בשנות ה-50 וה-60 כונתה גובר "אם הבנים", כאשר הפכה בעיני רבים בעם לסמל של אם שכולה שאינה נותנת ליגונהּ לגבור עליה ופועלת ללא הפסק למען קליטת העולים והחברה. את הכינוי הדביק לה דוד בן-גוריון, שהתכתב עמה בחום.
בשנת 1955 החלה הסוכנות היהודית בביצוע תוכנית התיישבות רבתי בחבל לכיש. מרדכי ורבקה העמידו עצמם לרשות המפעל. הם עברו ללכיש והיו ממייסדי מושבי העולים בחבל.
שלוש שנים ישבו בין העולים החדשים ושיתפו עצמם בקשייהם ובהצלחותיהם. בשנה השנייה לשבתם בלכיש ומתוך רצון להשתוות בכל לעולים (אשר הגיעו ארצה בחוסר כל) הקדישו ל"קרן המגן" את משקם בכפר ורבורג.
בתקופה זו שימש מרדכי כראש המועצה האזורית לכיש ורבקה כמדריכת העולים, מורה במעברתקסטינה, מנהלת בית ספר ומתנדבת. גובר עודדה את המושבניקים מכפר ורבורג ובאר טוביה לקבל את העולים מהמעברה לעבודה. היא פעלה לארגון מסגרת לימודית לעולים וסייעה בהנחת התשתית החינוכית של קריית מלאכי.
בשנת 1961 פרסמה את סיפרה "אל משואות לכיש", המתאר את השלבים השונים של מפעל קליטת העולים ופיתוח הארץ מתוך חוויותיה ועבודתה עם העולים בדרום.[3]
הספר זיכה אותה בפרס חיים גרינברג מטעם פיוניר וימן.[4]
בשנת 1962 שונה שמו של בית ספר קסטינה לבית ספר "האחים" לזכרם של שני בניה שנהרגו. גובר רחשה כבוד לדרי מעברת האוהלים ונהגה לומר כי: "יותר מאשר המדינה קלטה אותה – קלטה עלייה זו את המדינה".
בשנת 1967 עברו בני הזוג גובר לכפר אחים, שנקרא על שם שני בניהם שנהרגו. גובר הוציאה לאור את "ספר האחים", המכיל לקט של כתבי שני בניה, ואת הספר "עם הבנים", שבו כתבה על חייה ובניה. "ספר זה לא נכתב - הוא נעשה", כתבה בהקדמה לספר, "נעשה בין כל שאר העשיות והמלאכות המרובות אשר אמהות בעולם כולו יודעות לעשותן יחד, בעת ובעונה אחת". הספר ראה אור בתרגום לאנגלית (1966), יפנית (1973) ורוסית (1976).
ב-18 בפברואר1992, הנפיק השירות הבולאי בול דאר לזכרה, עליו שלושה דיוקנאות של רבקה גובר, ובשובל נראה נוף חבל לכיש ועליו כיתובית של אימרה של גובר: "השלום ככל שרבים יותר מתחלקים בו כך יש ממנו יותר לכולם". האמנית רות מלכא (ברקמן) עיצבה את הבול.
ספריה
ספר האחים: מעזבונם של אפרים וצבי גובר, תל אביב: מסדה ותנועת המושבים, תש"י.[8] (ראה אור במהדורות נוספות, ובתרגומים לאנגלית (1966), יפנית (1973) ורוסית (1976))
אל משואות לכיש, תל אביב: דבר, תשכ"א 1961.[10] (מהדורה ב: רישומיו: אבא פניכל, תשכ"ב 1962; הופיע במהדורות נוספות) (תיאור חבלי לידתו של חבל לכיש) (ראה אור בתרגומים לאנגלית ולספרדית ב-1964, ליפנית,[11] לגרמנית ב-1974 ולרוסית ב-1975)
לכיש: מקראה ספרותית היסטורית, לעשור ההתנחלות בחבל; המביאה לבית הדפוס: רבקה גובר, תל אביב: עם הספר, 1965.
רק שביל, רמת גן: מסדה, 1970.[12] (רשימות על דמויות, ספרים ומאורעות) (ראה אור בתרגום לאנגלית ב-1972)
אלה תולדות כפר-אחים: לפי סיפוריהם המוקלטים של חברי כפר-אחים; ליקטה והביאה לדפוס: רבקה גובר, ערך: יוסף מרגלית, תל אביב: מלוא, תשל"ד. (ראה אור בתרגום לאנגלית ב-1979)
לכיש: במחצית היובל להתנחלות בחבל (תשט"ו-תש"מ); הביאה לבית הדפוס: רבקה גובר, תל אביב: עם הספר, תש"מ 1980. (לזכרו של מרדכי גובר, מחלוצי תחייתה של לכיש) (מקראה ספרותית היסטורית מחודשת ומעודכנת)
בתרגום
The Signal Fires of Lachish; Translated by Margalit Benaya, Tel Aviv: Massadah, 1964. (אנגלית: אל משואות לכיש)
Las hogueras de Lajish; traducción de Etty Elkin de Gitrik, Buenos Aires: Editorial Israel (Biblioteca Israel), 1964 5724. (ספרדית: אל משואות לכיש)
Two Brothers: From the Posthumous Papers of Ephraim and Zvi Guber; ’The Mother reminisces’ [by Rivka Guber] and ’Ephraim’s Writings’ were translated by Elsie Chomsky; ’Zvi’s writings’ were translated by M. Lask, Tel Aviv: Massada, 1966. (אנגלית: ספר האחים)
Only a Path; Translated from the Hebrew by Nechama Genossar, Ramat Gan: Massada, 1972. (אנגלית: רק שביל)
Die Feuerzeichen von Lachisch. aus den Lebenserinnerungen einer Pionierin; Aus dem Englischen übertragen von Lore Hartmann-v. Monakow, Zürich: Freunde des Schweizer Kinderdorfs (Kirjath Jearim), 1974. (גרמנית: אל משואות לכיש)
Костры Лахиша; [пер. с иврита: Ривка Рабинович], Тель-Авив: Ам-Асефер, 1975. (רוסית: אל משואות לכיש)
Книга братьев Эфраим и Цеви Губер; пер.: Ривка Рабинович, А. Гинзберг-Газов; ред., А. Элинсон-Белов, Тель-Авив: Ам-Асефер, 1976. (רוסית: ספר האחים)
Village of the Brothers: Memoirs of the Members of Kfar Ahim; compiled by Rivka Guber; foreword by Yitzhak Navon; introd. by Elie Wiesel, New York: Shengold Publishers, 1979. (אנגלית: אלה תולדות כפר-אחים)
