נעמי קיס (28 ביוני 1941 – 4 במאי 1985[1]) הייתה פמיניסטית ופעילת שמאל בישראל, חברת מפלגת מחנה של"י.
נעמי קיס נולדה לשאול ולאה (ליליאן)[2] קיס (Kies) וגדלה במשפחה ציונית בניו יורק. למדה את התואר הראשון במכללת סווארת'מור וביקרה לראשונה במדינת ישראל ב-1965,[3] במסגרת כתיבת הדוקטורט שלה בנושא "דפוסי הצבעה בבחירות בירושלים" במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT)[1]. שנתיים לאחר מכן עלתה ארצה. תחילה עבדה כסוציולוגית ברשות לפינוי אזורי שיקום,[4] ובינואר 1970 מונתה למרצה בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.[5]
עם פרוץ מאבקה של תנועת "הפנתרים השחורים" בשכונת מוסררה בראשית שנות ה-70, נרתמה קיס לסייע לחבריה בייעוץ, וזאת בעקבות הזדהותה עם המאבק וניסיונה הרב במחאה נגד מלחמת וייטנאם וזכויות השחורים בארצות הברית. היא אמנם לא הצטרפה כחברה בארגון באופן רשמי, אך סיפקה לחבריו ציוד, כמו רשמקול להקלטות, ואף הציעה לקנות עבורם מכונת שכפול ליצירת כרוזים, מכספי סל הקליטה שקיבלה כעולה חדשה. קיס ארגנה סימפוזיונים בנושא מאבק "הפנתרים" באוניברסיטה העברית, שבה גם הדפיסה עבורם מדי פעם בפעם חומרים שונים, כמו "הגדה של פסח בנוסח הפנתרים".[6]
קיס הייתה חברה בתנועת של"י ("שלום לישראל, שוויון לישראל") עם הקמתה בשנות ה-70 על ידי לובה אליאב ומרשה פרידמן. ב-1977 היא השתתפה ב"וועדה למען שלום צודק" בפריס בהשראת ברית המועצות ובהשתתפות ארגוני שמאל מכל העולם, שבה נקבע כי ארגון אש"ף הוא הגוף היחיד המוסמך לייצג את הפלסטינים. בשובה אמרה קיס: "לא הייתי מאושרת כאשר אמרו שם שהציונות היא אויבת האנושות".[4] לימים מונתה קיס לעמוד בראש מועצת של"י ולייצג את התנועה בוועד הפועל של ההסתדרות.[4]
קיס סייעה למרשה פרידמן בפעולותיה בתנועה הפמיניסטית בישראל, שהעלתה על הפרק נושאים כמו אלימות נגד נשים, זנות בקרב נערות, מניעת סרטן השד, פיקוח ילודה, הזכות של נשים לבצע הפלה מלאכותית ועוד. עם זאת, כאשר הקימה פרידמן את מפלגת הנשים ב-1977, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, קיס סירבה להצטרף אליה. בסופו של דבר, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
על שמה רחוב בירושלים, סמוך לשער שכם ולשכונת מוסררה.