סיילם (באנגלית: Salem) היא עיר חוף היסטורית במחוזאסקס, מסצ'וסטס הממוקמת בחוף הצפוני. התיישבות מתמשכת של האירופים החלה בשנת 1626, וסיילם הפכה לאחד מנמלי הים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה האמריקאית המוקדמת. סיילם הוא אזור מגורים ותיירות שבו נמצאים בית שבעת הגמלונים, אוניברסיטת סיילם, כפר פיוניר, האתר ההיסטורי הלאומי של סיילם, פארק סיילם וילוז ומוזיאון פיבודי אסקס. העיר כוללת שכונות מגורים היסטוריות ברובע הרחוב הפדרלי ורובע רחוב צ'רטר ההיסטורי.[1][2]
רוב הזהות התרבותית של העיר נובע מתפקידה כמיקומם של משפטי סיילם שנערכו בשנת 1692, בהם נתלו 19 אנשים בעוון כישוף, רובן נשים. המחזה ציד המכשפות מאת ארתור מילר עסק באירוע זה וגם הוא משמעותי ביצירת הדימוי של העיר. ניידות המשטרה מעוטרות בסמלי לוגו של מכשפות, בית ספר היסודי הציבורי מכונה Witchcraft Heights, וקבוצות הספורט של בית הספר מכונות "מכשפות". במקור האמינו כי גבעת התלים באזור (Gallows Hill) היא האתר של אירועי ההוצאות להורג הציבוריים והיא כיום פארק המשמש כמגרש משחקים לענפי ספורט שונים.
בשנת 2012, איגוד הקמעונאים במסצ'וסטס העניק לסיילם את פרס "מחוז הקניות הטוב ביותר".[3] ב-10 בינואר 2013 חתם הנשיא ברק אובמה על צו נשיאותי, המציין את סיילם כמקום הולדתו של המשמר הלאומי.[4][5][6][7]
נכון למפקד 2020 אוכלוסיית העיר מנתה 44,480 תושבים.[8]
היסטוריה
סיילם שוכנת בשפך נהר נאומקיג באתר לשעבר של כפר אינדיאני ומרכז סחר. קולוניאליסטים יישבו את האזור בשנת 1626 כאשר חברת דייגים הגיעה מכף אן בראשות רוג'ר קוננט. הנהגתו של קוננט סיפקה את האמצעים לשרוד בשנתיים הראשונות, אך ג'ון אנדקוט החליף אותו בפקודת חברת מפרץ מסצ'וסטס. קוננט פרש באדיבות והוענק לו פיצוי של אדמה בשטח 200 דונם (0.81 קמ"ר). כהכרה במעבר שליו זה לשלטון הממשלה החדשה, שונה שמו של היישוב לסיילם, צורה מדורגת של המילה העברית "שלום".
בשנת 1628 הורה אנדקוט להעביר את הבית הגדול מקכף אן והרכיב אותו מחדש ברחוב וושינגטון מצפון לרחוב צ'רץ'. פרנסיס היגינסון כתב כי "מצאנו בית מעולה שנבנה לאחרונה עבור המושל" שהיה בגובה שתי קומות. שנה לאחר מכן הונפקה אמנת מפרץ מסצ'וסטס ויצרה את מושבת מפרץ מסצ'וסטס עם מתיו קראדוק כמושל בלונדון ואנדקוט כמושל במושבה. ג'ון ווינטרופ נבחר למושל בסוף 1629 והגיע עם צי ווינתרופ בשנת 1630, אחד האירועים הרבים שהחלו את ההגירה הפוריטנית הגדולה הפוריטנית. בשנת 1639 היה אנדקוט אחד החותמים בחוזה הבנייה להגדלת בית האסיפות בכיכר בית העירייה שהייתה לכנסייה הראשונה בסיילם. מסמך זה נותר חלק מרשומות העירייה והיה פעיל בענייני העיר לאורך כל חייו. סמואל סקלטון היה הכומר הראשון של הכנסייה הראשונה, שהיא הכנסייה הפוריטנית המקורית באמריקה. אנדקוט כבר ניהל מערכת יחסים קרובה עם סקלטון, לאחר שהומר על ידו, ואנדקוט ראה בו את אביו הרוחני.
אחד ההיבטים הידועים ביותר של סיילם הוא ההיסטוריה של האשמות כישוף נגד אביגיל ויליאמס, בטי פאריס וחבריהן. משפטי המכשפות הידועים לשמצה בסיילם החלו בשנת 1692, ו-19 בני אדם הוצאו להורג בתלייה כתוצאה מהאשמות שווא; סיילם מהווה פרק משמעותי גם בהיסטוריה המשפטית כאתר משפט דורותי טאלבי, כאשר נתלתה אישה חולת נפש שהואשמה ברצח בתה מכיוון שמסצ'וסטס לא ביצעה אז הבחנה בין אי שפיות והתנהגות פלילית.
אחת הדמויות המשפיעות בהיסטוריה של סיילם הייתה ויליאם הת'ורן, איש עסקים משגשג בתחילת דרכה של סיילם שהפך לאחד האישים המובילים בה. הוא הוביל כוחות לניצחון ב"מלחמת המלך פיליפ" שהיה המרד האינדיאני הראשון תחת מטאקומט שכונה "המלך פיליפ". הוא כיהן כשופט בבית המשפט העליון ונבחר ליושב ראש הראשון של בית הנבחרים. הוא תמך בקנאות בזכויות האישיות של בני חורין נגד בית המלוכה הבריטי. בנו השופט ג'ון הת'ורן הגיע לגדולה בסוף המאה ה-17 כאשר כישוף היה פשע חמור. השופט הת'ורן הוא הידוע מבין שופטי משפט המכשפות והוא נודע כ"שופט התליין" בשל גין גזר דינו נגד המכשפות שנידונו למוות.
ב-26 בפברואר1775 העלו המקומיים מחסום בנהר הצפון ברחוב נורת', כדי למנוע מהקולונל הבריטי אלכסנדר לסלי ומ-300 חייליו להחרים מחסנים ותחמושת שהוסתרו בצפון סיילם. שני הצדדים הגיעו להסכמה ולא נשפך דם באותו יום, אך זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמה בלקסינגטון ובקונקורד. קבוצה של סוחרים בולטים שקשורה לסיילם פרסמה הצהרה המסיגה את מה שחלקם פירשו כנטיות לויאליסטיות והצהירו על מסירותם למען העניין האמריקני, כולל פרנסיס קאבוט, ויליאם פינצ'ון, תומאס ברנרד ואחרים.
במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, העיירה שימשה כמרכז לספינות פריבטיר כאשר כמעט 800 ספינות הוזמנו. ייצורן התחדש במהלך מלחמת 1812 נגד האנגלים. בעקבות המהפכה האמריקאית, ספינות רבות ששימשו כפרביטיר היו גדולות מדי להפלגות קצרות בסחר החוף ובעליהן החליטו לפתוח אפיקי סחר חדשים למדינות רחוקות. צעירי העיירה, שאך זה יצאו משירות בספינות החמושות של סיילם, היו להוטים לצאת למיזמים כאלה. קפטן נת'ניאל סילסבי, שותפו הראשון צ'ארלס דרבי ושותפו השני ריצ'רד ג'יי קליבלנד עוד לא היו בני עשרים כשהם מפליגים למסע בן תשעה עשרה חודשים שהיה אולי הראשון מאמריקה העצמאית החדשה לאיי הודו המזרחית. בשנת 1795 הפליג סרן ג'ונתן קרנס לסומטרה בהפלגתו הסודית למציאת פלפל; דבר לא נשמע ממנו עד שמונה עשרה חודשים לאחר מכן, כשנכנס עם מטען פלפל בכמויות גדולות, הראשון שיובא כך לארץ ונמכר ברווח יוצא דופן של שבע מאות אחוזים. ספינת "קיסרית סין", ספינת פריבטיר לשעבר, הוקמה בתור ספינה האמריקאית הראשונה שהפליגה מניו יורק לסין. בשנת 1790 הפכה סיילם לעיר השישית בגודלה במדינה ולה נמל ימי מפורסם בעולם - במיוחד בסחר עם סין, יחד עם ייצוא דג בקלה לאירופה והודו המערבית, ייבוא סוכר מאיי הודו המערבית, תה מסין ומוצרים המתוארים על חותם העיר מאיי הודו המזרחית - ובמיוחד פלפל סומטרי. ספינות סיילם ביקרו גם באפריקה - זנזיבר בפרט, ברוסיה, יפן ואוסטרליה.
במהלך מלחמות נפוליאון, הנשיא תומאס ג'פרסון חתם על חוק אמברגו משנת 1807. ג'פרסון בעצם סגר את כל הנמלים בן-לילה. האמברגו של 1807 היה נקודת המוצא בדרך למלחמת 1812 עם בריטניה. גם בריטניה וגם צרפת הטילו מגבלות סחר במטרה להחליש זו את כלכלתה של זו. זה גם השפיע על שיבוש הסחר האמריקני. ככל שחלף הזמן גברה הטרדת הספינות האמריקאיות על ידי הצי הבריטי, שהתבטא בעיקר בתפיסת סחורות אמריקאיות.
"סיפור סיילם–הודו" מאת וניטה שסטרי מספר את הרפתקאותיהם של ימאים מסיילם שחיברו את קצות פינות העולם הרחוק באמצעות סחר. תקופה זו (1788–1845) מסמנת את תחילת היחסים הבינלאומיים של ארצות הברית, הרבה לפני גל הגלובליזציה של המאה ה-21. הוא חושף את קשרי הסחר העולמיים שיצרה סיילם עם ארצות רחוקות, שהיוו מקור פרנסה ושגשוג עבור רבים מתושביה. צ'ארלס אנדיקוט, חזר בשנת 1831 כדי לדווח על ילידי סומטרה ששדדו את ספינתו ורצחו את הקצין הראשון ושני אנשי צוות. בעקבות הסערה הציבורית, הנשיא אנדרו ג'קסון הורה על ספינת "הפוטומק" לצאת למסע סומטרה הראשון. הספינה עזבה את העיר ניו יורק ב-19 באוגוסט 1831. מסע זה הוביל גם למשימתו של הדיפלומט אדמונד רוברטס, שניהל משא ומתן על אמנה עם סעיד בן סולטן, סולטן מוסקט ועומאן ב-21 בספטמבר 1833. בשנת 1837 העביר הסולטן את מקום מגוריו העיקרי לזנזיבר וקיבל את פני איש סיילם ריצ'רד ווטרס כקונסול של ארצות הברית בשנים הראשונות.
הסחר עם סין השאיר חותם משמעותי בשני מחוזות היסטוריים, מחוז רחוב הערמונים, חלק מהרובע ההיסטורי סמואל מקינטיר המכיל 407 בניינים והאתר ההיסטורי הלאומי הימי סיילם, המורכב מ-12 מבנים היסטוריים וכ-36,000 מ"ר גודלו, לאורך החוף בסיילם. דרבי אליאס הסקט היה בין הסוחרים העשירים והמפורסמים ביותר בסיילם. דרבי היה גם הבעלים של ה"גרנד טורק", הספינה הראשונה בניו אינגלנד שסחרה ישירות עם סין והשנייה שהפליגה מארצות הברית אחרי ספינת "קיסרית סין". תומאס ה. פרקינס היה קפטן הספינה שיצר קשרים חזקים עם הסינים וגרף את הונו באמצעות מכירות האופיום הלא חוקיות שלו.
סיילם הפכה לעיר ב-23 במרץ1836 ואימצה חותם עירוני בשנת 1839 עם המוטו "Divitis Indiae usque ad ultimum sinum", בלטינית "לאיי הודו המזרחית העשירה עד ההקפה האחרונה". נת'ניאל הת'ורן היה פיקח על נמל סיילם בשנים 1846 עד 1849. הוא עבד בבית המכס האמריקני ממול לנמל ליד רציף פיקינג. השגשוג הותיר את העיר עם שפע של אדריכלות משובחת, כולל ארמונות בסגנון פדרלי שתוכננו על ידי אחד האדריכלים הראשונים באמריקה, סמואל מקינטיר, שעל שמו נקרא הרובע ההיסטורי הגדול ביותר בעיר. בתים ובתי אחוזה אלה מהווים כיום את הריכוזים הגדולים ביותר של מבנים מקומיים בולטים לפני שנת 1900 בארצות הברית.
היקף המסחר ירד במהלך המאה ה-19. סיילם והנמל שלה איבדו את הדומיננטיות לבוסטון והעיר ניו יורק הסמוכה. כתוצאה מכך, העיר פנתה לייצור. הענפים כללו מפעלי עור, נעליים וחברת Naumkeag Steam Cotton Cotton. יותר מ-400 בתים נהרסו בשריפה הגדולה שפרצה בסיילם בשנת 1914 והותירו 3,500 משפחות חסרות בית, כשהשריפה החלה במפעל העור קורן שברחוב בוסטון 57. הריכוז ההיסטורי של האדריכלות הפדרלית ברחוב הערמונים ניצל מההרס והם קיימים עד היום. כיום מוצב לוח זיכרון במקום בו עמד בעבר מפעל קורן, כיום חנות בשם וולגרין.
משחק הווידאו "Murdered: Soul Suspect" עוסק בבלש החי בעיירה סיילם ומוצא את מותו. לאחר מותו, הבלש הופך לרוח רפאים ותחת הדרכתה של דמות בשם אביגיל (המבוססת על אביגיל ויליאמס) הוא נוקם את הרצחו.
.jpg)
_-_Salem,_Massachusetts.jpg)
_-_Salem,_Massachusetts.JPG)
.jpg)
.jpg)
