מושית השבע - מבט חזיתיזוג מושיות שבע מזדווגותזחל מושית השבעמושית השבע נפוצה גם בישראל
כשאר החרקים, למושית שלד חיצוני (קוטיקולה). גופה של מושית השבע סגלגל-כדורי בצורתו. למושית השבע זוג כנפי חפייהאדומות המנוקדות בשמונה נקודות שחורות, ארבע על כל כנף. כאשר זוג הכנפיים סגור, "מתלכדות" שתים מהנקודות ונראות כאחת, ומכאן המספר שבע המופיע בשמותיה בכמה שפות (כאמור, בעברית "מושית השבע", בלטינית "שָׁנִית שבע הנקודות", ובשפות רבות אחרות השם נובע במלואו או בחלקו מהשם המדעי, בפרט "שבע הנקודות").
שאר חלקי המושית - הגפיים, הראש ותחתית הגוף - שחורים, אולם בצדי קדמת החזה שני כתמים לבנים. למושית השבע 6 גפיים בסך הכל, 3 בכל צד. הגפיים קצרות יחסית לשאר הגוף, ובעת תעופה או מנוחה הן מקופלות ואינן נראות. מושית השבע היא חיפושית קטנה יחסית - אורך פרט בוגר נע בין 4 ל-8.5 מילימטרים.
תזונה
המושית היא טורפת; יש לה גפי פה נושכות, והיא ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות לגידולים חקלאיים; במשך חייה מסוגלת נקבת מושית השבע לאכול כ-7,080 כנימות ובכך היא מסייעת לחקלאות (ראו בפסקה "מושית השבע והאדם"). גם הפגית ("זחל") של מושית השבע היא טורפת יעילה של כנימות.
תפוצה ואורח חיים
מושית השבע נפוצה מאוד בחלקים נרחבים מיבשותכדור הארץ, אירופה, אסיה, צפון אפריקה ואמריקה הצפונית. המושיות נפוצות באזורים מיוערים ופתוחים כאחד, ולרוב הן חיות בקרבת צמחים או על גבי עלים, משום שעליהן לחיות בקרבת מושבות של כנימות עלים, המהוות את עיקר מזונן. גם בארץ ישראל וסביבתה נפוצות המושיות מאוד, וניתן לראותן במיוחד בעונת האביב, אז הן פעילות יותר מבשאר השנה (ראו להלן).
עם תום האביב נישאות מושיות השבע הבוגרות, בעיקר על ידי הרוח (שכן אף על פי שהן מסוגלות לעוף מהר יחסית, מעופן מגושם), לאזורים גבוהים יותר (בישראל בסביבות החרמון והרים גבוהים אחרים) שם הן שוהות בקיץ במושבות-ענק, ועם בוא הסתיו הן חוזרות לאזורים הנמוכים יותר.
רבייה והתנהגות
מושית השבע פעילה במיוחד בעת האביב, אז ניתן לראות אותה רבות. היא בעלת גלגול מלא - ארבעה שלבים עוברים מהביצה ועד מושית השבע הבוגרת. בסוף האביב או תחילת הקיץ, לאחר ההזדווגות, מטילה הנקבה אשכולות של כ-6000 ביצים צהובות בצִדם התחתון של עלים, בקרבת מושבת כנימות, מהן ניזונים הזחלים שבוקעים מהביצים, שצבעם שחור-כתום והם מפוספסים בצדי גופם. כעבור מספר שבועות, לאחר שאכלו די צרכם, מתגלמים הזחלים, ולאחר כשבוע הם בוקעים כמושיות בוגרות. בעת היציאה מהגולם צבע כנפי החפייה של המושית נע בין צהוב לכתום בהיר ורק אחרי זמן מה הופך לאדומות ומופיעות הנקודות השחורות על הכנפיים. את החורף מעבירות המושיות הצעירות בתרדמת חורף מתחת לאבנים.
כשאר מיני המושיתיים, צבעיה הבוהקים של מושית השבע מטרתם להרתיע אויבים פוטנציאליים, שכן בעולם הטבע צבעים כאלה מסמלים, לרוב, רעל או חומרים מזיקים. בין טורפיה של מושית השבע ניתן למנות עופותשניזונים מחרקים, וכן חרקים-טורפים אחרים. בעת סכנה נוקטת מושית השבע בטכניקה מיוחדת – גופה מתקשה והיא אינה זזה ומתחזה למתה, עד שהאיום חולף. במקרה הצורך, מסוגלת מושית השבע להתיז חומר דוחה בטעמו שצבעו צהוב מבלוטות באחורי גופה. בנוסף, מושיות מייצרות את האלקלואיד הרעיל קוקסינלין,[2] שבכמויות גדולות יכול להיות מסוכן לאדם.
בשל העובדה שמושית השבע ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות מאוד לחקלאות, היא מסייעת עד מאוד לאדם ומהווה מעין "מדביר טבעי"; חקלאים רבים הגדילו לעשות והם משתמשים בה ככלי להדברה ביולוגית של חרקים – מושיות השבע משוחררות על ידי החקלאים בכמויות גדולות בשדות ומחסלות את המזיקים לגידולים מבלי להשתמש בחומרי הדברה כימיים.
בשל היותה יפת מראה ולא מזיקה לאדם, צברה מושית השבע מוניטין של בעל חיים חמוד המביא מזל, וזאת בניגוד לתחושות הסלידה והגועל שמעוררים לעיתים חרקים אצל האדם.
מקור השם
שמה המדעי של מושית השבע הוא "Coccinella septempunctata" - מלטינית: Coccine = ארגמן, septem = שבע, punctus = נקודה. ובתרגום לעברית היא יכולה להיקרא "ארגמנית שבע הנקודות". למושית השבע 8 נקודות: 4 על כל חיפוי כנף, אבל כאשר כנפיי החפייה סגורות שתי נקודות סמוכות מתלכדות ונראה לכאורה שיש רק 7 נקודות.
למושית השבע שמות עממיים בשפות רבות, רובם מבטאים יחס של קדושה לחיפושית:
עברית: פרת משה רבנו. השם העממי בעברית הוא תרגום ישיר מיידיש, שלשם היא באה מרוסית. ההנחה היא שהשם משה נבחר כתחליף לשמות הקדושים הנוצריים (וכן להימנע משם אלוהים).[3][4][5]
פורטוגזית: "ג'ואנינה" (Joaninha) על שמו של קדוש נוצרי.
בתרבות
השיר פרת משה רבנו שכתב אפרים סידון וזכה לשני לחנים: לחן אחד של דתיה בן דור שבצעו אותו בין היתר: נירה רבינוביץ' וכוכבי פרפר נחמד ולחן נוסף של רוני וייס שבצעו אותו בין היתר: רבקה מיכאלי, להקת איזולירבנד, שרית סרי, ביצוע משותף של חני נחמיאס ועירית ענבי, וביצוע נוסף של אורי בנאי. השיר מספר על פרת משה רבנו שמתלוננת על שמה הארוך ביחס לגודלה. היא מורידה את ה"רבנו" מהשם ולא מרוצה מהתוצאה (משום שכולם חושבים שהיא פרה), ואחרי שהיא משאירה את השם "משה" היא שוב לא מרוצה (משום שהיא הנקבה היחידה שנושאת את השם "משה", שהוא שם שניתן לבנים בלבד), ולבסוף היא מחליטה שזה שתבוא למי שיקרא לה לבוא.
.jpg)
_1.jpg)
.jpg)
.jpg)
