האי התגלה ב-21 במאי1502 על ידי הנווט הפורטוגזיז'ואו דה נובה במהלך מסעו חזרה הביתה מהודו. הוא כינה אותו "סנטה הלנה". הפורטוגזים לא הקימו בו התיישבות קבע מלבד בודדים שגרו על האי תקופות מסוימות. מכיוון שהוא היה שולי לפורטוגזים עבר האי לידי ההולנדים לתקופה קצרה ולבסוף נתפס על ידי הבריטים בשנת 1661.
בשנות השלטון הבריטי נשלט האי על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית. הם בנו את העיר היחידה, ג'יימסטאון, את המבצר שמגן עליה והציבו חיל משמר באי. תחת שליטתם שגשג האי. ספינות בריטיות רבות עגנו בו בדרכן חזרה הביתה מהודו והשאירו בו חלק מעושרן. בנוסף הוקמו בו מטעים שעובדו על ידי עבדים שחורים וסינים שנקנו מספינות העבדים שעגנו באי.
בשנת 1815 הובא לאי על ידי השלטונות הבריטיים נפוליאון בונפרטה, כאסיר. היה זה לאחר שהוא הצליח לחמוק מכלאו הקודם באי אלבה ולשלוט בצרפת בתקופת מאה הימים. הוא נכלא לאחר תבוסתו בקרב ווטרלו. נפוליאון חי באי שש שנים, עד למותו.
משנת 1834 החל הכתר הבריטי לשלוט ישירות באי שלא באמצעות חברת הודו המזרחית הבריטית. אולם בשנות ה-70 של המאה ה-19 החל האי לדעוך בעקבות התפתחות ספינות שלא היו זקוקות לתחנת עצירה, ופתיחת תעלת סואץ. מאז היה האי התיישבות חסרת חשיבות מיוחדת של בריטניה. למרות זאת הוא עלה לכותרות פעם נוספת בשנת 1982 כאשר שימש בסיס יציאה בריטי במלחמת פוקלנד.
בשנת 1858 הכריזה ממשלת בריטניה על כך שהיא מעניקה שני אזורים באי לצרפת: שטחו של הבית בו גר נפוליאון בעת גלותו וכן העמק בו נקבר.
אסנשן
מגלה הארצות הפורטוגליז'ואו דה נובה גילה את האי ב-1501. הוא רק רשם את מיקומו של האי - אך לא נתן לו שם ואף לא הודיע על תגליתו. למעשה, האי "התגלה" פעם נוספת כעבור שנתיים, ב-1503, בידי האדמירל הפורטוגלי אפונסו דה אלבוקרקי. הוא ראה את האי בחג העלייה, על-פי לוח השנה הקתולי, וקרא לו על-כן "איליה דה אסנסאו" (בפורטוגזית: Ilha de Ascensão).
השימוש באי היה מועט בשנים שבאו לאחר מכן; אדמתו יבשה ושוממת, ולא ניתן לעבדה. הוא נותר לא מיושב עד 1815. בשנה זו הוגלה נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת לשעבר, אל האי סנט הלנה, וליתר ביטחון, בנו הבריטים באסנשן מבצר ושיכנו שם חיילים. הם קראו לו "אסנשן" (Ascension), חג העלייה בלשונם.
מיקום האי במרכז האוקיינוס האטלנטי הפך אותו לנקודת עצירה שימושית של ספינות. הצי המלכותי הבריטי הפך אותו לבסיסה של שייטת מערב אפריקה, יחידה שתפקידה לדכא סחר בעבדים בחופה המערבי של אפריקה. ב-1922, הוצא צו מלכותי ולפיו אסנשן יהיה שטח חסות של סנט הלנה.
במלחמת העולם השנייה, בנתה ארצות הברית בסיס אווירי בשם "ויידאווייק" (באנגלית: Wideawake, "ער לחלוטין", על-שם מושבה סמוכה של שחפיות כהות, שנוהגות לצווח בעצמה רבה מוקדם מאוד בבוקר, ומעירות אנשים). הוא שימש כנקודת חנייה למטוסים החוצים את האוקיינוס האטלנטי בדרכם למערכות באפריקה ובאירופה. בסוף המלחמה הופסק השימוש בבסיס.
בזמן המלחמה הקרה הושב הבסיס לפעילות. הוא הורחב ושוכלל, על-מנת שיתאפשר למטוסים גדולים לנחות בו. הוא המשיך לשמש מטוסים צבאיים גם במלחמת פוקלנד, כבסיס מבצעים וכמקום בטוח ממנו יכלו הבריטים לשלוח את מטוסיהם לשדה הקרב. כיום הוא מהווה גם מסלול לנחיתת חירום של מעבורת החלל. כמו כן, הוקמה בסמוך לבסיס תחנת שידור של ה-BBC לדרום אמריקה ולאפריקה.
טריסטן דה קונה
איי טריסטן דה קונה נצפו לראשונה בשנת 1506 על ידי הספן הפורטוגזיטרישטאו דה קוניה. אף על פי שכף רגלו לא דרכה על האיים, הוא קרא לאי המרכזי על שמו, Ilha de Tristao da Cunha אשר מאוחר יותר קיבל גרסה אנגלית כשמו היום. הסקר הראשון של הארכיפלג נעשה על ידי פריגטהצרפתית בשנת 1767. נערכו מדידות לעומק הים סביב האיים וכן נסקר קו החוף. התוצאות פורסמו על ידי ההידרוגרפר של הצי המלכותי בשנת 1781. בשנת 1810 הגיע לאיים המתיישב הקבוע הראשון, ג'ונתן למברט מהעיר סיילם שבמסצ'וסטס. הוא הכריז על האיים כרכושו הפרטי וקרא להם "האיים המרעננים". שלטונו של למברט היה קצר, והוא מת בתאונה בשנת 1812.
באיים היה מוצב בריטי והאוכלוסייה האזרחית במקום נבנתה לאיטה. ציידי לווייתנים עשו שימוש באיים כבסיס למסעותיהם בדרום האוקיינוס האטלנטי. עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869, יחד עם עליית השימוש באוניות הקיטור, פחתה חשיבות האיים והתנועה אליהם התדללה.
בצו מלכותי מ-12 בינואר1938, הוכרזו האיים כבני חסות של סנט הלנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הקים הצי המלכותי הבריטי באיים בסיס. אונית הוד מלכותה "האי האטלנטי" הוצבה במקום כדי לפקח על תנועות ספינות גרמניות בדרום האוקיינוס האטלנטי. בתקופת מלחמת העולם השנייה מונה לכהונתו המינהלן הראשון של האיים, על ידי הממשלה הבריטית.
בשנת 1961 אילצה התפרצות געשית לפנות את כל אוכלוסיית האי, כ-260 במספר, לבריטניה. בהזדמנות זו נחשף לראשונה העולם האקדמאי לניב המיוחד שהתפתח בלשונם של תושבי האי. [6] בשנת 1963 שבו תושבי האי לביתם. בשנת 2002 ניתן לאיים דגל ייחודי משלהם. בשנת 2005 קיבל האי מיקוד דואר משלו (TDCU 1ZZ), זאת כדי להקל על תושביו לבצע הזמנות בדואר אלקטרוני.
גאוגרפיה
סנט הלנה
שטחו הכולל של האי כ-122 קמ"ר והוא מכוסה ברובו בסלעים ואפר געשי.
מרכזו של האי מכוסה ביער אשר חלקו טבעי וחלקו נטוע. האזור ההררי במרכז נהנה מכמויות משקעים גבוהות יותר מאשר באזורי החוף וגם הטמפרטורה בו נמוכה יותר.
עולם החי והצמחייה במרכז האי מקומיים ואופייניים לו. לעומת זאת אזורי החוף צחיחים ואינם מקיימים עולם חי וצומח משלהם. חלק גדול מההיעלמות של הצומח המקומי האופייני ניתן לזקוף לחובת ההתיישבות של בני אדם במקום ובעיקר לבעלי החיים שהגיעו איתם כגון עיזים, וכן לצמחים פולשים אשר הביאו את המינים המקומיים לסף הכחדה.
אסנשן
שטחו של אסנשן 91 קמ"ר, והוא נמצא כ-1,600 ק"מ מחופה של אפריקה (ליבריה), כ-2,250 ק"מ מחופה של דרום אמריקה (ברזיל), וכ-1,000 ק"מ מדרום לקו המשווה. ממזרח לאסנשן נמצא האי בווטסויין בירד, שם מקננות ציפורים רבות. זהו המקלט היחידי בשבילן מהחולדות, החתולים ובני האדם שהגיעו לאי מאירופה ומאפריקה.
גאולוגיה וטופוגרפיה
באסנשן מתרוממת פסגה סלעית ממקור געשי, ולא פחות מ-44 חרוטים רדומים זוהו באי שרוב שטחו מכוסה בבזלת. האי נמצא סמוך וממערב לרכס המרכז-האטלנטי. ההתפרצות הגעשית האחרונה התרחשה לפני 600 שנה, זמן קצר מאוד במונחים גאולוגים.
הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר גְרִין, 859 מטרים מעל פני הים. הקרקע מחוספסת, יבשה ושוממת, והצמחים היחידים על האי הם אלו שהביאו עמם בני האדם.
אקלים
האקלים באסנשן הוא סובטרופי, כשהטמפרטורה בחוף נעה בין 21° ל-30° מעלות צלזיוס, ובהר גרין 15° ל-26°. למרות קרבתו לקו המשווה, ישנו הפרש של 5° בין הקיץ לחורף. האקלים מעט קריר יחסית לקו רוחבו של אסנשן, בזכות זרמי מים קרים המגיעים מדרום אפריקה. הרוחות הן דרום-מזרחיות ברובן. ישנם גשמים כל השנה, כשבינואר-אפריל הם נוטים להיות כבדים יותר.
חי וצומח
האי דל בפאונה ובפלורה, ורוב הפרטים הם אלו שהביאו עמם בני-האדם. הצומח כולל חזרנים (במבוק) ואורנים בלבד - שניהם נטעו בידי בני אדם, ושניהם נמצאים רק על הר גרין, שנחשב היום לאחד מהיערות הנטועים המשגשגים ביותר בעולם. לפני בואם של בני האדם, לא היו צמחים על האי.
האי אינאקססיבל ואיי נייטינגייל ממוקמים 35 ק"מ מדרום-מזרח לאי המרכזי, בעוד שהאי גוף ממוקם 395 ק"מ בכיוון דרום-דרום-מזרח לאי המרכזי. האי המרכזי הררי למדי. האזור היחיד באי שהוא שטוח יחסית הוא אזור היישוב, אדינבורו על שבעת הימים, השוכן על החוף הצפון-מערבי. הנקודה הגבוהה באי היא פסגת המלכה מרי (2,010 מטר מעל פני הים), המתכסה בשלג מדי חורף.
האיים האחרים בקבוצת איים זו אינם מיושבים, פרט לתחנת מזג האוויר על האי גוף. התחנה ובה צוות של שישה אנשים, מופעלת על ידי ממשלת דרום אפריקה מאז שנת 1956. האי גוף הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, בשנת 1995, בזכות אוכלוסיית בעלי החיים הייחודית הנמצאת עליו. בשנת 2004 החליט ארגון אונסק"ו להרחיב את ההכרזה אף על האי אינאקססיבל ולצרפו כחלק מאתר המורשת העולמית.
האקלים באי המרכזי ממוזג אך הפכפך מאוד, עם שינויים מהירים במזג האוויר. הטמפרטורות נעות בין 4 מעלות בחורף ל-26 מעלות בקיץ. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,676 מ"מ.
חוקה
החוקה של סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה אורגנה מחדש בשנת 2009 ונוצרה למעשה חוקה חדשה לחלוטין. החוקה נכנסה לתוקפה ב-1 בספטמבר2009. אסנשן וטריסטן דה קונה קודמו לאותו הסטטוס כמו של סנט הלנה, והדבר התבטא בחלוקתה של החוקה לשלושה פרקים, אחד לכל טריטוריה. לסנט הלנה יש מושל ומועצה מחוקקת, כאשר לטריסטן דה קונה ואסנשן יש מועצת אי ומנהל אי. החוקה כוללת "זכויות בסיסיות של חירות הפרט" בכל טריטוריה לגופה.[7]
חלק
נציגות הכתר הבריטי
מועצה מחוקקת
סנט הלנה
מושל סנט הלנה
המועצה המחוקקת של סנט הלנה
אסנשן
מנהל האי אסנשן
מועצת האי אסנשן
טריסטן דה קונה
מנהל האי טריסטן דה קונה
מועצת האי של טריסטן דה קונה
לסנט הלנה יש גם רשות מבצעת. מושל סנט הלנה הוא נציג הכתר הבריטי הרשמי בטריטוריה. לשלושת החלקים של הטריטוריה יש את אותו התובע הכללי ואת אותו בית המשפט העליון - השוכן באי סנט הלנה.
דת
כנסיית סנט מארי האנגליקנית באי אסנשן
מרבית התושבים של סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה שייכים לכנסייה האנגליקנית. הם חברים בכנסייה האנגליקנית של אפריקה הדרומית ויש להם דיוקסיה עצמאית שמקום מושבה באי סנט הלנה, הבישופות כוללת גם את האי אסנשן.
את הקתוליים הרומיים משרתת הכנסייה של סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה. משרד הממונה על הכנסייה ממוקם באיי פוקלנד.
חינוך
בסנט הלנה מספר קטן של בתי ספר, הגדול שבהם הוא בית הספר על שם הנסיך אנדרו. באסנשן קיים בית ספר אחד בשם "Two Boats", ובטריסטן דה קונה קיים גם בית ספר אף קטן יותר למיעוט התושבים.
מטבע
סנט הלנה השתמשה בלירה שטרלינג עד שנת 1976. ב-1976 הוציאה סנט הלנה מטבע משלה - פאונד סנט הלני, ששעריו מוצמדים לשערי לירת השטרלינג. גם האי אסנשן משתמש בפאונד הסנט הלני, אך טריסטן דה קונה המשיכה בשלה ומשתמשת בלירה שטרלינג בריטית. אין בנק מרכזי בטריטוריה ובנק סנט הלנה הוא היחיד שקיים בטריטוריה.[8]
תקשורת
טלפון
ישנו ספק שמספק לטריטוריה את כל צורכי הטלפוניה שלה. לסנט הלנה קידומת הטלפון +290, שמאז 2006 חולקת עמה טריסטן דה קונה. מספרי הטלפון בסנט הלנה וטריסטן דה קונה הם בעלי ארבע ספרות בלבד. גם באי אסנשן מספרי הטלפון הם בעלי ארבע ספרות בלבד, אך הקידומת הבינלאומית של האי היא +247. לאסנשן משדרים המסוגלים לקלוט שידורים מאפריקה ומדרום אמריקה.
דואר
לאסנשן, סנט הלנה וטריסטן דה קונה, חותמות דואר נפרדות לכל אחת, והן מהוות חלק גדול מהכנסות האיים. לאסנשן, סנט הלנה וטריסטן דה קונה גם תיבות דואר נפרדות במסגרת הדואר המלכותי הבריטי:
אסנשן: ASCN 1ZZ
סנט הלנה: STHL 1ZZ
טריסטן דה קונה: TDCU 1ZZ
דגלים
בעניינים הנוגעים לכל הטריטוריה נעשה שימוש בדגל הממלכה המאוחדת, לו מעמד רשמי. עד שנת 2002 השתמשו כל שלושת חלקי הטריטוריה בדגל סנט הלנה, ובשנת 2013 הסתיים באופן רשמי תהליך אימוץ הסמלים באופן נפרד לכל חלק בטריטוריה.
דגל סנט הלנה הוענק לשטח החסות ב-4 באוקטובר1984. הדגל הוא נס כחול - בקנטון שלו (הרביע העליון הקרוב לניצב הדגל) נמצא היוניון ג'ק ובמרכז הדגל - סמל סנט הלנה המציג את החוף הסלעי של האי וספינת מפרשים המנציחה את גילוי האי.
דגל אסנשן הוא נס כחולמוטבע בסמל אסנשן. נמצא בשימוש מאז 2013. ב-3 במרץ2009 ממשלת האי החליטה על עיצובו של דגל ייחודי לאי. ב-30 ביולי2010 הוגשו שתי הצעות לממשלה. אחרי התייעצות עם הציבור, נבחר העיצוב הסופי שאושר על ידי המושל הכללי. שני העיצובים היו דומים – נס כחול מושחת בסמל העתידי של האי. בינואר2012, הממשלה אישרה עיצוב סופי לסמל. הסמל קיבל אישור מלכותי באוגוסט באותה השנה. הדגל הסופי אושר בנובמבר 2012 וקיבל תוקף בצו מלכותי מאפריל 2013. ב-11 במאי 2013, הונף הדגל לראשונה בטקס רשמי.
דגל טריסטן דה קונה אומץ ב-20 באוקטובר2002 בהכרזה שנשא מושל סנט הלנה, על פי צו מלכותי שניתן על ידי מלכת בריטניה אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת. קודם לכן, בהיותה שטח חסות של סנט הלנה השתמשה טריסטן דה קונה בדגל סנט הלנה. הדגל הוא נס כחול שבמרכזו סמל טריסטן דה קונה - סירה ארוכה שמעליה כתר ימי, עם מגן מרכזי בו מופיעים ארבעה אלבטרוסים. במגן תומכים שני סרטנים האופייניים לאי. בדגל, כחלק מסמל האי מופיע המוטו: "באמונתנו כוחנו" - "Our faith is our strength".
תחבורה
נמל התעופה הבינלאומי סנט הלנה
ימית
בכל אחד משלושת האיים הראשיים המרכיבים את הטריטוריה ישנו נמל הממוקם ביישובים הראשיים (ג'ורג'טאון, ג'יימסטאון ואדינבורו על שבעת הימים). בנוסף לכך, לסנט הלנה יש מזח באורך 118 מטרים שנבנה כחלק מפרויקט נמל התעופה הבינלאומי של סנט הלנה. גם למזח מגיעות אוניות נוסעים ומטען. דרך הים היא הדרך היחידה להגיע אל האי טריסטן דה קונה.[9]
אווירית
נמל התעופה הבינלאומי של סנט הלנה החל לפעול באופן מסחרי ב-14 באוקטובר2017.[10] מדי יום שבת יוצאת מנמל התעופה הבינלאומי יוהנסבורג טיסה אל נמל התעופה הבינלאומי סנט הלנה, וטיסה חוזרת באותו היום. מדי שבועיים ישנה טיסה מהאי סנט הלנה אל אסנשן, ובמקרה כזה, המטוס חוזר ליוהנסבורג ביום ראשון.
באי אסנשן בסיס צבאי אווירי של הממלכה המאוחדת ושל צבא ארצות הברית.
יבשתית
לסנט הלנה יש 138 קילומטרים של כבישים, 118 קילומטרים סלולים ו-20 קילומטרים לא סלולים. לטריסטן דה קונה יש 10 קילומטרים של כבישים סלולים בקירוב ולאסנשן יש 40 קילומטרים של כבישים סלולים בקירוב.[11] לכל אי יש לוחיות רישוי משל עצמו וצד הנהיגה הוא צד שמאל כמו בממלכה המאוחדת. גם בשתי המדינות הקרובות ביותר לאיים, דרום אפריקה ונמיביה, הנהיגה היא בצד שמאל.
.jpg)
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
