הכיכר בנויה כשטח פתוח גדול בצורת מלבן שאורכו 560 מטר ורוחבו 160 מטר. שטחה של הכיכר הוא כמעט 90,000 מ"ר והיא אחת הכיכרות הגדולות בעולם. במרכזה גן גדול ובריכת נוי, ועיצוב הנוף נחשב מופת לסגנון הגנים האסלאמיים.
היסטוריה
עם הופעת השושלת הספווית ב-1501 החלה תקופת פריחה באספהן, ולפי גרסה אחת כבר ב-1590 החלה הקמתו של מסגד האמאם בצדו הדרומי של השטח שהפך לאחר מכן לכיכר. בשנת 1598 קבע השאהעבאס הגדול את בירתו בעיר, והחל בהקמת הכיכר לפי תוכנית מונומנטלית כראוי למרכזה של בירתו החדשה. הכיכר נקראה "נאקש-י ג'האן" (میدان نقش جهان - "תמונתו של העולם"), ומיד עם סיום הקמתה ב-1601 החלה הקמת יתר המבנים סביב לה. עבודות הבנייה הושלמו במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-17.
הכיכר הייתה למקום המפגש בין השאה לבין בני העם. היא נבנתה כרצף של שתי קומות של חנויות, מוקפת ארכיטקטורה מרשימה, והובילה לקצה הצפוני שבו הבזאר הקיסרי היה ממוקם. הכיכר הייתה זירה עמוסה של בידור ועסקים. בה ביקרו גם סוחרים מהעולם הרחב מכיוון שאספהאן הייתה תחנה חיונית לאורך דרך המשי.
מאוחר יותר זכתה הכיכר לשם "מיידאן-י שאה" (میدان شاه - "כיכר השאה") ובשם זה הוכרזה כאתר מורשת עולמית; ולבסוף, לאחר המהפכה האיסלמית שונה שמה שוב, והיא נקראה "מיידאן-י אמאם".
המבנים סביב הכיכר
מדרום לכיכר ניצב "מסגד האמאם" (בעבר "מסגד השאה") ומולו, בצדה הצפוני, ניצב הבזאר. בצדה המזרחי של הכיכר ניצב ארמון עאלי קאפו ומולו מסגד השייח' לוטף אללה. המבנים סביב הכיכר חוברו זה לזה, ולאורך חזיתותיהם שולבו ארקדות בנות שתי קומות. אורכן הכולל של הארקדות הוא כ-1,200 מטר והן משמשות כמבואה לחנויות, בתי העסק ולבתי המלאכה שמאחוריהן. רק בחלקה הצפוני של הכיכר, הסמוך לבזאר, נקבעו שני פתחים בצדה המזרחי והמערבי, המפרים את רצף הבניינים סביבה, ובחלק זה מתאפשרת תנועת כלי רכב.
מסגד שיח' לוטפאללה (مسجد شيخ لطف الّله) שוכן בצדה המזרחי של הכיכר, והוא נבנה בין השנים 1603-1616. אדריכל המבנה, מוחמדרזה אספהאני, הקים מבואה המקשרת בין הכניסה המוליכה אליו מהכיכר לבין חלל המסגד, כדי לשמור על כיוון התפילה למכה. המבנה נושא כיפה בקוטר של 12 מטר הנתמכת על ידי קירות בעובי של 170 ס"מ. צבעה של הכיפה מבחוץ נע בין גוונים של אפור וורוד בהתאם לאור השמש ולאיכותו, והיא ניצבת מעל לשער הכניסה הצבוע בגווני טורקיז. במרכז צדה הפנימי של הכיפה נראית דמות טווס, והאריחים הצבעוניים שסביב לה נראים כזנבו.
האולם המרכזי של המסגד רבוע ואורך כל אחת מצלעותיו 19 מטר. המסגד יוצא דופן בכך שאין לו מינרט או חצר פנימית בה ממוקם בדרך כלל סביל לוודוא, ותוכניתו הכללית מתאימה יותר לזו של מאוזוליאום מאשר למסגד, אך מקובל שאיש אינו קבור במקום. ההסבר לכך הוא שבניגוד למסגד השאה שהיה ציבורי, מסגד זה נועד לשמש את חצר המלוכה ובפרט את נשות ההרמון, וכך גם התקבל אחד מכינויו של המסגד-"מסגד הנשים". מנהרה תת-קרקעית מחברת בין המסגד לארמון עאלי קאפו הנמצא מצדה השני של הכיכר, וזו נועדה לשימושם של בני משפחת המלוכה. המסגד קרוי על שם אביו של השאה עבאס הראשון, אשר הקדישו לו לאחר מותו של הראשון ב-1622.
מסגד השאה, שנקרא מאז המהפכה האסלאמית "מסגד האמאם" (مسجد امام), בצדה הדרומי של הכיכר, נחשב ליצירת מופת של האדריכלות האיסלמית הפרסית מהמאה ה-17. קיימים מקורות סותרים באשר למועד תחילת הקמתו של המסגד. לפי אחד מאלה, החלה הבנייה כבר ב-1590 ולפי האחרים הניח השאה עבאס הראשון את אבן הפינה למבנה בשנת 1611 או 1612. הקמתו של המסגד הסתיימה בין שנת 1630 ל-1638. המסגד יועד לשמש כמסגד ציבורי.
בחזיתו של המסגד קבוע שער הכניסה שגובהו 27 מטר ומשני צדדיו שני צריחים זהים בגובה של 48 מטר. עם זאת המסגד עצמו מעבר לשער בנוי בזווית של 45 מעלות לחזית ולכיכר, כך שיפנה לעבר מכה בכיוון דרום-מערב. המבנה עשוי מ-18 מיליון לבנים ומצופה ב-472,500 אריחי קרמיקה המשלבים שבעה צבעים. שער הכניסה בנוי כגומחה בצורת חצי עיגול שמתקרתה תולים נטיפימוקרנס, ומעליו פסיפס שבו נראים שני טווסים.
הצבע הדומיננטי של אריחי המסגד, הצבע הכחול, הוליד את אחד מכינוייו של המסגד – "המסגד הכחול". דלת העץ מצופה בכסף ובזהב ומובילה לשני מעברים שאורכם שונה בשל הזווית בה בנוי המסגד ביחס לכיכר ולשער. מעל המסגד כיפה דו-שכבתית שגובהה 52 מטר, והמרחק בין שתי שכבותיה הוא 12 מטר. במסגד אולם מרכזי שמאחוריו חצר, משני צדדיה שני אולמות נוספים, ובצדו הדרום-מזרחי והדרום-מערבי של המבנה שוכנות שתי מדרסות. המבנה תוכנן כבעל תכונות אקוסטיות מיטביות וקולו של האימאם נשמע היטב גם מחוץ למסגד.
ארמון עאלי קאפו (عالیقاپو - "השער הרם") השוכן בצדה המערבי של הכיכר, ומוליך אל רובע המגורים המלכותי הספווי שמאחוריו, הוקם תחילה כשער. גובהו 48 מטר והוא כולל שש קומות שבאחת מהן מרפסת גדולה הנתמכת ב-18 עמודי עץ ארז. ממרפסת זו היה השאה צופה אל הכיכר ואל האירועים שהתקיימו בה, ובהם גם משחקי פולו ומרוצי סוסים. הארמון הוקם על בסיס מבנה קודם מהמאה ה-15, ושמו נבחר כמשקל נגד לשמו של השער הנשגב (Bâb-ı âli) בארמון טופקאפי באיסטנבול. המבנה עוטר בדימויים מעולם החי והצומח, אך חלק גדול מהם פורק בידי שודדים ונלקח מהמקום. מאוחר יותר חודש המבנה, שוב הוזנח, ולבסוף קובעו בו כתובות מעוטרות.
הבזאר הגדול
שער הכניסה לבאזאר
הכניסה אל הבאזאר הגדול, או "הקיסרי", נמצאת בצדה הצפוני של הכיכר. היא נבנתה בין השנים 1602-1619 והיא מרשימה פחות מהכניסות של יתר המבנים סביב לה. הבאזאר, שבו שוק מקורה גדול, הוקם על ידי עבאס הראשון כאשר הבזאר הקודם של העיר היה קטן מלשרת את מטרותיו ומרוחק ממרכזה החדש של העיר.
הבאזאר הוא אחד העתיקים והגדולים במזרח התיכון ואורכן הכולל של סמטאותיו מגיע ל-2 ק"מ. מאז הוקם במאה ה-17 לפי תוכנית אדריכלית, התפשט הבאזאר וכיום הוא חורג מגבולותיו המקוריים. שער הבאזאר מעוטר בסימנים אסטרולוגיים ובשתי דמויות של קנטאורים היורים חץ מקשת, והוא נסגר מדי יום עם רדת הלילה.
תצלום פנורמי של כיכר מיידאן-י אמאם באספהאן. מימין לשמאל מסגד שיח' לוטפאללה ושער הכניסה לבזאר (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
