רסקי נולד בבית רוזנפלד (וילה תהילה) שבמושבהראש פינה. אמו הייתה ציפורה לבית קוזוינר, ילידת ראש פינה, בת למקימי המושבה[1] בני העלייה הראשונה. אביו היה אהרון, יליד רוסיה שעלה לארץ ישראל במסגרת הגדודים העבריים. מבית רוזנפלד עבר רסקי עם משפחתו לחווה הסמוכה של הוריו (המג'וואז), באדמות מחניים של היום, במקום שבו הוקם לימים שדה התעופה ראש פינה. בעת מאורעות תרפ"ט הוזהרה משפחתו שערביי הסביבה מתכוונים לתקוף את החווה, והם נמלטו לראש פינה.[2][3]
לאחר שסיים את בית הספר העממי בראש פינה, סייע בפרנסת המשפחה בעבודה בטבק, וכן עבד תקופה מסוימת בפרויקטים של בנייה בפיקוח על הפועלים, ותקופה מסוימת שהה בקוניטרה בבניית גשר קוניטרה. לפי עדותו, במהלך חייו הוא חלה בקדחת קשה, וטופל בהצלחה בידי תושב ראש פינה, פרופסור גדעון מר, שהיה מומחה למלריה.[4]
לאחר מלחמת ששת הימים מונה על ידי שר הביטחוןמשה דיין למושל ג'נין,[7] זאת לאחר שסירב להתמנות למושל רצועת עזה. בתפקידו זה שירת תחת פיקודו של אלוף פיקוד המרכזרחבעם זאבי (גנדי) והפך לידידו הקרוב.[8] במסגרת תפקידו הנהיג את שיטת "המקל והגזר" – יד קשה כלפי המתנגדים לשלטון הישראלי וסיוע לאוכלוסייה השקטה. בתקופתו הוקם מפעל מים גדול באזור טובאס ושוק חדש בג'נין.[9] רסקי קשר קשרים עם הערבים בעיר,[10] והביא אותם לביקורים בעפולה כדי שיראו את הקִדמה הישראלית.[11] בתקופתו נחשבה ג'נין לעיר השקטה של הגדה.[12]
בשנת 1970 הועלה רסקי לדרגת אלוף-משנה והיה למפקד עורף (הגמ"ר) צפון. בתפקיד זה שירת במהלך מלחמת יום הכיפורים ועד שחרורו מצה"ל בשנת 1974, בסכמו 32 שנים בשירות הביטחון.[13] במלחמת יום הכיפורים הוא פיקד, בין השאר, על מבצע פינוי תושבי רמת הגולן אל מרכז הארץ.
קריירה מוניציפלית
בשנת 1972 עמד בראש ועדה (ועדת רסקי) לשיקום בדואים שפונו מפתחת רפיח.[14] בשנים 1974–1978 עבד במשק החקלאי שבבעלותו.
בשנת 1978 נבחר לראשות המועצה המקומית ראש פינה, וכיהן בתפקיד זה במשך 15 שנים (שלוש קדנציות), עד שנת 1993. הוא שם לו שלוש מטרות: להקל על הישארות וקליטה מחודשת של בני המושבה במושבה, לשקם את הרובע העתיק של המושבה ולפתח תעשיות מתוחכמות באזור. למילוי תפקידו נעזר בקשריו הרבים שרקם עם צמרת המדינה בעת שירותו הצבאי.
רסקי בנה את השכונות "הרחבה ג'" ו"הרחבה ד'", בהן נקלטו תושבים רבים וכן תכנן והחל את בניית שכונת בנה ביתך. בעת כהונתו נבנו ושוחזרו מבני ציבור רבים במושבה ובהם בית העם, מתנ"ס, בנין המועצה המקומית, בית הראשונים,[15] בית היקב העתיק, בית פיק"א, בית הכנסת העתיק, בית הדואר הישן (כיום מסעדת ג'עוני) בית פרופסור מר, ספרייה ומבני ציבור נוספים. כמו כן שוחזר גן הברון רוטשילד. בנוסף נבנתה לראשונה בריכת שחיה ומגרשי טניסכדורסל וכדורגל. רסקי גם העביר כספים ודרש כספים ממשרד הפנים, עבור מפעלי חינוך, שבקרבת שטח המועצה שלו, ואף מחוצה לה; מפעלים כמו פינת אנה פרנק, שבקיבוץ לוחמי הגיטאות או שירותי הכנה לבר מצווה, לנערים חילוניים, בקריה החסידית בחצור הגלילית.[16]
צבי רסקי הקפיד שלא לבנות קניונים או מרכזי מסחר גדולים בתחומי המושבה, כדי לשמור על אופייה הכפרי. כך עשה גם ממשיכו, אהרון ברנזון. מרכזי קניות אלו, קמו באזור רק בתקופתו של ראש המועצה אביהוד רסקי (אחיינו של צבי), תוך ספיגת ביקורת ציבורית.[17]
בנוסף להיותו ראש מועצה, כיהן רסקי כיושב ראש איגוד הכבאים בגליל,[18] יו"ר ועדת מל"ח, חבר דירקטוריון מכללת צפת וחבר בהנהלת בית החולים רבקה זיו. לימים כיהן כיושב ראש המועצה לשמירת אתרים בגליל ובגולן.[19]
בשנת 2004 קיבל תואר יקיר ראש פינה.[20] בשנת 2006 יצא נגד מכירה של אדמות באזור הצפון לערבים.[21]
משפחתו וחייו הפרטיים
רסקי מארח את ביקור גולדה מאיר ואלוף הפיקוד ברמת הגולן 1967
בשנת 2007 הוציא לאור את ספרו האוטוביוגרפי "לעבדה ולשׂמרה".
היה נשוי לרחל ולהם חמישה ילדים.
רסקי נפטר ב-12 בדצמבר 2018 הוא יום הולדתה של ראש פינה.
