פלפלון דמוי-אלה (שם מדעי: Schinus terebinthifolia Raddi) הוא מין של שיח או עץ קטן (7 עד 10 מטר) ממשפחת האלתיים, שמוצאו באזורים הסוב-טרופיים ובעיקר באזורים הטרופיים היובשניים העונתיים באמריקה הדרומית, מדרום-מזרח ברזיל ועד צפון מזרח צפון ארגנטינה[1][2]. פלפלון דמוי-אלה ניטע בישראל כצמח גינון עירוני, והתאקלם בה היטב באזורים מושקים.
בעולם הוא הוכרז כצמח פולש, שנזקיו מרובים. בישראל הוא נחשב כמין פולש בקצב איטי, שנזקיו משמעותיים לצמחייה הטבעית, ובעל פוטנציאל לנזקים חמורים יותר בבתי גידול לחים.
מאפיינים
עלה ותפרחת חיקית של פלפלון דמוי-אלהעלה מורכב-מנוצה של פלפלון דמוי-אלהתקריב של זוג פרחים זכריים
המאפיינים שלהלן מתייחסים לתת-המין הגדל בישראל כעץ תרבות ופליט תרבות בארץ, שמתבסס בבתי גידול לחים או מופרעים בחבלי ארץ חמים.
פלפלון דמוי-אלה הוא שיח או עץ דו-ביתי או פוליגמי ירוקי-עד, ובעל שרף עם ריח אופייני (בדומה לפלפלון בכות), שגובהם עד 7 מ'[3]. במין זה העץ נושא פרחים זכריים או נקביים (צמח דו-ביתי) או נושא פרחים דו-מיניים וחד-מיניים גם יחד (צמח פוליגמי).
הענפים יכולים להיות ישרים, נשענים, או כמעט משתפלים, וכולם על אותו צמח.
הלוואים חסרים והפטוטרת קצרה, שעירה מעוגלת ואינה מכונפת. ציר העלה על פי רוב מכונף בשני צדדיו.
העלים מסורגים, סדורים על הענף בצורה לוליינית ומרווחים אחד מן השני, זקופים או נוטים לצדדים, מורכבים-מנוצים למספר בלתי זוג של עלעלים ומספרם על פי רוב 7 או 9 עלעלים. העלים ארוכים, אורכם 10 עד 22 ס"מ.
זוגות העלעלים נגדיים ומרווחים מאוד זה מזה. העלעלים בזוג התחתון קטנים יותר מהאחרים, והעלעל הקיצוני גדול מכולם (העלעלים באלה אטלנטית על פי רוב שווים בגודלם זה לזה ומרווחים פחות).
העלעלים מעט סגלגלים בעלי עוקץ קצר מאוד, אורכם הוא 3 עד 7 ס"מ ורוחבם 2 עד 3.5 ס"מ, קודקודם מעוגל עד חד, שפתם מחודדת קלות או תמימה, צבעם ירוק כהה בצידם העליון ובהיר בצידם התחתון, העורק הראשי יחיד ומנוצה לעורקים משניים בהירים.
הפרחים הזעירים לבנים, צהבהבים-לבנים, ערוכים במכבדים צפופים[4]. הפרחים הזכריים והנקביים או הדו-מיניים דומים מאוד.
הגביע קצר בעל 5 אונות.
עלי הכותרת 5 (בשונה מהמינים של האלה שפרחיהם ללא עלי כותרת).
אבקנים 10 (בשונה מהסוג אוג שמספר אבקניו חמש), בולטים מבין עלי הכותרת.
הפרי בית גלעין חד-זרעי, כדורי, מבריק, קוטרו 4 עד 5 מ"מ, צבעו אדום בהיר והוא נישא על פני צברים צפופים של מאות פרטים.
טקסונומיה
פלפלון דמוי-אלה נמנה עם 40 מינים המשויכים לסוג פלפלון שמוצאם בדרום אמריקה. פלפלון דמוי-אלה מונה 2 תת-מינים[5]:
.Schinus terebinthifolia var. terebinthifolius - עלים שאורכם הוא עד 17 ס"מ, עם 5 עד 13 עלעלים; ציר העלה מכונף, הפרי אדום. תת-מין זה גדל בישראל כצמח זר ופולש[6].
.Schinus terebinthifolia var. acutifolia Engl - עלים שאורכם הוא עד 22 ס"מ, עם 7 עד 15 עלעלים; ציר העלה אינו מכונף, הפרי ורוד. תת-מין זה לא הוכנס למדינות אחרות ובכללם ישראל[7].
מין זה הופץ אל מחוץ לארצות מולדתו ונטע כצמח נוי בצורה מסודרת באזורים סובטרופיים של העולם ובכללם ישראל בגינות ופארקים[1]. הרחבה על מידת פלישתו בעולם ראה בפרק הבא, ותפוצתו בישראל בפרק שלאחריו.
הפלפלון דמוי-האלה הובא לפלורידה ככל הנראה בשלהי 1981. העץ התפשט בפלורידה במהירות, תפס את מקומם של המינים המקומיים, והתפרש על פני אלפי אקרים. העץ מותאם במיוחד לאכלוס של שטחים מופרים והוא יכול לגדול הן בתנאי יובש והן בתנאי לחות. אופי הגדילה שלו מאפשר לו לטפס מעל עצים נמוכים ולפלוש לחופות העצים הבוגרים, וכך לדחוק מינים אחרים בתחרות על האור. בארצות הברית נחקק חוק שלפיו אסור למכור את הצמח או לשתול אותו, והוא מסווג בקטגוריית המזיקים I של מועצת הצמחים המזיקים האקזוטיים (EPCP)[9]. פלפלון דמוי-אלה כלול ברשימת 100 האורגניזמים הפולשים ביותר בעולם על פי ה-IUCN. על מנת למנוע את התפשטות הצמח נקבעו קווים מנחים שלפיהם יש להשמיד את אוכלוסיית הפלפלון דמוי-האלה היכן שהדבר מתאפשר.
פלפלון דמוי-אלה בישראל
הפלפלון דמוי-האלה ניטע רבות בישראל כצמח גינון עירוני, והתאקלם בה היטב באזורים מושקים. הפירות של הפרטים הנטועים מופצים למרחקים על ידי ציפורים פרוגיבוריות (כגון בולבולים), ונובטים בקלות במקומות לחים. מנגנון זה של הפצה למרחק אף הביא לכך שהצמח מופיע לעיתים כמין פולש בשטחים טבעיים, בעיקר בבתי גידול לחים.
המוקדים העיקריים בשמורות עין נמפית ובכרי נעמן שבעמק עכו, ובעמק בית-שאן בשמורות תל-סהרון ועין-יהודה. הצמח נפוץ למדי בעמק בית שאן. כמו כן נמצא לאחרונה במעיינות באזור נאות הכיכר[10]. הוא גדל כצמח נוי בקריית שמונה וביוקנעם המושבה.
פלפלון דמוי-אלה נחשב כמין פולש בקצב איטי, נזקיו משמעותיים, ובעל פוטנציאל לנזקים חמורים. בבתי גידול בהם הוא פולש הוא מסוגל לצור מקבצים צפופים מאוד עם תת-יער חשוך, ובכך לדחוק את המינים המקומיים. בנוסף, תכונותיו האָלֵלוֹפַּתְיות פוגעות במיני הצמחים המקומיים והוא נחשב צמח פולש משנה סביבה. העלים והפרי שלו משחררים תרכובות המונעות נביטתם של מיני צמחים אחרים הנמצאים בסביבה הקרובה של העץ. העלים של הצמח רעילים לסוסים ולבקר. מגע ישיר עם מוהל העץ יכול לגרום לגירויי עור[10]. לאור עוצמת הפלישה של צמח זה באזורים ים תיכוניים שונים בעולם מומלץ לבער את המוקדים הקיימים בשמורות הטבע בישראל כול עוד אלה אינם גדולים מדי.
פנולוגיה
פריחת פלפלון דמוי-אלה מתרחשת באותו הזמן שנה אחר שנה. הפריחה כמעט ואינה מתרחשת בעת התחדשות העלווה. הפריחה מתחילה בספטמבר ועד אמצע אוקטובר ורובה נפסקת בתחילת נובמבר.
חלק קטן מהאוכלוסייה (כ-10%) פורח בחודשים מרץ עד מאי. חלק מהעצים המאחרים הם עצים שלא פרחו באוקטובר, אך לרוב הפריחה האביבית הזאת היא תקופת פריחה שנייה.
הבשלת הפירות באה אחרי הפריחה, ועיקרה בין דצמבר לפברואר. מרבית פיזור הזרעים מתרחש זמן קצר לאחר מכן, אך חלק מהעצים עדיין משמרים פרי בשל עד סוף יולי או אוגוסט.
הנביטה מתרחשת בנובמבר-אפריל, אך עיקרה בינואר-פברואר. היובש הוא הגורם הראשי לתמותת הנבטים בישראל[11].
שימושים
פלפלון דמוי-אלה נחשב לעץ קטן ואטרקטיבי, שתפוצתו כעץ קישוט רחבה מאוד באזורים החמים של דרום אמריקה בזכות העלווה המרשימה והפירות שלו. אף על פי שהפלפלון אינו פלפל אמיתי (שם מדעי Piper), פירותיו המיובשים נמכרים לעיתים קרובות כגרגרי פלפל ורודים. במינון הנכון, הזרעים משמשים כתבלין ומוסיפים טעם דמוי פלפל למזון. אולם, בכמויות גדולות הזרעים עלולים להיות רעילים. בדומה למינים אחרים במשפחת האלתיים, לפלפלון דמוי-האלה יש מוהל תא שיכול לגרום לתגובה עם העור אצל אנשים אלרגיים.
תמונות להמחשה
פראח עם אבקנים מבצבצים מבין עלי הכותרת
עלים של פלפלון דמוי-אלה
פרחים זכריים
פרחים זכריים של פלפלון דמוי-אלה
לקריאה נוספת
Gogue, G. J., Hurst, C. J., & Bancroft, L. 1974. Growth inhibition by Schinus terebinthifolius. HortScience 9 (3): 301.
