יגאל רביד (צימט) (נולד ב-13 באוגוסט 1957) הוא שדרן רדיו, מגיש טלוויזיה ועיתונאי ישראלי.
ביוגרפיה
רביד נולד וגדל בבני ברק כיגאל צימט. משפחתו היא מראשוני המתיישבים בבני ברק. הוא בוגר גימנסיה הרצליה.
בשנת 1976 התגייס לצה"ל ושירת במשך שנה וחצי בגלי צה"ל ואת שאר השירות בחיל החינוך.
למד מדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ועבד בעסק שהקים אביו, צבי צימט, מחלוצי ענף הרכב בישראל, שסיפק חלקים למכוניות שיוצרו בישראל.
ב-1983 התקבל לקורס שדרנים בקול ישראל, ובשנות השמונים הגיש ברשת ג' את התוכניות "המצעד הלועזי", "הצעקה האחרונה", "הצגה יומית" ושידורים מיוחדים מחוץ לאולפן.
ב-1988 התקבל לתוכנית מיוחדת לחילופי עיתונאים צעירים בארצות הברית, ובין השנים 1989–1992 חי בלוס אנג'לס ושידר לקול ישראל ולערוץ הראשון. היה אחראי לדיווחים מטקסי האוסקר, המהומות בעקבות תקיפת רודני קינג, וכן הפעיל שעה יומית ברדיו מקומי לקהילה הישראלית שנקראה "גלי אל. איי.".
לאחר מלחמת המפרץ והשינויים בעולם התקשורת בישראל (הרחבת רשתות הרדיו ושידורי הערוץ השני) חזר לישראל, ובשנים 1993–1996 ערך והגיש חדשות ויומנים ברשת ב'.
בשנת 1996 החל לשמש כעורך ומגיש בערוץ הראשון, בו הוביל משדרים מיוחדים כגון אירוויזיון 1999, והנחה טקסים ואירועים בינלאומיים בישראל ובחו"ל.
בשנת 1998 עזב לערוץ 2, שם עבד בחברת החדשות והגיש תוכניות במסגרת זכייניות ערוץ 2.
ב-2003 שב רביד לערוץ הראשון ובשנים 2006–2017 הגיש את התוכנית "כך היה", המבוססת על ארכיון הטלוויזיה הישראלית. רביד הוא משתתף קבוע בתוכניות אקטואליה ותרבות המשודרות במדינות איגוד השידור האירופי.
בעקבות טענתו של רביד להתנכלות מצד מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, משה נסטלבאום, הוציא מבקר המדינה, יוסף שפירא, ביולי 2013, צו זמני להגנת חושף שחיתות, האוסר על רשות השידור לפגוע ברביד.[1] בתביעות הדדיות שהגישו רביד ונסטלבאום לבית הדין האזורי לעבודה נפסק שעל נסטלבאום לשלם לרביד פיצוי בסך 150,000 ש"ח בגין הטרדה מינית, התנכלות ולשון הרע, ועל רביד לשלם לנסטלבאום פיצוי בסך 85,000 ש"ח בגין לשון הרע.[2] בתביעה ובערעור נפסקו פיצויים גם ממפרק רשות השידור.
מאז שנת 2019 משמש כתב כאן רשת ב' בלוס אנג'לס ומשדר בעיקר בתוכנית השעה הבינלאומית עם ערן סיקורל
בנובמבר 2017 החל להגיש תוכנית שבועית בשם "היה היה" בתחנת הרדיו רדיוס 100FM.[3]
ביוני 2024 הצטרף לערוץ החדשות i24NEWS והחל לשמש כשליח הערוץ בארצות הברית[4].
מיולי 2019 מתגורר רביד בלוס אנג'לס.
ב-19 בדצמבר 2024 נולדו לרביד ובן זוגו תאומים בהליך פונדקאות.[5]
קישורים חיצוניים
- אסף כרמל, חדשות מן העבר בערוץ 1, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2006
- רונית מזרחי, עמית בוניאל, בגובה העיניים עם יגאל רביד, באתר nrg, 8 בינואר 2010
- רן בוקר, "הטילו על אבא של קנדי פולסה דנורא", באתר ynet, 19 בנובמבר 2013
הערות שוליים
- ^ איציק וולף, צו הגנת חושף שחיתויות ליגאל רביד, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 ביולי 2013
- ^ מור שמעוני, בגין הטרדה מינית: העיתונאי יגאל רביד יפוצה ב-150,000 שקלים, באתר מעריב אונליין, 26 באפריל 2017
- ^ ערן סויסה, נתן זהבי מגיב לתלונות | ישראל היום, באתר ישראל היום, 16 בנובמבר 2017
- ^ יוני קמפינסקי, יגאל רביד יהיה שליח i24NEWS בארצות הברית, באתר ערוץ 7, 27 ביוני 2024
- ^ בגיל 67: מגיש הטלוויזיה מהוותיקים בישראל הפך לאבא לראשונה, באתר Ice, 2024-12-19
| מנחי האירוויזיון
|
- 1956: לוהנגרין פיליפלו
- 1957: אנאיד איפליקיאן
- 1958: האני ליפס
- 1959: ז'קלין ז'ויברט
- 1960: קייטי בויל
- 1961: ז'קלין ז'ויברט
- 1962: מיריל דלאנוי
- 1963: קייטי בויל
- 1964: לוט ואבר
- 1965: רנטה מאורו
- 1966: ז'וסיאן שן
- 1967: אריקה ואל
- 1968: קייטי בויל
- 1969: לוריטה ולנצואלה
- 1970: וילי דובה
- 1971: ברנדט ני גלקור
- 1972: מוירה שירר
- 1973: הלגה גיטון
- 1974: קייטי בויל
- 1975: קארין פאלק
- 1976: קורי ברוקן
- 1977: אנג'לה ריפון
- 1978: דניס פבר וליאון זיטרון
- 1979: ירדנה ארזי ודניאל פאר
- 1980: מרלוס פלויטסמה
- 1981: דורין ני וריאן
- 1982: ג'אן לימינג
- 1983: מרלן שארל
- 1984: דזירה נוסבוש
- 1985: ליל לינדפורש
- 1986: אוסה קלבלנד
- 1987: ויקטור לזלו
- 1988: מישל רוקה ופאט קני
- 1989: לוליטה מורנה וז'אק דשנו
- 1990: הלגה ולאהוביץ' ואוליבר מלאקאר
- 1991: ג'יליולה צ'ינקווטי וטוטו קוטוניו
- 1992: לידיה קפוליקיו והארלוד טרויטיגר
- 1993: פינולה סוויני
- 1994: סינת'יה ני וורכו וגארי ריאן
- 1995: מארי קנדי
- 1996: אינגבילד ברין ומורטן הארקט
- 1997: קארי קראולי ורונאן קיטינג
- 1998: אולריקה ג'ונסון וטרי ווגן
- 1999: דפנה דקל, סיגל שחמון ויגאל רביד
- 2000: קאטיס אלסטרם ואנדרס לונדין
- 2001: נטאשה קרונה בק וסרן פילמרק
- 2002: אנלי פיבו ומרקו מטברה
- 2003: מריה נאומובה ורנארס קאופרס
- 2004: מלטם ג'ומבול וקורחן עבאי
- 2005: מריה אפרוסינינה ופאבלו שילקו
- 2006: מריה מנונוס וסאקיס רובאס
- 2007: יאנה פלקונן, מיקו לפילאמפי וקריסה סלמינן
- 2008: יובאנה יאנקוביץ' וז'ליקו יוקסימוביץ'
- 2009: אלסו ואיוואן אורגנט (בגמר); נטליה וודיאנובה ואנדריי מלאכוב (בחצאי הגמר)
- 2010: נדיה הסנאווי, אריק סלובאקן והאדי ניי
- 2011: אנקה אנגלקה, שטפן ראב ויודית ראקרס
- 2012: אלדר קסימוב, ליילה עליבה ונרגיז בירק-פיטרסן
- 2013: פייטרה מיידה ואריק סעדה
- 2014: ליסה רנה, ניקולאי קופל ופילו אסבאק
- 2015: אליס טומלר, ארבלה קיסבאוור, מרים וייקסלבראון וקונצ'יטה וורסט
- 2016: פייטרה מיידה ומונס סלמרלוב
- 2017: וולודימיר אוסטפטצ'וק, אולכסנדר סקיצ'קו וטימור מירושניצ'נקו
- 2018: פילומנה קוטלה, סילביה אלברטו, דניאלה רוח וקטרינה פורטדו
- 2019: בר רפאלי, ארז טל, אסי עזר ולוסי איוב
2020: שנטל יאנזן, יאן סמיט ואדסיליה רומבלי- 2021: שנטל יאנזן, יאן סמיט, אדסיליה רומבלי וניקי דה יאחר
- 2022: מיקה, לאורה פאוזיני, אלסנדרו קטלן
- 2023: האנה וודינגהם, אלישה דיקסון, יוליה סנינה וגרהם נורטון
|
|
