגים מקובלים ומוכרים.
עזיבה לגרמניה והמשך חייה
באוגוסט 1958 עזבה נתן את ישראל וחזרה לגרמניה לצמיתות. שם היא נשארה עד פטירתה בשנת 1979[18]. היא חיה בעיר מנהיים עד חודש ינואר 1961 ואז עברה לעיר זארבריקן שבחבל הסאר[18]. המעבר היה קשור כנראה לנישואיה ב-11 ביולי 1961 לסוחר בן ה-64 וילי בנימין קנבל (Knäbel). החזרה לגרמניה הייתה מלווה בהתרחקות מהיהדות. תחילה נרשמה כ"חסרת דת" (Konfessionslos) ובתעודת הפטירה שלה היא רשומה כ"קתולית". לאחר נישואיה היא השתמשה בשם "רינה קנבל". בשנת 1971 מת בעלה וילי והיא עצמה נפטרה בגיל הצעיר 55[18].
^“העולם הזה”, גיליון 806, מ-2 באפריל 1953: "הסיפור מתחיל לפני 29 שנים בעיר זיגן, ליד בון, בגרמניה, כשנולד האדם שהטבע צייד אותו באיברי המין של שני המינים, בלתי מפותחים במידה מספקת... אולם הוריו החליטו לגדל אותו כילד. ייתכן כי הכריע בכך השיקול שתכונותיו הגבריות בלטו לעין יותר מאשר הנשיות."
