ראומה אלדר (3 ביוני 1928 – 5 במאי 2019) הייתה קריינית בכירה, שדרנית ועורכת בקול ישראל בשנים 1948–1988. הייתה ידועה בשפת העברית המוקפדת שבפיה.
אלדר נולדה בירושלים למזל וחיים מחבוב, במשפחה בת שבעה ילדים. משפחת מחבוב עלו מתימן בסוף המאה ה-19. אביה היה סופר סת"ם וחזן ואמה הייתה עובדת משק בגימנסיה העברית, שהקפידה להנהיג את ביתה על טהרת השפה העברית.
אלדר לימדה בבית הספר "שפיצר" בהנהלת חנה שפיצר, לאחר מכן עבדה בבית הספר יהודה הלוי בקטמון הישנה, בהנהלתה של שושנה רזיאל.
לפני עבודתה בקול ישראל שימשה קריינית בתחנת הרדיו המחתרתית של "ההגנה", שנקראה גם היא, קול ישראל. בשנת 1948, כאשר ירושלים עדיין מופגזת, החלה לעבוד בקול ישראל. במשך 20 שנה הייתה קריינית חדשות וקריינית רצף, וכן הקריאה פרקי ספרות.
בשנת 1968 עברה לתל אביב, שם הייתה ממונה על מדור הקריינים. כמו כן ערכה את פינת הלשון בתוכנית לעקרת הבית שהגישה רבקה מיכאלי. בנוסף לכך ערכה משדרים לנוער ומשדרים ספרותיים, ובהם המדור "ספר חדש" ו"רגע של שיר". במשך שנים ערכה את משדרי האוניברסיטה הפתוחה, שעליהם הוענק לה בשנת 1983 פרס מנהל הרדיו. בכל תקופת עבודתה בקול ישראל עסקה בהדרכת קריינים, עורכי חדשות ושחקנים. ביום העצמאות תש"ן (1990) ייצגה את רשות השידור בטקס הדלקת המשואות.[1]
לאחר פרישתה לגמלאות קריינה בהתנדבות בספרייה המוקלטת לעיוורים, והעבירה בה קורסי קריינות. במשך שנים רבות שימש קולה כ"שעון הדובר" של בזק ("שירות 155").
ראומה אלדר נישאה לד"ר דוד אלדר[2] שהיה מנהל המכללה האקדמית בווינגייט שבמכון וינגייט, והתאלמנה ממנו ב-2018. להם שתי בנות ובן. התגוררה במושב אודים שבשרון. אלדר הייתה אחותם הבכורה של הקריין משה חובב ושל עמנואל (עמי) חובב, שחקר את פרשת ילדי תימן, וכן דודתה של הזמרת דפנה ארמוני.
בפוסט שהעלתה בפייסבוק ב-18 בפברואר 2014 חשפה דפנה ארמוני את מצבה הקשה של דודתה, אשר חלתה באלצהיימר.[3]
אלדר נפטרה בביתה במושב אודים בגיל 90, והובאה למנוחות בבית העלמין המקומי .[4][5]