מנזר תדאוס הקדוש (ארמניתՍուրբ Թադէոս վանք; אזריתQara kilsə ופרסיתقرهکلیسا - "הכנסייה השחורה") הוא מנזרארמני עתיק הממוקם בגובה של 2,200 מטר מעל פני הים, כ-12 ק"מ מהעיר מאקו במחוז מערב אזרבייג'ן שבצפון-מערב איראן. בשל מיקומו וממדיו נצפה המנזר ממרחק רב, והוא מתאפיין בצריחי שתי הכנסיות השוכנות בו.
המנזר נקרא על שמו של תדאוס הקדוש, אחד משנים עשר השליחים המכונה גם יהודה בן יעקב, שהיה השליח שהביא את הנצרות לארמניה. על פי המסורת מת השליח ונקבר במקום זה, ובמאה ה-4 הוקמה במקום כנסייה. עם זאת האזכור ההיסטורי המוקדם ביותר של נוכחות נוצרית באזור הוא מהמאה ה-7, והוא מציין כי במקום ישב בישוף. רק במאה ה-10 הוזכר המנזר עצמו כמעוזה של דיוקסיה והוקמה בו כנסייה חדשה. בתקופת העצמאות הארמנית, בין תחילת המאה ה-10 לבין המחצית השנייה של המאה ה-11 נודעה למקום חשיבות דתית מרכזית. המנזר נפגע בפלישות המונגולים ב-1231 וב-1242, אך לאחר מכן, במחצית השנייה של המאה ה-13, הפגינו הולגו חאן ויורשיו סבלנות כלפי הנוצרים, ולמנזר נודעה השפעה רבה במאה ה-14. בשנת 1319 חרב במנזר ברעידת אדמה, אך הוא שוקם מיד לאחר מכן.
בתחילת המאה ה-15 בא המנזר תחת השפעת הספווים אשר המשיכו והעניקו חסות לארמנים המקומיים, אולם ב-1604 הגלה השאהעבאס הגדול כרבע מיליון ארמנים מהאזור מסיבות אסטרטגיות. תושבים אלה הועברו למרכז איראן והרחק מהאזור ששכן סמוך לגבול עם האימפריה העות'מאנית. כתוצאה מכך שקע המנזר בתחילת המאה ה-17, אך בסביבות 1650, כאשר ביססו הספווים את שלטונם באזור מחדש, שופץ שוב. בעת פלישת הפרסים לטביליסי ב-1787, נשדד המנזר, אך הוא שב ושוקם בתחילת המאה ה-18 על ידי הרוסים, וב-1814 הוקמה בו "הכנסייה הלבנה". בעשור
הראשון של המאה ה-20 היה המנזר למוקד של התנגדות ארמנית לשלטון העות'מאני, ולאחר כיבוש ארמניה בידי ברית המועצות, עקר אליו הקתוליקוס וקבע בו את מושבו בין השנים 1930-1947. בשנת 2008 הוכרזו המנזר וקפלת סאנדוחט השוכנת במרחק של שני קילומרים דרומית-מזרחית לו, כאתר מורשת עולמית. סך השטח המוכרז הוא כ-32 הקטאר.
האתר
מנזר תדאוס הקדוש - המתחם של המנזר משתרע על פני שטח של כ-30 הקטאר, והוא כולל את המנזר, שני בתי קברות - האחד דתי והאחר ציבורי - וכן שלוש קפלות. החלק העיקרי של המנזר עשוי בצורת מלבן באורך של 64 מטר וברוחב של 51 מטר (תרשים - 8). סמוך לו שוכן צבר של 12 מבנים משניים לשימושים שונים (תרשים - 12) וכן חצר חיצונית סגורה המשמשת מבקרים ועולים לרגל (תרשים - 9). סביב שלושת חלקי המבנה ניצבת חומה שבפינותיה מגדלי שמירה עגולים הבולטים מקו החזית שלו. בחומה קבועים כארבעים תאי מגורים לנזירים (תרשים - 5, 6, 7). צבר המבנים הדתי שוכן במרכזה של החצר התחומה בחומה, והוא מגיע לאורך של 41.7 מטר ולרוחב של 23.6 מטר. הצבר כולל שער כניסה הנתמך בארבעה עמודים רבועים (תרשים - 3), כנסייה מרכזית בצורת צלב יווני המכונה "הכנסייה הלבנה" (תרשים - 2), וכנסייה נוספת המכונה "הכנסייה השחורה" (תרשים - 1). הכנסייה השחורה היא העתיקה מבין השתיים ובה מתקיים עיקר הפולחן. צפונית-מזרחית למנזר שוכנות שלוש קפלות קטנות, ששתיים מהן הרוסות. לא הרחק מהמנזר ניצבת קפלה נוספת שאיננה כלולה בהכרזה. אורכה 7.1 מטר, רוחבה 4.5 מטר והיא נושאת גג בצורת קמרון חבית. לפי המסורת ניצבת קפלה זו במקום בו מת תדאוס הקדוש.
קפלת סאנדוחט - קפלה זו משתרעת על פני שטח של כשני הקטאר בלבד, כשני קילומטרים דרומית-מזרחית למנזר. היא מלבנית, אורכה 6.8 מטר ורוחבה 5.1 מטר. סמוך לקפלה שוכנים שני בתי קברות.
