מנחם שרמן (30 בספטמבר 1925 – 29 באוגוסט 2021) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כמנכ"ל משרד הקליטה וראש המועצה המקומית רמת השרון.
שרמן נולד בריגה שבלטביה למשפחה ציונית. בשנים 1941–1944, לאחר כיבוש לטביה בידי גרמניה הנאצית, שהה שרמן בגטאות ומחנות ריכוז שונים. לאחר חיסולו של גטו ריגה הוא הובל בשנת 1943 למחנה הריכוז שטוטהוף בו הועבד בעבודות פרך עד לשחרור המחנה על ידי כוחות בעלות הברית. בסמוך לשחרורו עלה לארץ ישראל דרך צרפת והתיישב בבית דודו בחיפה.
כעבור מספר חודשי שיקום עבר שרמן להתגורר ברמת גן והחל לעבוד כפועל בבית חרושת. כשנה לאחר מכן התגייס לצה"ל ושירת כקצין בחטיבת הצנחנים. שרמן סיים את שירותו בדרגת סגן-אלוף. בשנת 1968, עם הקמת משרד הקליטה, מונה לסמנכ"ל לענייני מינהל במשרד[1][2]. במחצית הראשונה של 1970 הוא מונה למשנה למנכ"ל[3]. אולם ביולי 1971 הוא פרש מהמשרד על רקע חילוקי דעות עם המנכ"ל[4][5]. שרמן עבר להיות מנהל שירותי העירייה בתל אביב יפו[6]. ביוני 1974 הוא שב למשרד הקליטה כמנכ"ל, למרות שלא היה איש מפ"ם, מפלגתו של השר[7]. לאחר המהפך הצהיר שהוא מוכן להמשיך בתפקידו גם תחת שלטון הליכוד[8] והוא נשאר מנכ"ל משרד הקליטה עד יולי 1978[9].
במקביל, היה שרמן פעיל במרכז מפלגת העבודה[10]. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 1978 הוא נבחר להיות מועמד המערך לראשות מועצת רמת השרון, ובאישור המפלגה הקים רשימה על המפלגתית, להתמודד מול הרשימה המקומית של פסח בלקין ששלטה אז ברמת השרון[11]. בבחירות, קיבלה רשימתו של שרמן שישה מושבים מתוך 15, לעומת שבעה מושבים של רשימתו של בלקין, אולם בבחירות האישיות, שהונהגו אז לראשונה, זכה שרמן ב-52% מהקולות ומונה לראש המועצה[12]. בלקין ערך הסכם עם נציג הליכוד שסינדל את שרמן[13] ואילץ את שרמן להשאיר תפקידי מפתח בידי סיעתו של בלקין[14], אולם לקראת סוף 1979 עבר אחד מחברי סיעתו של בלקין לצידו של שרמן[15] ובכך שרמן קיבל יותר כח לשלוט במועצה.
בתקופת כהונתו כראש המועצה כוסו גירעונותיה והחל תכנון תוכנית המתאר למזרח היישוב. הוקם התיכון השני במושבה, תיכון אלון, מתנ"סים חדשים ומקלטים ציבוריים.
שרמן נפטר ב-29 באוגוסט 2021, כחודש לפני יום הולדתו ה-96[16].