את דרכו המקצועית החל באקדמיה, כחוקר וסטטיסטיקאי במכון למחקר חברתי שימושי בירושלים, בו מונה לסגן מנהל המכון. כמו כן לימד סטטיסטיקה ושיטות מחקר באוניברסיטאות. עם כניסתו לשירות המדינה, שימש מנהל מחלקת המחקר במשרד האוצר (1958–1960) סגן מקצועי של הממונה על הכנסות המדינה (1960–1963) ולאחר מכן בתפקיד הממונה על תקציבים ויועץ כלכלי של משרד האוצר (1963–1968). לאחר פרישתו מהמשרד המשיך לשמש כיועץ כלכלי של שר האוצר ספיר ויושב ראש המועצה הכלכלית המייעצת לשר האוצר.
משה זנבר נולד ב-29 במרץ1926 בקצ'קמט שבהונגריה לשלמה זנדברג ומרים לבית קלאוזנר, שנספו בשואת יהודי הונגריה בשנת 1944.[1] אביו שימש נציג משפחתו בהונגריה בעסקי ייבוא וייצוא סחורה חקלאית.[2][3][4] בשנת 1941 נלקח על ידי הנאצים למחנה עבודה ושוחרר עקב גילו המתקדם, עד למעצרו ב-1944 ומותו במחנות.[5] אמו התייתמה מהוריה בילדותה וגדלה בבית יתומים בגרמניה. לאורך השנים עסקה בהנהלת החשבונות של עסקי המשפחה, עד למעצרה ב-1944 ומותה בתאי הגזים באושוויץ.[6]
נעוריו ומלחמת העולם השנייה
בנעוריו היה זנבר ספורטאי פעיל ועסק בטניס שולחן, סיף, היאבקות וכדורגל. כמתאבק זכה באליפות בתי הספר בדרום הונגריה במשקל נוצה. בעקבות פלישת גרמניה להונגריה במרץ 1944, הורחקו היהודים מנבחרות הספורט ובתגובה היה זנבר שותף בארגון ליגת כדורגל מיוחדת לשחקנים יהודים מרחבי המדינה.[7][8][9] זאת לאחר שמגיל צעיר היה קשר ימני בנבחרת הנוער של דרום הונגריה.[10] בגיל 17 זכה בפרס הקהילה היהודית בעירו על כתיבת מחזה בנושא ארץ ישראל.[5]
עוד בטרם פרצה המלחמה היה חבר בחוג נוער מחתרתי שהקים בעיר הולדתו אריק מולנר (אנ') ובו נחשף לרעיונות הסוציאליזם והמרקסיזם, אם כי התרחק מהשקפות אלו על רקע המציאות בה נתקל במשטר שהתפתח בהונגריה לאחר תום מלחמת העולם השנייה.[16] בבודפשט היה חבר "הפועל".[8][17]
העפלה ושנים ראשונות בישראל
זנבר הצטרף לתנועת "העובד הציוני" ובהמשך נתמנה ראש מחלקת ההכשרה של התנועה.[18] היה חבר הנהלת ההסתדרות הציונית בהונגריה.[19]
אנחנו הגענו ארצה מהתופת מתוך הבנה ברורה שחייבים להקים מדינה יהודית עצמאית וחזקה, כדי שמה שקרה לנו לא יקרה עוד. לא לנו ולא לעמים אחרים. בניגוד לחלוצים ששרו 'אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה', אנחנו באנו כדי לבנות, להילחם, ואם צריך – גם למות.
מחקרו בדבר התפלגות ההכנסות בישראל לצורכי מדיניות מיסים ומדיניות חיסכון היווה בסיס לשורת מחקרים עוקבים בתחום ולסדרת מאמרים ברבעון לכלכלה.[26] אחד ממאמריו, "חלוקת ההכנסות וההתפתחות הכלכלית", בו ציין את הקשר הכלכלי בין אי שוויון לגובה החיסכון, העלה עליו ביקורת משמאל שטענה להשתלטות המחשבה הכלכלית הבורגנית.[27] דו"חותיו של זנבר על התפלגות ההכנסות בישראל היוו מקור נתונים לטענות השמאל על הפערים הגדולים בהכנסות בישראל.[28] חשיבות מחקרו הייתה בעצם קיומו לנוכח מיעוט מדינות העולם בהן בוצע סקר מעין זה.[29]
בשנים 1957–1962 שימש גם כמרצה לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית.[30]
לאחר כניסתו לשירות המדינה, המשיכו להופיע מאמריו המחקריים בכתבי עת מקצועיים: רבעון לכלכלה, רבעון לבנקאות, בטאון לשכת רואי החשבון בישראל, רבעון לענייני מיסים, נתיבי ארגון ומינהל, ואחרים.
בשירות המדינה
בשנת 1958 החל זנבר לעבוד במשרד האוצר והקים את מחלקת המחקר של מינהל הכנסות המדינה.[31][32] לאחר מכן שימש סגן הממונה על המינהל והיה אמון על מדיניות המיסים של הממשלה.
בשנותיו הראשונות בשירות הציבורי היה זנבר מעורב בכל יוזמות החקיקה בענייני מיסוי ועמד בראש מרבית ועדות המומחים לעניינים אלה[33][34], בהן: תכנון הפיחות הגדול של 1962[15][24], הוועדות לענייני שערוך והצמדה בעקבות פיחות זה, מס שבח מקרקעין, חוק לעידוד השקעות הון, ועדת איכות המוצר[35], ועדה לבחינת גובה האגרות הממשלתיות[36], ועדה לעידוד עבודת נשים[37][38][39][40], ועדה לבחינת מיסוי המוניות[41][42], ועדה לבחינת המיסוי על רכב ישראלי[43][44]. במסגרת תפקידו הצדיק זנבר את מדיניות הטבות המס של הממשלה לתחומים ספציפיים מטעמים סוציאליים, עידוד העבודה, פיזור אוכלוסייה, עידוד חסכון ועידוד הייצוא ומשיכת השקעות חוץ.[45][46]
טדי קולק, זנבר וצבי צור באירוע פרידה מקולק במשרד ראש הממשלה, 1965.
בהמשך למחקרו הראשוני בתחום זה משנת 1954 במסגרת המכון למחקר חברתי-שימושי[47], זנבר המשיך לחקור בתחום גם במינהל הכנסות המדינה וכממונה על התקציבים. הוא פרסם מחקרים שונים בתחום חלוקת הכנסות וחלוקה מחדש של הכנסות באמצעות מיסוי ושירותים שונים המסופקים לאזרח באמצעות תקציב המדינה. מחקריו אלו שירתו את קביעת מדיניות האוצר לאורך זמן, בין היתר בתפקידו כמרכז הוועדה לבדיקת חלוקת ההכנסה הלאומית בישראל שפעלה בשנים 1962–1966.[48]
בקיץ 1963 מונה לוי אשכול לראש ממשלת ישראל ופנחס ספיר לשר האוצר. זנבר נתמנה ליועץ כלכלי של משרד האוצר ומספר חודשים לאחר מכן לממונה על התקציבים, מינוי שנכנס לתוקף ב-1 ביוני1964.[53][54] במסגרת תפקידיו אלו הנהיג חידושים שונים, כגון הכנת תקציב ארבע שנתי משולב בתוכניות פיתוח ענפיות ארוכות טווח.[25] בנושא זה התבקש לכתוב ספר הדרכה בנושא תכנון ותקצוב רב-שנתי עבור המחלקה הכלכלית של האו"ם.[55]
כממונה על התקציבים, חידושו העיקרי כלל בהצעת התקציב מדי שנה פרסום והצגת אומדן בדבר השפעת התקציב על מצבן הכלכלי של קבוצות ההכנסה השונות.[25] כמו כן שם זנבר דגש על ייעול פעילותם של משרדי הממשלה. עקב כך הוקמה ועדת הייעול הבין-משרדית, בראשותו של זנבר, שקבעה לה כמטרה לייעל את השירותים והתפוקה תוך כדי שיפור איכותם.[56][57] באותה עת עמד גם בראש ועדת האוטומציה ופעל לגיבוש תוכנית אב עבור המינהל הממשלתי.[58][59]
זנבר פעל לקידום המחקר השימושי והנהיג מענקי מחקר (במקום הלוואות) לפרויקטים מאושרים על ידי המדענים הראשיים במשרדי הממשלה; לשם עידוד המחקר השימושי במוסדות האקדמיים הוקמו, בין השאר, קריות המדע בסמוך למוסדות ההשכלה הגבוהה, בהן החלו לפעול חברות מיוחדות כגורם מקשר בין החוקרים והאוניברסיטה מצד אחד, לבין משקיעים פוטנציאליים בחברות העסקיות שיקומו על בסיס תוצאות מחקרים הללו, מצד שני.[60][61] במסגרת מאמצים אלה יזם שינויי חקיקה ובכך הניח יסודות להקמת ולהרחבת תעשיות עתירות מדע (היי-טק). בנוסף, זנבר פעל לקידום ייצוא שירותים וידע מישראל במנעד רחב של תחומים[62], מענף הסרטים[5][63] ועד לייצוא שירותי הנדסה ועבודות הנדסיות[64][65][66][67][68].
העלאת היעילות והפריון של ענפי הייצור השונים, הגברת כושר התחרות של תוצרתנו ויצירת תנאים נאותים להרחבת היצוא בקצב הדרוש, יאפשרו לנו להתקרב לעצמאות כלכלית מבלי שנאלץ לפגוע בצמיחה הכלכלית הסדירה והתקינה של המשק. זו גם הדרך לביצור עצמאותנו המדינית.
— משה זנדברג, עצמאות כלכלית ועצמאות מדינית, רבעון לכלכלה, חוברת 56, פברואר 1968.
במהלך שנות השישים היה אחראי על מדיניות השכר של הממשלה, לא רק כלפי עובדי המדינה אלא גם כלפי כלל העובדים במשק. בין השנים 1963–1965 היה נושא השכר רגיש ביותר ונרשמו שביתות עובדים רבות. בסערת מערכת הבחירות לכנסת השישית מונו זנבר ועודד מסר, מנכ"ל משרד העבודה, כמכריעים בלעדיים בכל סכסוכי העבודה במשק.[69][25] כיועץ כלכלי של האוצר הוא היה בין יוזמי ומתכנני מדיניות המיתון בשנת 1965.[15][24][70][71]
את תפקידו כממונה על התקציבים סיים באפריל 1968 ואת תפקידו כיועץ כלכלי לשר האוצר כעבור שלושה חודשים נוספים.[73][74] בעקבות הוועידה הכלכלית שאירחה ישראל באותה תקופה, הוקמה החברה לישראל וזנבר נענה לבקשת ראש הממשלה ולדרישת משקיעי החוץ, לשמש כסגן יושב ראש החברה והאחראי על השקעותיה.[75][76]
הבנק לפיתוח התעשייה
בשנת 1968, זנבר מונה על ידי שר האוצר זאב שרף למועצת המנהלים של הבנק לפיתוח התעשייה, תחילה כסגן יושב ראש ההנהלה ישעיהו פורדר ולאחר פטירתו בשנת 1970 מונה רשמית למחליפו.[77][78] בתוך כך, בפברואר 1971 מונה ליושב ראש החברה למימון תעשיות, כחלק ממהלך לאיחוד בין הנהלות החברה למימון תעשיות והחברה להשקעות של הבנק לפיתוח התעשייה.[79]
בראש הנהלת הבנק כיהן כשלוש וחצי שנים, עד מינויו לנגיד בנק ישראל. בשנים 1968–1971 העמיד הבנק הלוואות פיתוח בסך 808 מיליון לירות, סכום גבוה מסך ההלוואות שניתנו בעשר השנים הקודמות מאז הקמת הבנק ב-1957. מחזור העסקים של הבנק עלה מ-330 מיליון לירות בשנת 1968 לסכום הגבוה מ-600 מיליון לירות בשנת 1971. בצירוף חברת ההשקעות שהוקמה בבנק והחברה למימון תעשיות, מאזן הנכסים הכולל יותר מהכפיל את עצמו באותן שנים.[80]
שר המסחר והתעשייה בפועל
בשנים 1970–1971 שימש בפועל כשר המסחר והתעשייה, כממלא מקומו של פנחס ספיר שכיהן באותה עת גם כשר האוצר.[71][81][82] בתקופה זו נוצר מתח ביטחוני עם מצרים והממשלה נאלצה להטיל מיסים חדשים, בעקבותיהם הייתה סכנה של היווצרות ספירלה אינפלציונית של מחירים. על זנבר הוטל לרכז את פעילות הממשלה בנושא.[83] כחלק מסוגיה זו, בשנת 1970 יזם את "עסקת החבילה" המוצלחת בין הממשלה, ההסתדרות וארגוני המעסיקים.[84][85] עסקת החבילה נועדה לספק מענה לצרכים הסותרים בשל דרישת העובדים במשק לתוספות שכר בצד הצורך הממשלתי בהעלאת מיסים ובעקבותיהם עליית מחירים. ההסתדרות והממשלה התפשרו בדרישותיהם על רקע נכונות לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לספיגת חלק מן ההתייקרויות במשק.[86]
ועידת איגוד העובדים הסוציאליים, 1970. מימין: יו"ר האיגוד המקצועי בהסתדרות ירוחם משל, זנבר, ראש האיגוד אורה אופנהיים, שר הסעד מיכאל חזני ומנכ"ל הביטוח הלאומי ישראל כץ.
ביוזמת המשרד קודמה בתקופה זו תוכנית חקיקה שעיקרה הגנת הצרכן ומניעת תחרות שאינה הוגנת.[87][88] עוד קידם המשרד מינוי נציב לריכוז תחום הצרכנות.[89][90] בתקופה זו היה זנבר חבר הצוות המצומצם שהמליץ על פיתוח טנק מרכבה, למען עידוד הפיתוח של ענפי ייצור חדשים.[91]
באותה עת המשיך לשמש גם כיועץ מקצועי לפנחס ספיר במשרד האוצר, תקופה במהלכה עמד בראש המועצה הכלכלית המייעצת לשר האוצר.[92][93][94] בשנת 1971 היה ממתכנני הפיחות.[95][96]
בנובמבר 1971 מונה לנגיד בנק ישראל, למשך חמש שנים.[97] שנות כהונתו בתפקיד אופיינו בשורת אירועים חיצוניים שהביאו לכך שהייתה זו תקופה קשה ומורכבת בתולדות כלכלת ישראל: כיסוי עלויות מלחמת יום הכיפורים, משבר האנרגיה העולמי שהביא לעלייה של פי ארבעה במחירי הדלק שייבאה ישראל, ועליה בהוצאות הביטחוניות לנוכח התחמשותן המחודשת של ארצות ערב. על המדיניות המוניטרית הוטלו משימות כבדות במיוחד ו"אשראי החירום" שהנהיג זנבר בתקופת המלחמה היה משמעותי להבראת המשק.[98][99]
בהיבט המוניטרי נרשמו שינויים רבים.[100] כנגד עמדותיהם של המגזר התעשייתי והמגזר החקלאי, בכהונתו קודם ביטול הדרגתי של המסגרות השונות לאשראי מוכוון ומסובסד.[99] כמו כן הופחת שיעור הנזילות בהם חייבים פקדונות תושבי חוץ מ-90% ל-10% והבנקאות הישראלית הייתה לגורם חשוב בקרב יהדות התפוצות.[31] עוד, הועברה לבנק אחריות הפיקוח על מטבע חוץ ופיחותים בלירה נעשו כלפי סל המטבעות ולא כלפי הדולר האמריקני. בתקופה זו הוקם הבנק הבינלאומי הראשון, אך באותה עת התמודד מגזר הבנקאות עם פירוק בנק אגודת ישראל[101] ועם פירוק בנק ארץ ישראל-בריטניה. בעקבות אלה, נעשתה היערכות לחקיקה מחדש של חוק הבנקאות, אך זו לא הושלמה וחלקים ממנה נחקקו לבסוף רק ב-1981.[102]
הקמת מוסד בחסות הבנק העולמי המספק ערבות לייצוא נכסי הון בין מדינות מתפתחות, הצעה אשר אומצה מאוחר יותר על ידי ארגון מדינות אמריקה הלטינית.[103][104][105][106]
תוכנית למכירה הדרגתית של הזהב המוניטרי בתיאום קרן המטבע הבין-לאומית.[107][108][109]
במסגרת בנק ישראל נערכו תמורות ארגוניות משמעותיות: הוקמה מחלקת מטבע חוץ על ידי איחוד יחידות שפעלו במחלקות שונות, הותקנה משרת יועץ משפטי לבנק ישראל על ידי איחוד שירותי הייעוץ שניתנו על ידי גורמים חיצוניים ובנפרד לכל אחת ממחלקות הבנק, וכן הוקם מדור לטיפול בפניות הציבור.[110] בנוסף הוגברה פעילות הפיקוח על הבנקים על ידי הפרדת תחום האשראי לאחריות מחלקה ייעודית.[111]
בפרשת בנק ארץ ישראל-בריטניה הפעיל הבנק לראשונה את סמכויותיו מתוקף פקודת הבנקאות שהותקנה ב-1969 ובעזרתה נתמנה מנהל מורשה לבנק מטעם בנק ישראל וללקוחות הבנק ניתנו ערבויות.[110][112] כלפי לקוחות הבנק והמערכת הבנקאית, תגובת הבנק הייתה מיידית והיוותה מקרה בוחן עבור בנקים מרכזיים ברחבי העולם על פיקוח הנוגע לפעילות בנקאית בין-לאומית, אך הפרשה הייתה מסואבת והביאה לכך שהליכי הפירוק נמשכו עשרות שנים.[113] ועדת בדיקה בראשותו של מאיר שמגר מסרה את ממצאיה לממשלה, שאימצה את הדו"ח ובו לא הוטלה אחריות על הנגיד.[114][115] בהימשך המחלוקת והביקורת הציבורית על אחריות בנק ישראל, הנושא עמד במוקד דיון מיוחד של ועדת הכספים בכנסת, בהחלטתה נקבע כי אין דרישה לסיום כהונתו של הנגיד.[116] פרשה זו הייתה לדבר הביקורת המרכזי על תפקודו של בנק ישראל בתקופת כהונתו.[117][118]
שטר 5 ל"י הנושא את חתימתו
כנגיד הבנק המליץ זנבר על הפרדה בין תפקיד נגיד הבנק לתפקיד היועץ הכלכלי לממשלה.[119] בצד זאת, בתקופת כהונתו הוגברה מעורבות מחלקת המחקר בהכנת תזכירי מדיניות ובהקמת מאגר נתונים מוניטריים לשימוש בנק ישראל, משרד האוצר, ועדת הכספים של הכנסת וגופים כלכליים נוספים, כמו גם לצורך פעילות מחקרית ארוכת טווח לטובת תחזיות אקונומטריות של כלכלת ישראל ולשיפור ההשקעות של יתרות מטבע חוץ.[110][120]
בשנים אלו דרש מהממשלה לקצץ בגרעון התקציבי ולהנהיג מדיניות אנטי-אינפלציונית. עקב כך, בין היתר, נוצרה מתיחות ביחסיו עם פנחס ספיר.[99][121][122][123] לאחר כניסתו של יהושע רבינוביץ' לתפקיד שר האוצר, נשמרו יחסים תקינים בין השניים, לצד גישתו של ראש הממשלה הנכנס יצחק רבין לפיה שר האוצר היה לגורם המקשר העיקרי בין הנגיד לממשלה.[124]
בראשית 1976 הודיע זנבר על אי כוונתו להמשיך לתקופת כהונה נוספת.[125][126] בצל פרשת ידלין והחשש שייגרם עיכוב במינוי מחליפו, הוא לא נעתר לבקשות לחידוש כהונתו.[127] באותה עת פורסם כי ימונה ליושב ראש נייר חדרה, אך הוא סירב לתפקיד.[128]
בתקופתו בתפקיד הונפקה סדרה ד' של שטרות לירה ישראלית. השטר שערכו 500 לירות נכנס למחזור רק בשנת 1977 אך מאחר שההכנות לעיצוב והדפסה נמשכו תקופה ארוכה, הופיעה עליו חתימת הנגיד היוצא.[129]
ועדה לענייני הרשויות המקומיות ("ועדת זנבר")
בשנים 1977–1981 עמד זנבר בהתנדבות[130][123] בראש הוועדה הממלכתית לענייני השלטון המקומי. בוועדה המרכזית ישבו 15 חברים ולצידה פעלו חמש ועדות משנה, מהן שתיים בראשותו של זנבר: ועדת משנה לענייני מימון הרשויות המקומיות והוועדה לחלוקת התפקידי בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי בתחום השירותים הציבוריים.[131] תחת ועדות אלו פעלו כ-120 תתי ועדות.[132]
נציגי הוועדה בפגישה עם חבר מועצת מחוז לוס אנג'לס אדמונד אדלמן. מימין: חיים קוברסקי, אדלמן, זנבר ודניאל אלעזר.
על הוועדה הוטל לבחון את היחסים בין הממשלה לבין השלטון המקומי בכל התחומים ולגבש המלצות עקרוניות ומעשיות, לרבות בנוגע לחלוקת התפקידים בין השלטון המרכזי והמקומי, בחינת סדרי העבודה התקציביים של הרשויות המקומיות, הסדרת אמצעי פיקוח ובקרה של השלטון המרכזי, בחינת מבנה השלטון המקומי ושינויים אפשריים בו, עקרונות לחקיקת יסוד לשלטון המקומי וביצוע רפורמה בחקיקה הקיימת בנושא.[133][134][135]
הוועדה הגישה במשך ארבע שנות עבודתה כ-20 דו"חות ביניים ומהם הורכב הדו"ח הסופי, שהתקבל פה אחד על דעת כלל חברי הוועדה.[136] בעקבות דו"ח הביניים הראשון, הוכנסו בשנת 1978 שורת תיקונים לפקודת העיריות.[131][137]
דו"ח הוועדה הסופי הוגש ביוני 1981 לידי ראש הממשלה מנחם בגין ובו המלצות מפורטות בכל התחומים.[138][139] ההמלצות המרכזיות של הוועדה קראו להעברת מרכז הכובד של אספקת השירותים לאזרחים לידי הרשויות המקומיות, תוך הגדלת הכנסותיהן העצמאיות והרחבת שיקול הדעת שלהן בתחומי פעילותן. זאת לצד קביעת קריטריונים ברורים להשתתפות ממשלתית בתקציבי הרשויות המקומיות וקביעת סל שירותים תקני.[131] בהמלצותיה נכללה גם הצעה לשינוי מבני עמוק, הכולל הקמת רובד של מסגרות אזוריות לעידוד שיתוף הפעולה בין רשויות ויצירת מסגרות-על, באופן אשר יסייע לרשויות קטנות בביצוע תפקידן תוך שמירה על עצמאותן ומאפייניהן הייחודיים.[140]
בשנים 1988–1995 כיהן כיושב ראש בנק לאומי לישראל, לאחר שבמשך שנתיים קודם למינויו התפטרו שלושה יושבי ראש (ארנסט יפת, אלי הורביץ ומאיר חת) ושני דירקטוריונים שלמים כתוצאה מסכסוכי עבודה חריפים ומתמשכים עם עובדי הבנק.[166][167] עוד בעת כניסתו לתפקיד, הבנק סבל מבעיות עסקיות קשות ובהן חובות קונצרן כור בסך כ-150 מיליון דולר ועל רקע משבר הקיבוצים עם חובות של כמיליארד דולר.[168]
בכניסתו לתפקיד שינה את מערך קבלת ההחלטות של הבנק והעביר את משקל הכובד ממליאת הדירקטוריון אל ועדות משנה מקצועיות.[169] בנוסף, זנבר קידם את מהפך הגישה של הבנק כלפי מפעלים וחברות שהסתבכו, לפיה הבנק מוכן לסייע בהבראת חברות, בתנאי שלא מדובר במחיקת חובות והבנק לא יגיש סיוע בהיעדר פעולות מצדו של החייב להטבת מצבו.[170] שנות כהונתו הביאו ליציבות בהנהלת הבנק ופעולותיו בשוק הבין-לאומי, החלה צמיחה מחודשת של הבנק וברווחיותו חל שיפור ניכר.[171][172][173][174]
זנבר שימש גם כיושב ראש הנהלות החברות הבנות של בנק לאומי בלונדון ובשווייץ[175] וכיושב ראש הנהלת אפריקה ישראל.[176] למורת רוחו של זנבר, בשנת 1993 נפרד הבנק מבנק אגוד, בעקבות הסדר מניות הבנקים ובהנחיית הממשלה כמחזיקה בגרעין השליטה.[177]
בשנת 1990 הקים הבנק חברת בת בנקאית בהונגריה כחלק מהרחבת המסחר עם מדינות מזרח אירופה[178][179][180] ובאותה שנה חידש את נציגויותיו בגרמניה.[181][182] באותה עת היה זנבר בין יוזמי הסכם מסגרת כלכלי ותעשייתי בין לשכות המסחר של ישראל וברית המועצות[183] ובשנת 1992 חתם הבנק על הסכם שיתוף פעולה עם הקרן העולמית לקידום ההפרטה והשקעות החוץ ברוסיה.[184] לעומת זאת, בשנים אלה נגרמו לבנק הפסדים קשים בשלוחה הארצות הברית.[174] ניסיון הכניסה של הבנק להונגריה הסתיים בחוסר הצלחה בשנת 1995 על רקע חילופי המשטר במדינה שהביאו לירידה חדה בביצועים.[185]
בעידודו של זנבר השקיע הבנק בקרן הון סיכון "תעוזה" ובנק לאומי היה לבעל המניות הגדול ביותר בקרן.[189] כן הוקמה קרן ההשקעות Israel Growth Fund.[190][191] קרן נוספת שהקים זנבר בשיתוף זיגמונד שטרנברג וסלים ג'ובראן, פעלה ביוזמת בנק ערבי ישראלי לטובת הלוואות פיתוח ומימון פרויקטים קהילתיים וכלכליים ליזמים ורשויות מקומיות מהאוכלוסייה הנוצרית בישראל.[192][193]
בשנותיו בתפקיד פנה הבנק גם לפעילות הנוגעת לאחריות תאגידית ותמך בפעולות תרבות שונות, לרבות שיפוץ בית ביאליק ובחלוקת פרסי בנק לאומי לשחקנים מצטיינים בתיאטרון.[194] כמו כן הוא כיהן כחבר הנהלת העמותה למשק וכלכלה למען איכות הסביבה.[195]
למשך מספר שנים עמד זנבר בראש הוועד הפועל של איגוד הבנקים.[196][197] בשנת 1989 הוא מונה כחבר המועצה המייעצת של בנק ישראל.[198]
בשנת 1995 הודיע כי לא יעמיד עצמו לבחירה לתקופת כהונה נוספת לדירקטוריון הבנק.[130][199] הוא המשיך למשך כשנה לעמוד בראש בנק לאומי שווייץ ושימש יושב ראש לאומי ושות'.[200] לאחר סיום תפקידיו, בשנים 1996–1997 שימש סמנכ"ל קבוצת אייזנברג ויועץ כלכלי לראש הקבוצה שאול אייזנברג.[201]
נשיא לשכת המסחר הבין-לאומית
בשנת 1987 מונה זנבר לחבר כבוד בוועד המנהל של לשכת המסחר בתל אביב, במענה לצורכי הלשכה בפיתוח קשרים כלכליים עם מדינות מזרח אירופה ולחיזוק עמדותיה של הלשכה בתחומי המדיניות הכלכלית.[202]
עד שנת 2003 היה חבר נשיאות איגוד לשכות המסחר בישראל.
פעילות ציבורית
במשך השנים הנהיג זנבר בהתנדבות ארגונים בתחומי החינוך, התרבות, הספורט והקשר עם התפוצות.
הוא שימש בורר בסכסוכים עסקיים ואת שכרו ממקרי הבוררות נהג לתרום למטרות ציבוריות שונות.[62] בשנת 1978 שימש בורר לסיום שביתת הימאים.[205] לאחר דיונים ממושכים בערכאות משפטיות בארצות הברית ובישראל, הועברה לטיפולו ההכרעה בנוגע לחלוקת עזבון הירש, שהגיעה לכדי סיום בשנת 1988.[14]
כבורר ומפשר הוזמן ב-1986 על ידי ראש הממשלה שמעון פרס ושר התקשורת אמנון רובינשטיין, בניסיון לגשר על התנגדות העיתונות הכתובה להקמת הערוץ השני בטלוויזיה.[206] המלצותיו הן שהביאו לקידום החקיקה בנושא.[149]
בסוף 1969 הופקד מטעם ראש הממשלה גולדה מאיר על גיבוש תוכנית חלופית להצעת האו"ם בנוגע ליישוב פליטים ופיצויים על רכוש.[211] זנבר גיבש תוכנית פיתוח כלכלית-פוליטית ותוכנית למימון הפעולות, אך אלו נגנזו בעקבות אי הגעתו לישראל של שליח האו"ם גונאר יארינג. שלוש שנים מאוחר יותר, בהיותו נגיד בנק ישראל, נענה לבקשתה של מאיר לעדכון התוכנית והעלאתה בפני הבנק העולמי ובשיחותיו עם נשיא הבנק רוברט מקנמרה.[212][148][213] באותה עת ריכז גם דיונים חשאיים לבחינת תוכניות להקמת תעלת הימים, שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה מאיר.[214] הצעתו להקמת קרן הלוואות למימון יישוב הפליטים במדינות ערב הוגשה לראש הממשלה יצחק רבין אך לא הוגשה לבסוף לממשל האמריקני.[215]
הוא נמנה עם מייסדי "קבוצת רחובות", בראשות פרופסור עמוס דה שליט, שעסקה בגיבוש עקרונות למדיניות כלכלית וחברתית רצויה לישראל לטווח הארוך, תוך התחשבות בצרכים של האוכלוסייה הערבית.[216][217]
יחד עם שמעון פרס ואחרים יזם לאחר מלחמת ששת הימים את הקמת הנאמנות לפיתוח כלכלי ולשיקום פליטים ומונה לעמוד בראשה.[218] בשנים הראשונות לפעילותה עסקה הנאמנות בעיקר בפעילות הומניטרית וכלכלית פרטית בכל שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. בשנה הראשונה לקיומה השקיעה הנאמנות 2 מיליון לירות בפיתוח מקורות פרנסה ובהקמתם של שירותי בריאות ומתקנים לאספקת מים.[219] בארבע השנים הראשונות לפעילותה הושקעו למעלה מ-3.2 מיליון לירות בשיפוץ מחנות הפליטים ברצועת עזה והוקמו שיכוני דיור במחנות נוסייראת, אל-בורייג' ושאטי, כמו גם השקעה בתשתיות באזורים נוספים: הקמת תשתיות מים במחנות נור א-שמס, שכם, ג'נין וג'לזון, תשתיות חשמל במחנה ג'נין, הקמת מתחמי ספורט בעזה, השקעת חצי מיליון לירות בשיפוץ בית החולים שיפא, הקמת תשע מרפאות ברחבי יהודה ושומרון והקמתם של מרכזים להכשרה מקצועית ובתי מלאכה ברפיח ובעזה.[220]
עם הצטמצמות הפעילות של הנאמנות, פעילותה התמקדה בפעילות הומניטרית הקשורה בלבנון, העסקת יוצאי דרום לבנון בשטח ישראל ובסוגיות שנבעו ממדיניות הגדר הטובה. בשיתוף עם הוועד הציבורי הישראלי לעזרת לבנון, סייעה הנאמנות במשלוח מצרכים הומניטריים לאזורים שנפגעו במבצע שלום הגליל.[221]
זנבר שימש יושב ראש חבר הנאמנים של תיאטרון הבימה בשנים 1969–1981, במשך 12 שנים, מתקופת פירוקו של הקולקטיב ובשנות עיצובו של המוסד כתיאטרון הלאומי.[222][223]
החל מ-1970 הפעיל התיאטרון קו אמנותי חדש, תוך הקפדה על שיקולים ההולמים את מעמדו בתיאטרון הלאומי ותוך שמירה על איזון תקציבי.[224][225] עקרונות אלה עוגנו גם בשני מסמכים שחיבר חבר הנאמנים בסוף שנות השבעים, אחד המגדיר את יעדיו של תיאטרון לאומי והשני להגדרת וחלוקת הסמכויות בין מנהל אמנותי ומנהל כללי.[226]
בשנים אלו צלח התיאטרון ביוזמות למשיכת קהלים חדשים, עודד מפגשי שחקנים עם הציבור, בחן את רפרטואר ההצגות אל מול תוכנית הלימודים של משרד החינוך, וכן הוטמעה תוכנית מנויים, שראשיתה בהקמת אגודת ידידים לתיאטרון. עם כניסת התיאטרון למשכנו החדש, הוקם בו ה"בימרתף" שהיה למפנה בעידוד תיאטרון פרינג'.[227][226]
באת ל"הבימה" בשעתה הקשה לפני 13 שנה תום תקופת הקולקטיב, משבר כספי, בנין הרוס, תיאטרון עם עבר גדול המחפש את דרכו. [...] "הבימה" לא תוכל לשכוח את היד שהושטת לה בשעתה הקשה. הבנין נבנה, התאטרון שוקם, והפוטנציאל האדיר של שחקנים ברוכי כשרון ועובדים מסורים הופעל והפך לכח דוחף ויוצר במובן החיובי ביותר של המילה.
בשנת 1981 הסדיר זנבר תרומה בסך מיליון לירות אל הקרן להקמת בית ינקו.[230] המוזיאון נחנך בשנת 1983.[231]
משנת 1982 ועד לפטירתו בשנת 2012 היה זנבר נשיא כבוד.[232]
מוסדות תרבות נוספים
בשנת 1979 היה זנבר ממייסדי קרן תרבות ישראל-בלגיה ובשנים 1985–1995 עמד בראשה. הקרן קיימה פעילות לעידוד פרויקטים משותפים בתיאטרון, מוזיקה, מחול ותחומי תרבות נוספים, בין היתר על ידי מתן תמיכה כספית להפקות ובחלוקת מענקים ומלגות לימוד לאמנים.[233]
בשנת 1983 החל לשמש יושב ראש תיאטרון הילדים ביממא שהקימו בלהה מס ומישא אשרוב, וליווה את פעילות התיאטרון במשך כעשור.
זנבר ושר החינוך יגאל אלון בטקס חלוקת פרסים לספורטאים מצטיינים, 1969.
עם הקמת המועצה להסדר ההימורים בספורט נבחר זנבר ליושב ראשה הראשון.[52] עוד קודם לכן, מונה לעמוד בראש הקרן לעידוד ספורטאים מצטיינים.[236] בראשית דרכה פעלה הקרן לעידוד ספורטאים מצטיינים עם הון יסוד של 40 אלף לירות ובשנת 1969 הגיעה תקציבה לכרבע מיליון לירות[10], כאשר בין מקורות ההכנסה של הקרן נקבעה השתתפות של המועצה להסדר הימורים בספורט בהשקעה של חצי אחוז מהכנסותיה.[237]
עד מחצית 1970 חילקה הקרן מענקי תמיכה בספורטאים בסך 490,000 לירות ב-17 ענפי ספורט שונים.[238] בהזדמנויות שונות תרם זנבר באופן אישי לקרן[239], ובשנת 1969 איפשרו פעולות אלה את המימון הדרוש לרכישת שישה כלי שיט עבור אימוני השיט לקראת אולימפיאדת 1972.[240][241][242]
לובה אליאב, משה זנבר, פרופ' יורם עדן ומנחם הכהן בכנס של המכללה למינהל, 2006.
בשנת 1972 החל זנבר לעמוד בראש חבר הנאמנים של המכללה למינהל. הוא שימש בתפקיד למעלה משני עשורים, עד 1995.[246][247] בתוך כך, בשנת 1978 קיבלה המדרשה את אישור המועצה להשכלה גבוהה לקיים לימודים אקדמיים.[248] בשנים 1983–1989 שימש במקביל גם בתפקיד יושב ראש הנהלת המכללה, אך פרש מתפקידו זה עם מינויו ליושב ראש בנק לאומי.[249]
הוא נמנה עם מייסדי מכון פורדר למחקר כלכלי באוניברסיטת תל אביב[250], היה חבר הפורום למדיניות כלכלית על שם פנחס ספיר (המשותף לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת תל אביב) וחבר המועצה הציבורית של מכון דוד הורוביץ לחקר ארצות מתפתחות.
לאחר מספר שנים בהן כיהן כחבר בנשיאות המגבית היהודית המאוחדת, בשנים 1979–1982 מונה זנבר ליושב ראש המגבית והוביל מטעמה תוכניות לפיתוח ויישוב הגליל.[252]
בשנת 1983 נמנה עם קבוצת אישי ציבור שהקימו את האגודה למען מינהל תקין ובשנה הראשונה לפעילותה עמד בראש האגודה.[253][254] באותה עת היה גם מייסדי וחבר הנהלת התנועה למען ארץ ישראל טובה.[255]
בשלהי תקופת מסך הברזל, בשנת 1984 הקים את העמותה לקידום הקשרים בין ישראל להונגריה ועמד בראשה.[256][257] בשנת 1989 עבר לשמש נשיא האגודה.[258]
עם הצטרפות מרכז הארגונים אל ועידת התביעות היה לדמות בולטת בפעילותה, נבחר לגזבר עולמי (1992–2001) ומאוחר יותר ליושב ראש הוועד המנהל (2002–2006). מרכז הארגונים נחל הצלחה בעצם העלאתן של תביעות פיצוי מממשלת גרמניה לאחר שנים רבות בהן הוסכם על כך שלעם היהודי אין תביעות נוספות, ואולם בהמשך הועלו גם שאלות הפיצויים לניצולים תושבי מדינות מזרח אירופה ומי שעלו מאותן המדינות, ומאוחר יותר הועלתה תביעה לעניין פיצוי עובדי הכפייה.[269][270] בהתאם להסכמות שגיבש זנבר בין מרכז הארגונים ובין ועידת התביעות, הוקמה הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל.[271]
אחד מהישגיו המרכזיים בוועידת התביעות הייתה בהעברת ההחלטה העקרונית ש-80 אחוזים מכספיה יוקצו כתמיכה עבור ניצולי שואה נזקקים ו-20 האחוזים הנותרים יוקצו לחינוך, מחקר והנצחה.[16][272] החלטה זו התקבלה לאחר מאבק עיקש בין שתי אסכולות ועל זנבר נמתחה ביקורת קשה על העדפת חלוקת הכספים לניצולים שנותרו וזאת על פני יורשי הנספים ומשפחותיהם: בעוד גישתו של זנבר הייתה כי הכספים "ישמשו לרווחתם של כלל ניצולי השואה, במיוחד הנזקקים שבהם", מתנגדיו טענו כי "הכסף של הסבתא שלי לא צריך להגיע דווקא לידיים של זנבר".[273]
עלינו לתת עדיפות עליונה לסיוע לניצולי שואה נזקקים – רובם זקנים וחולים – כדי שלא יסבלו בשנות חייהם האחרונות. עם זאת עלינו להקדיש אמצעים גם להנצחת השואה ולהעמקת תודעת השואה בקרב הצעירים, יהודים ולא יהודים כאחד. יש להפיק לקחים מנסיונו המר של העם היהודי בתקופת השואה. יש להראות וללמד לאיזו תוצאות נוראיות יכולה להוביל פנאטיות לאומית ודתית, ולאיזה שפל מוסרי עלולים להתדרדר בעקבות קינאה ושנאה תהומית.
בשנת 2000 פורסם ספרו "זהב השואה: נתיבות הביזה הנאצית מן הקורבנות לשווייץ" במשותף עם ראול טייטלבאום.[282]
זנבר פעל בשיתוף ובמסגרת של מרבית ארגוני הנצחת השואה בישראל, עמד בשנות התשעים בראש חבר הנאמנים של מכון משואה ומשנת 2000 ועד מותו שימש חבר מועצת יד ושם. מספר פעמים הוא נטל חלק באירועים הרשמיים לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה: בשנת 1998 נשא את דבר הניצולים בטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם,[283] בשנת 1987 השיא את משואת הזיכרון במכון משואה[284] ובשנת 2005 השיא משואה בבית לוחמי הגטאות[285].
ב-2005 מונה ליושב ראש המועצה הציבורית בנושא "תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל".[286][287]
בהודעה שפרסם בנק ישראל נכתב: "זנבר ניווט את הבנק המרכזי של מדינת ישראל במציאות כלכלית מורכבת. נוסף על כך מילא משה זנבר שורה של תפקידים בכירים במגזר הציבורי והפרטי. חותמו על המשק הישראלי יישאר לשנים רבות".[290]
בהלווייתו נשאו דברים המשנה לנגיד בנק ישראל קרנית פלוג, הרב ישראל מאיר לאו, מייסד תיאטרון היידישפיל שמואל עצמון ואחרים. הרב לאו ציין כי "עם פטירתו אנחנו נפרדים מתקופה. אתה היית מבכירי הבנים והבונים", ורפי איתן ספד לו: "משה היה אדם רב גוני שהקיף בחייו את כל הנושאים החברתיים והכלכליים של המדינה, ובמידה רבה גם של נושאים מדיניים. בכל תחום הגיע לפסגה. בעניין ניצולי השואה אומר, כי כולנו ידענו את הדברים, אך ללא זנבר זה לא היה קורה. הוא הקים יחד עם נח פלוג את מרכז הארגונים והפך אותו למוסד ולכוח משפיע שאיש לא היה יכול להתעלם ממנו. עד הקמת המרכז היה כל ניצול לנפשו ולארגונו, משה הפך את כולם לגוף אחד חזק ומשפיע. הוא דאג שהמרכז יהפוך לשותף בוועידת התביעות, היה אחראי להקמתה של הקרן לרווחה, הקים את איל"ר ולאחרונה את המועצה להשבת רכוש יהודי".[291]
בדברים שפרסם יושב ראש יד ושם אבנר שלו, נכתב: "משה זנבר היה איש אשכולות ומנהיג כלכלי. הוא סימל במידה רבה את היכולת של שורדי השואה, לא רק לחזור לחיים, אלא אף להיות מבין אלו שקידמו והובילו את החברה הישראלית בכל התחומים. עומדת לו זכות עצומה כמי שהשתתף בעיצוב המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. משה זנבר ראה בהנחלת זיכרון השואה ערך חינוכי ומנהיגותי והיה מבין הניצולים הראשונים שכתבו ספר זיכרון בו חלק את סיפורו האישי בשואה עם הדור הצעיר".[292]
משנת 1974 היה זנבר נשיא כבוד של הפדרציה העולמית של יהודים דוברי הונגרית. בעת פטירתו, היה נשיא כבוד של לשכת המסחר הבין-לאומית בישראל, מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל ומוזאון ינקו דאדא.
ב-2003 הוקם במסלול האקדמי המכללה למינהל "המכון לחקר הכלכלה הציבורית והעסקית על שם משה זנבר", מכון המעניק מלגות מחקר ומקיים כנסים ציבוריים בנושאים שעל סדר היום הכלכלי.[299][300][301] לרגל הקמת המכון פרסמה המכללה את הספר "חמישים שנות כלכלת ישראל: מחווה למשה זנבר ליובל ה-75".
משה זנדברג, שנה לאין קץ, הוצאת יד ושם, תשכ"ז. הספר זכה בפרס "יד ושם" וראה אור גם בעברית קלה, באנגלית, בפורטוגזית ובהונגרית. (הספר בקטלוג ULI)
משה זנדברג ודוד וינשל, Planning and Budgeting, 1970 (ספר הדרכה עבור האו"ם).
משה זנבר (עורך): Economic and Social Policy in Israel: The First Generation, 1990. (הספר בקטלוג ULI)
משה זנבר וראול טייטלבאום, זהב השואה: נתיבות הביזה הנאצית מן הקורבנות לשווייץ, הוצאת מורשת, 2000. הספר ראה אור גם באנגלית. (הספר בקטלוג ULI)
מאמרים ופרסומים נבחרים
זנבר פרסם בכתבי עת מקצועיים עשרות מאמרים ומחקרים בתחומי מדיניות כלכלית ומדיניות מוניטרית. בשנים 1977–1980 פרסם בקביעות מאמרי דעה וניתוח כלכלי בעיתון מעריב.
משה זנדברג, חלוקת ההכנסות והשפעתה על החסכון והתצרוכת, רבעון לכלכלה, חוברת 15, 1957.
משה זנדברג, תקציב המדינה והחלוקה מחדש של ההכנסות, רבעון לכלכלה, חוברת 32, 1961.
משה זנדברג, מערכת המיסים והמדיניות הכלכלית, בתוך: כלכלת ישראל – הלכה ומעשה, הוצאת דביר, 1964.
משה זנדברג, מדינות כלכלית ומדיניות סוציאלית, רבעון לכלכלה, חוברת 48, 1966.
משה זנבר, היבטים סוציאליים של המדיניות הפיסקלית בישראל, רואה החשבון, גיליון כז, תשל"ז.
^ 12צבי קסלר, האיש שגם יריביו נזקקים לעצותיו, ידיעות אחרונות, 12.7.1971: "בשל מעמדו המיוחד הוא משמש לעיתים קרובות כבורר. את כל דמי הבוררות שהוא מקבל – הוא תורם למטרות שונות. כך, למשל, הוא תרם בשנתיים האחרונות בסך הכל 110 אלף לירות ל"הבימה", לארגוני ספורט, לארגון אמהות עובדות וכו'"
^ 123שאול ברונפלד, מבט לא נוסטלגי על המדינות המוניטרית בשנות השבעים, בתוך: חמישים שנות כלכלת ישראל: מחווה למשה זנבר ליובל ה-75, המסלול האקדמי המכללה למינהל, 2002.
^אורן גולדברג, קווים לדמותו של שר האוצר הבא, כספים, גיליון 199, אפריל 1984.
^אלעזר לוין, מה מריץ את משה זנבר?, הארץ, 6 ביוני 1975.
^אלעזר לוין, מי ומי בדירקטוריון החדש של הבנק הגדול בישראל, גלובס, 8 בנובמבר 1988.
^שרה ליבוביץ'-דר, רבין נמנע, מנדלבאום נוטרל, דוד לוי התנגד, השב"כ התערב, הברפלד הבטיח להוריד את פרס על הברכיים, מודעי ניסה לגייס את אלוהים – והתוכנית אושרה, גיליון מיוחד – עשור לתוכנית הייצוב, גלובס, 23 ביוני 1995.
^הצעת חוקה למדינת ישראל, חמו"ל, ללא תאריך – פרסום מספר מוגבל של עותקים לשם קבלת תגובות. נוסח הצעת החוקה במתכונתו הסופית (ללא דברי תודה) פורסם בשנת 1988.
3 Bad MenPoster rilis teatrikalSutradara John Ford Produser John Ford Ditulis olehHerman WhitakerJohn StoneMalcolm Stuart BoylanRalph SpencePemeranGeorge O'BrienOlive BordenSinematograferGeorge SchneidermanDistributorFox Film CorporationTanggal rilis 28 Agustus 1926 (1926-08-28) Durasi92 menitNegara Amerika Serikat BahasaFilm bisu dengan antar judul Inggris 3 Bad Men adalah film koboi tahun 1926 yang disutradarai oleh John Ford.[1] Pemeran George O'Brien sebagai Dan O'Malley Oliv...
Jesslyn EllyLahirJesslyn Elly Septiani13 September 2001 (umur 22)Jakarta, IndonesiaKebangsaanIndonesiaNama lainLynPekerjaanPenyanyiPenariTahun aktif2021 - sekarangKarier musikGenreJ-pop, PopLabelIndonesia Musik NusantaraArtis terkaitJKT48AnggotaJKT48 (2021 - sekarang)Situs webhttp://www.jkt48.com/ Jesslyn Elly Septiani (lahir 13 September 2001)[1] atau yang lebih akrab dipanggil Lyn JKT48, adalah salah seorang anggota member JKT48 generasi sepuluh. Ia debut dan diperken...
American composer, bandleader, pianist, record producer and inventor (1908–1994) For other people with the same name, see Ray Scott. Raymond ScottBackground informationBirth nameHarry WarnowBorn(1908-09-10)September 10, 1908Brooklyn, New York, U.S.DiedFebruary 8, 1994(1994-02-08) (aged 85)North Hills, Los Angeles, California, U.S.GenresJazz, exotica, electronicaOccupation(s)Musician, composer, arranger, bandleader, audio engineer, inventor, record producerInstrument(s)Piano, celeste, e...
Dieser Artikel bedarf einer grundsätzlichen Überarbeitung: Sehr vieles unbelegt Bitte hilf mit, ihn zu verbessern, und entferne anschließend diese Markierung. Wappen Deutschlandkarte ? Hilfe zu Wappen 50.7147222222227.6338888888889253Koordinaten: 50° 43′ N, 7° 38′ O Basisdaten Bundesland: Rheinland-Pfalz Landkreis: Altenkirchen (Westerwald) Verbandsgemeinde: Altenkirchen-Flammersfeld Höhe: 253 m ü. NHN Fläche: 3,02 km2 Einwohner: 372 (31....
Season of television series The Real Housewives of New York CitySeason 5Cover used by iTunes(Left to right) de Lesseps, Radziwill, Thomson, Singer, Drescher, and MorganStarring LuAnn de Lesseps Ramona Singer Sonja Morgan Aviva Drescher Carole Radziwill Heather Thomson Country of originUnited StatesNo. of episodes21ReleaseOriginal networkBravoOriginal releaseJune 4 (2012-06-04) –October 22, 2012 (2012-10-22)Season chronology← PreviousSeason 4Next →Season 6List of...
This list of prehistoric amphibians is an attempt to create a comprehensive listing of all genera from the fossil record that have ever been considered to be amphibians, excluding purely vernacular terms. The list includes all commonly accepted genera, but also genera that are now considered invalid, doubtful (nomina dubia), or were not formally published (nomina nuda), as well as junior synonyms of more established names, and genera that are no longer considered amphibians. Modern forms are ...
United States historic place and State Park in Rutland County, Vermont Gifford Woods State ParkTypeState parkLocation34 Gifford Woods Rd.Killington, VermontCoordinates43°40′34″N 72°48′39″W / 43.6762°N 72.8109°W / 43.6762; -72.8109Area40 acres (16 ha)Created1931 (1931)Operated byVermont Department of Forests, Parks, and RecreationStatusMid May - Mid OctoberWebsitehttps://vtstateparks.com/gifford.html United States historic placeGifford Woods S...
Indigenous Dravidian folk religion Dravidian folk deity Ayyanar with two wives Part of a series onHinduism Hindus History Timeline Origins History Indus Valley Civilisation Historical Vedic religion Dravidian folk religion Śramaṇa Tribal religions in India Traditions Major traditions Shaivism Shaktism Smartism Vaishnavism List Deities Trimurti Brahma Vishnu Shiva Tridevi Saraswati Lakshmi Parvati Other major Devas / Devis Vedic: Agni Ashvins Chandra Indra Prajapati Pushan Rudra Su...
Filipino politician In this Spanish name, the first or paternal surname is de las Alas and the second or maternal family name is Noble. Antonio de las AlasSenator of the PhilippinesIn officeJuly 9, 1945 – May 25, 1946Secretary of FinanceIn officeFebruary 19, 1936 – November 15, 1938PresidentManuel L. QuezonPreceded byElpidio QuirinoSucceeded byManuel RoxasSecretary of Public Works and CommunicationsIn officeJanuary 26, 1933 – February 18, 1936Appointed...
Ruler of Wallachia in the 15th century Dan IIPrince of Wallachia(1st reign)ReignAugust 1420 – May 1421PredecessorMichael I of WallachiaSuccessorRadu II of WallachiaPrince of Wallachia(2nd reign)ReignNovember 1421 – Summer 1423PredecessorRadu II of WallachiaSuccessorRadu II of WallachiaPrince of Wallachia(3rd reign)ReignSummer 1423 – December 1424PredecessorRadu II of WallachiaSuccessorRadu II of WallachiaPrince of Wallachia(4th reign)ReignMay 1426 – January 1427PredecessorRadu II of W...
هذه المقالة تحتاج للمزيد من الوصلات للمقالات الأخرى للمساعدة في ترابط مقالات الموسوعة. فضلًا ساعد في تحسين هذه المقالة بإضافة وصلات إلى المقالات المتعلقة بها الموجودة في النص الحالي. (مايو 2021) مغارة القنطرةمعلومات عامةالمكان محافظة الوادي الجديد البلد مصر الإحداثيات 2...
Pendukung sepak bola berada di Olympic Park München pada salah satu pertandingan Piala Dunia FIFA 2006 Di Jerman sepak bola adalah olahraga paling populer. Asosiasi Sepak Bola Jerman (Jerman: Deutscher Fußball-Bund atau DFB) adalah badan olahraga nasional yang mengatur seluruh kegiatan sepak bola dengan 6,6 juta anggota (sekitar delapan persen dari populasi) yang diselenggarakan di lebih dari 26.000 klub sepak bola. Ada sistem liga, dengan Fußball-Bundesliga dan 2. Fußball-Bundesliga ...
Xian YuqingNative name冼玉清BornJanuary 10, 1895MacauDiedOctober 2, 1965(1965-10-02) (aged 70) Xian Yuqing (January 10, 1895 – October 2, 1965; Chinese: 冼玉清) was a Macau-born Chinese historian, poet, and painter. She is best known for her work on the history and culture of Guangdong, with her publications including an early chronicle of women writers in the province in 1941. Biography Xian Yuqing was born in 1895 in Macau.[1][2][3] Her family was or...
The Invasion Igtiyah Informação geral Formato Telenovela Gênero Drama Criador(es) Riyad Seif Desenvolvedor(es) Arab Telemedia Productions País de origem Jordânia Idioma original árabe Produção Diretor(es) Shawqi Al Majiri Elenco Abbas Al NouriSaba MubarakMunther RayahnehIyad Nassar Exibição Transmissão original 2007 Temporadas 1 Episódios 33 The Invasion Igtiyah (também conhecida como Al Ijtiyah) é uma telenovela jordana de 2007 escrita por Riyad Seif.[1] A história tem como pa...
American TV series (2005–06) This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Night Stalker TV series – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (January 2020) (Learn how and when to remove this template message) Night StalkerDVD coverBased onCharactersby Jeff RiceDeveloped byFrank SpotnitzStarringS...
You can help expand this article with text translated from the corresponding article in French. Click [show] for important translation instructions. Machine translation, like DeepL or Google Translate, is a useful starting point for translations, but translators must revise errors as necessary and confirm that the translation is accurate, rather than simply copy-pasting machine-translated text into the English Wikipedia. Consider adding a topic to this template: there are already 5,891 articl...
Magazine A of the Former Explosive Magazine of the Old Victoria Barracks in Admiralty, Hong Kong. Centre entrance along Justice Drive. Modern footbridge within the compound. The Asia Society Hong Kong Centre is one of the global centers of the New York City based Asia Society. Located in Admiralty, in the business district of Hong Kong, it was dedicated on February 9, 2012.[1] The centre is situated on the site of a former British military explosives magazine and includes several rest...
Charles Bridge in the historic centre of Prague There is a long history of tourism in the Czech Republic. Prague is one of the most visited cities of the world, with 6–8 million visitors per year. Tourist regions For the needs of tourism, the Czech Republic is divided into 17 tourist regions, further divided into 40 subregions. The regions partly overlap with the administrative regions, but natural areas of tourist importance are set aside. The subregions further distinguish natural an...
Footwear worn in Hanfu Hanfu also includes accessories, such as footwear. There were many etiquette which rule people's daily lives, and this included the use and etiquette of shoes and socks wearing. Shoes Collectively, shoes are typically called lü (履) since the Han dynasty.[1] In the Qin dynasty, shoes were referred as ju (屦).[1] The word xie (鞋) eventually replaced the word lü to become a general name for shoes.[2] Since the ancient times, Chinese shoes cam...
Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!
