סת־בעל הוא דמות המופיעה באמנות כנענית ומצרית בתקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל המוקדמת ומשלבת לאחת את דמות אל הסערות המצרי סת' ואל הסערות הכנעני בעל. סת־בעל אינו אל בפני עצמו, אלא שם המופיע במחקר שבא לציין את הדמות המשלבת מאפיינים איקונוגרפיים של שני האלים.
בשנת 1730 לפנה"ס נכבשה מצרים על ידי החיקסוס, שהיו כנראה מהגרים מבני עמי כנען וסוריה וכן עמים רחוקים יותר. בשנת 1570 לפנה"ס בערך גרשו המצרים את החיקסוס ממצרים ובשנים הבאות שלטה מצרים בכנען וסוריה. בעקבות כך, נוצרה הדדיות רבה בין מצרים והמרחב הסורי־ארצישראלי, בעיקר בשל כיבוש מרחב הלבנט בידי המצרים. אחד מהביטויים להדדיות זאת היה תחלופה של אלוהויות בין מצרים לארצות הכבושות. שושלת המלוכה החיקסוסית, שהייתה כנענית במקורה, עודדה מעבר של אמנים וסוחרים בין ארצות. כך נערכה היכרות בין אלוהויות שונות, שהובילה לקבלת אלוהויות זרות אל הפנתיאון המצרי באותה תקופה. בעל היה אחד מאלוהיות זרות אלה והוא חבר לסת' בשל הדמיון הרב בין שני האלים.[1]
במחקר נרחב על האל סת' ותפקידיו,[2] בשנת 1967, ועם החפירות המאוחרות של העיר אוואריס (בירת החיקסוס) וגילוי הקשר בין האלים סת ובעל, מופיע המושג סת־בעל. המושג נכנס לשימוש והמשיך אל מחקרים נוספים כמציין את אותה דמות משולבת.
דמות מתכנה סת־בעל אם היא משלבת לפחות את אחד מהמאפיינים של כל אחד משני אלים אלה.
סת':
בעל:
סת־בעל מופיע לראשונה במצרים בזמן שלטונה של שושלת חיקסוס, שמקורה בכנען. בעל הוא אחת האלוהויות הזרות שהגיעה למצרים מכנען והתקבלה בפנתיאון. שילוב שני האלים לדמות אלילית אחת נעשה בשל הדמיון של בעל לסת', הן בתחומי האלוהויות שלהם, כאלי סערה, והן בסיפורי הקרבות שלהם: מלחמתו של בעל באל ים, בלוויתן נחש בריח (אוגריתית: "לתן בתן ברח") ובלוויתן נחש עקלתון (אוגריתית: "לתן בתן עקלתן") ומלחמתו של סת' בנחש אפופיס. בנוסף תפקידו של סת' כאל הזרים הקל על החיבור.[3] באמנות, המצרית סת־בעל מופיע בעיקר כסת' עם מאפיינים של האל בעל. למשל דמותו של סת' עם התלתל המאפיין את בעל.
בירת שושלת חיקסוס היא העיר אווריס ובה ישבה כת סת־בעל. הכת בבסיסה הייתה כת של סת' אך היא ערבבה את השמות והמיתוסים של שני האלים. הכת היא ערבוב של כת בעל עם כת סת' במצרים. ניתן למצוא בכתבי פפירוס במצרים מאותה התקופה את שמו של בעל כתוב עם הסימן של חיית־סת'. צורת כתיבה זאת התפרשה במחקר כמציינת את הדמות סת־בעל. בפפירוס אמהרסט (Amherst) מתואר הקרב של בעל בים, אך השם בעל מוחלף בסת'. הכת המשיכה להתקיים גם לתוך השושלת ה־19 והממלכה החדשה.[4]
הופעתו של בעל במצרים קידמה את הכת של סת' למקום חשוב עד כדי כך שבשושלות ה־18 וה־19 פרעונים קראו לעצמם על שם סת' – למשל סתי (סתי הראשון). מופעים חזותיים של בעל־סת' במצרים התגלו בעיקר על אסטלות וחרפושיות בחפירות בתביי ובסיני ועוד.
בימי רעמסס השלישי, המיזוג של בעל-סת היה כה מוטמע, שלא ראו סתירה בסצנה אמנותית שנמצאה באווריס ובה פרעה מכניע כנעני לפני האל והאל מגיש לפרעה חרב.[5]
הכיבוש והתחלופה של מאפיינים תרבותיים השפיעה כאמור גם בכיוון ההפוך. כך ניתן למצוא גם בארץ ישראל מופעים של האל בעל עם מאפיינים של סת' או אם מאפיינים מצריים במובהק. מופעים כאלה נתגלו בעיקר על אסטלות וחותמות גליל, בעיקר בחפירות של העיר אוגרית ושל תל לכיש ועוד.