אלחדיף נולד ברודוס למשפחה שמוצאה בגירוש ספרד. אביו, פרחיה, היה סוחר ובעל ספינות. בגיל שנה וחצי נפטר אביו כאשר טבע יחד עם אחת מספינותיו. אמו ג'מילה עלתה עמו לארץ ישראל ב-1869 והתיישבה בירושלים. שם נפגש עם קרל נטר, שחיפש תלמידים לבית הספר החקלאי וכך הפך אלחדיף לתלמידו הראשון, עוד בטרם הוקמו בנייני בית הספר. לאחר שבגר נשלח על ידי נטר להשתלמות באגרונומיה בצרפת ולאחר מכן להשתלמות בגננות ובגידול פרחים בעיר ניס.
לאחר שחזר לארץ נשכר לעבודה בעיצוב גן ביתו של הברוןפלטון פון אוסטינוב (לימים סבו של השחקן פיטר יוסטינוב) שהתגורר במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו (בית מלון פארק). כאשר ביקר הברון רוטשילד ביפו וראה את מלאכתו של אלחדיף הציע לו משרה כמנהל הנטיעות והעבודה החקלאית במושבות הברון. ב-1886 החל אלחדיף לעבוד בפתח תקווה ושם נשא לאשה את חנה ונולד לו בנו פרחיה. לאחר מכן עבר אלחדיף לראשון לציון וניהל את נטיעת כרם הגפנים הראשון במושבה. ב-1887 עבר אלחדיף לגליל תחילה לראש פינה ולאחר מכן ליסוד המעלה, שם ביקש הברון לייסד תעשיית בושם המבוסס על פרחי שדה. אלחדיף גידל חלקות פרחים והדריך בעבודה חקלאית את המייסדים שרובם ככולם היו עירוניים משכילים ממזריטש ובריסק ללא כל ניסיון בחקלאות.
עד מהרה קנה לו אלחדיף מקום מכובד במושבה. יכולות הגישור שלו הפכו אותו מקובל על יהודים וערבים. הוא הפך למוח'תאר בלתי רשמי של המושבה ועל עלילותיו נפוצו סיפורים ואגדות[1]. על אף שמפעל הבשמים כשל כלכלית דבק אלחדיף במושבה מוכת הקדחת. הא הקים את אגודת "לינת צדק" שהקיפה את חברי המושבה וארגנה משמרות ביקור חולים של חברים בריאים אצל חבריהם החולים. לבסוף חלה גם הוא בקדחת ונפטר בגיל 55 בראש פינה. הוא נקבר בבית העלמין של המושבה.
נכון ל-2013 ביתו ניצב על תילו בקצה רחוב המייסדים ביסוד המעלה והוא נטוש ומוזנח.
לקריאה נוספת
אהרון אבן חן, גן הבושם של אלחדף, בתוך: חתונה בצידון, הוצאת מסדה, 1972
