פיצוץ גשר א-זיב (גשר אכזיב) נערך במסגרת ליל הגשרים - מבצע לפיצוץ 11 גשרים המחברים את ארץ ישראל עם המדינות השכנות - ב-16 ביוני1946 (י"ח בסיווןה'תש"ו), ובמהלכו פוצץ גשר הרכבת מעל נחל כזיב. פיצוץ הגשר התרחש בטרם עת, וכתוצאה מכך נהרגו 13 לוחמי הפלמ"ח שהשתתפו בפעולה. קודם לכן נהרג לוחם הפלמ"ח יחיעם ויץ, שנפצע פצעי מוות בהסתערות. לזכרם הוקמה במקום אנדרטת יד לי"ד.
הפעולה
כחלק ממבצע ליל הגשרים הוטל על יחידה של 40 לוחמים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח להרוס שני גשרים על נחל כזיב, גשר רכבת וגשר כביש המובילים ללבנון. עיקר הלוחמים נועדו לפוצץ את הגשר. לוחמים אחרים נועדו לבצע חסימות מצפון ומדרום לגשרים ולהרחיק ערבים תושבי הכפר א-זיב שהתגוררו סמוך לגשרים. מפקד היחידה היה נחמיה שיין מקיבוץ עין-חרוד, בנו היחיד של המחנךאליעזר שיין.
הלוחמים יצאו מקיבוץ מצובה. הלילה היה בהיר וכשהתקרבו לגשר הרכבת התגלו הלוחמים על ידי הנוטרים הערבים שפתחו באש. לפקודת המפקד נחמיה שיין הסתערה היחידה ותפסה עמדות בסמוך לגשר הרכבת. קומץ מהלוחמים התקדמו לכיוון גשר הכביש. בהסתערות נפגע יחיעם ויץ בחזהו ונפל. הוגשה לו עזרה ראשונה אך ללא הצלחה.
קליע נותב פגע בחומר הנפץ שעל גב הלוחמים שמתחת לגשר ואירעה התפוצצות אדירה. 13 לוחמים ובהם מפקד הפעולה נהרגו במקום ואחדים נפצעו. גשר הרכבת נהרס בפיצוץ. בגלל האסון לא פוצץ גשר הכביש והוא היה היחיד שנותר על כנו מבין הגשרים שהותקפו באותו לילה.
הלוחמים שלא נפגעו והפצועים נסוגו לקיבוץ מצובה בפיקודם של יצחק יבנה, סגן מפקד הפעולה, ויהונתן דותן שהיה אחראי על נקודת האיסוף בפעולה. במצובה טופלו הפצועים. כדי להקל על אנשי מצובה, ומחשש להתגלות על ידי הבריטים, עברו 11 לוחמים לקיבוץ חניתה ושם הוסתרו במערה למשך יומיים.
קבורת הלוחמים ואתר ההנצחה יד לי"ד
אנדרטת יד לי"ד
שרידי הלוחמים הלא מזוהים נקברו בבית הקברות בחיפה[1] ובקיבוץ מצובה, יחיעם וייץ נקבר בהר הזיתים בירושלים. דבר הקבורה לא היה ידוע לציבור ונפוצו שמועות בדבר גורלם. התעוררו תקוות שווא כי חלק מהם ברחו להרים ויחזרו בקרוב. בשנת 1955 נחנכה בין גשר הרכבת וגשר הכביש אנדרטת יד לי"ד שתוכננה על ידי האדריכלאשר חירם. האנדרטה עוצבה ככיכר אבן ונכתב עליה סיפור הקרב שנוסח על ידי הסופרס. יזהר[2], שהיה בן-דודו של יחיעם וייץ שנהרג במקום.המשפחות השכולות דרשו להעביר את שרידי החללים שנקברו בחיפה לקבורה במקום. בי"ז בסיווןתשכ"ח (11 ביוני1968) לאחר מאבק ציבורי ארוך הובאו השרידים מחיפה לקבורה במקום נפילתם ליד גשר מסילת הרכבת, בתוך אנדרטת יד לי"ד שהייתה לקבר אחים. בעקבות הקבורה האתר תוכנן מחדש על ידי האדריכל אריה פטרן ונוסף מעגל חיצוני מסביב לאנדרטה שכולל מצבות צבאיות עם שמות החללים[2]. כעבור שנים התברר כי גם בקיבוץ מצובה יש שרידי חללים והן הובאו לקבורה באותו מקום בכ"ט בחשווןתשס"ד (24 בנובמבר2003).
נוכחות בתרבות העברית
התרבות העברית הקדישה לפעולה שכשלה תשומת לב רבה, חיים גורי, בספריו, 'דפים ירושלמיים' ו'הספר המשוגע', נתן שחם, בסיפורו, 'הגשר' בספרו 'דגן ועופרת', מחזהו של משה שמיר, הוא הלך בשדות ובפזמונאות של חיים חפר, 'דחילק מוטקה, ו'צביקה א', צביקה ב', צביקה ג', של דידי מנוסי.
הנצחת החללים
לצד אתר ההנצחה יד לי"ד, הונצחו החללים בדרכים נוספות:
הצייר לודוויג בלום, אביו של הלוחם אליהו בלום שנהרג בפיצוץ הגשר, הנציח את החללים ואת הגשר בציורים. בעקבות נפילת בנו הקדיש בלום את כל אוסף תמונות מלחמת העצמאות לזכר בנו.
בית אכסי, המועדון לחבר בקיבוץ נאות מרדכי, נקרא על שמו של שמעון (אכסי) אלכסנדר[3] שנהרג בפיצוץ הגשר. ליד בית אכסי הוקם גן ולוח זיכרון לזכרם של הרוגי הפעולה.
