היצירה המשמעותית ביותר המזכירה את שחר היא המחזה הולדת שחר ושלם, המתאר את לידת שחר ותאומו שלם ומעלליהם. היצירה מתחילה בכמה קטעים ובהם קריאה למשתתפים, הוראות במה וסצינות מקדימות, וביניהם מופיעה גם קריאה ל"אלים הנעימים [...] והיסמים (היפים)" (כינוי לשחר ושלם, גיבורי העלילה), וכן קריאה ל"לאלים נעימים, גוזרי ים[א] בני ים, יונקי שדי אשרה" (גם הם שחר ושלם). לאחר הקטעים המקדימים, מתחיל עיקר המחזה – בשׁדה אשרה ורחמי (כנראה כינוי לענת), על שפת הים, נמצאים אל ושתי נשותיו, והוא מנסה לקיים איתן יחסי מין; לאחר כמה ניסיונות וטקסים, הוא מצליח והן הרות ויולדות. הבשורה מובאת לאל: "נשות אל ילדו, מה ילדו? ילדו שחר ושלם!", ואל מצווה לערוך טקס לשמש ולכוכבים; לאחר מכן חוזר תיאור המשגל, ולאחריו הנשים סופרות את הירחים, ויולדות ביחד "אלים נעימים, גוזרי ים[א], בני ים, יונקי שדי שׂרה[ב]" – ייתכן שהדבר חשוב לאור היותן של האמהות בנות אדם, שבניגוד ל"שרה" שהיניקה אותן (כנראה אשרה) לא היו ראויות להניק את בני אל. על לוחית שנהב שנמצאה באוגרית נחרטה אלה מכונפת (המזוהה עם ענת[3]) המניקה שני בנים, והיו שקישרו בין הלוחית לסצנה בהולדת שחר ושלם.[4] מיד לאחר מכן, המבשר מוסיף שתאבונם עצום והם פוערים פיהם: "שפה לארץ, שפה לשמים, ויערבו (ייכנסו) בפיהם ציפורי שמים ודגי ים... ולא ישבעו". אל קורא קריאות צער, ומצוה לשאתם ולהניחם במדבר קדש, "שם יגרגרו לאבנים ולעצים, שבע שנים תמימות, שמונה תקופות־עד". האלים הנעימים הולכים בשדה, משוטטים בפאת מדבר, ופוגשים נוטר במזרע[ג] וקראו לו: "הוי נוטר, נוטר, פתח!"; הוא פותח "פרץ בעדם", והם נכנסים. הם מבקשים ממנו לחם לאכול ויין לשתות, והוא עונה כי יש לחם ויין. סוף הלוח לא שרד, אך נראה שתם סבלם והם התקבלו בחזרה בקרב האלים.[5]
בלוחות אחרים
בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לשחר ושלם, יחד, מוקדש הקטע העשירי מבין קטעים אלה, ומעונם הנזכר בלוח הוא "שממ" (השמים).[6] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכרים שוב שחר ושלם.[7]
עדויות אחרות
"שחר ושלם" מופיעים ברשימת אלים בלוח שתוכנו תפילה או תרגיל כתיבה.[8]
שם האל שלם מופיע כנראה כרכיב תיאופורי בכתבי אוגרית בשמות 𐎛𐎍𐎌𐎍𐎎 (אִלשלם),[9] 𐎁𐎓𐎍𐎌𐎍𐎎 (בעלשלם), ו-𐎕𐎄𐎖𐎌𐎍𐎎 (צדקשלם),[10] וכן בשם התאופורי הפיניקי 𐤉𐤊𐤍𐤔𐤋𐤌 (יכנשלם).[11]
מקור השם "ירושלים", או במקור "ירושלם", הוא: 'ירה-שלם' כלומר: "[העיר ש]יסד שלם", או "העיר שהורתה (נולדה מזרעו של) שלם";[12] השמות שלמה ואבשלום, בני דוד שישב בירושלים, עשויים גם הם להיות קשורים לאל שלם.[13] בספר בראשית מתואר מלכיצדק כמלך העיר שלם וככהן לאל עליון.[14]
^CIS I 10, 13; M. Lidzbarski, Handbuch der nordsemitischen Epigraphik, Weimar, 1898, S. 433; Vassel et Icard,Les inscriptions du temple de Tanit, Tunis, 1927, op. cit., No. 153.
